זו לא זמרת, זו שחקנית
ירדנה ארזי ועפרה חזה התחרו זו בזו גם מחוץ לזירת המוזיקה, גלי עטרי סיפקה את אחת הסצנות הידועות בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי, וגם נינט מפלרטטת עם המשחק - זמרות ישראליות רבות הופיעו ומופיעות על המסך. טריק שיווקי או חגיגה של העצמה נשית?
זמרות ישראליות, הן בכל מקום - בחנויות התקליטים, בכרזות הרחוב, ברדיו, בתוכניות הבידור בטלוויזיה, בקומפקט דיסק בבית, ובזה שבמכונית. כן, הן נמצאות בכל מקום, אפילו על מסך הקולנוע שלנו. מעופרה חזה לירדנה ארזי, מריטה לנורית גלרון, מחווה אלברשטיין לנינט טייב, מאסתר עופרים לאסתר רדא. נראה כי מחלטורה שנועדה לסדר עוד כמה ג'ובות, המשחק הפך להיות חלק מהפק"ל של הזמרות המקומיות. רבות כל כך השתלבו בתפקידים ראשיים ומשניים בסרטים ישראלים, ואפילו בזרים.
למה דווקא זמרות ישראליות? נכון, היו גם זמרים. אריק איינשטיין, גידי גוב, אריק לביא ויהורם גאון שילבו בין הקריירה המוזיקלית שלהם לזו הקולנועית והיו למולטי-טאלנטים, שבניגוד לסטיגמה הגברית, מסוגלים לעשות כמה דברים במקביל. אולם אלו הם הדים מן העבר, שהלכו ונשכחו. ומנגד, זמרות-שחקניות יש בקולנוע הישראלי למכביר עדיין. יותר מדוגמניות-שחקניות, אולי אפילו יותר משחקניות-שחקניות.
ירדנה ארזי
עם שחרורה של ירדנה ארזי מלהקת הנח"ל, השתלבה בשלישיית שוקולד מנטה מסטיק והפכה לדמות מוכרת בזמר הישראלי בשנות ה-70. בדרך לפרישתה מההרכב ב-1978 לטובת קריירת סולו, התנסתה בכמה חוויות באופן עצמאי. אחת הבולטות שבהן היתה דווקא בתחום הקולנוע עם הופעתה בסרט הבורקס "שרית" של ג'ורג' עובדיה ב-1974. היא לוהקה כעוזרת הבית של הגיבורה שרית (דליה פרידלנד), המאמצת את בנה התינוק (שיגדל להיות הזמר יגאל בשן). בהמשך הבליחה ארזי בקטע קצר ב"מאחורי הסורגים" (1984) של אורי ברבש - הפעם ככוכבת גדולה בזכות עצמה.
ירדנה ארזי ב"שרית"
עפרה חזה
בשנות ה-80 התחוללה בישראל מלחמת יוקרה עזה בין ארזי לבין עפרה חזה הצעירה, אשר ירשה את מקומה בשוקולד מנטה מסטיק והפכה לכוכבת על בזירה המקומית וגם בחו"ל. בצד הקולנועי של הקריירה שלה, חזה הצעירה גברה על הישגי יריבתה, וכיכבה בשני להיטי בורקס ב-1979: "שלאגר" של אסי דיין, בו גילמה את דינה המרדנית (במעמד זה שרה את "שיר הפרחה"), ו"נערת הפרברים" של ג'ורג' עובדיה, שבו גילמה זמרת עיוורת. אחרי שעיטרה בקולה את "נסיך מצרים" כמדובבת (1997), הספיקה להופיע גם במותחן "צדק מוחלט" של ארנון צדוק (1998).
עופרה חזה שרה ומשחקת ב"שלאגר"
חוה אלברשטיין
בתחילת שנות ה-80 הבמאי נדב לויתן הפתיע עם הברקת ליהוק לסרטו "סיפור אינטימי" - חוה אלברשטיין הופיעה בתפקיד הראשי כאישה בזוגיות מתפרקת בקיבוץ. במציאות, לעומת זאת, הקולנוען והזמרת המצליחה נישאו זה לזו. שיתוף הפעולה היצירתי ביניהם המשיך בעיקר מאחורי הקלעים כשאלברשטיין הלחינה את הפסקולים לסרטיו "ילדי סטלין" (1986) ו"גרופי" (1993), אך היא גם שבה להופיע על המסך בסרטו "אין שמות על הדלתות" (1998) לצד אסי דיין, מוסקו אלקלעי והזמר דני בסן בתפקיד אם שכולה בקיבוץ.
דפנה ארמוני
רבות מהזמרות-שחקניות חייבות הרבה לאבי נשר שהעניק להן במה בסרט הקאלט שלו "הלהקה" מ-1978. מי שפרחה במיוחד מאז בערוץ הקולנועי היתה דפנה ארמוני, שלצד יציאות רוק מוצלחות פה ושם, הצליחה לבסס לעצמה קריירת משחק עשירה יחסית. מאז הופיעה ב"יוצאים קבוע" של בועז דוידזון מסדרת "אסקימו לימון", "לא לשידור" של יעוד לבנון, "ערב בלי נעמה" של משה צימרמן, "בנא" של ניב קליינר ועוד. היא אפילו זכתה למנת אבק כוכבים הוליוודית עם תפקיד קטן של מורה לקוראן ב"לא בלי בתי" של בריאן גילברט לצד סאלי פילד.
דפנה ארמוני מתחילה, גלי עטרי ממשיכה. שרות ומשחקות ב"הלהקה"
גלי עטרי
בניגוד לארמוני שרצתה לרקוד, לשיר ולעוף מעל העיר בעצמה - גם כשחקנית, גלי עטרי נשארה תחת כנפי הנשר, אבי נשר. אחרי "הלהקה" הצטרפה הזמרת הצעירה ל"דיזנגוף 99" מ-1979, שם חלקה את אחת מהסצנות הלוהטות בתולדות הקולנוע הישראלי - סצנת השלישייה עם גידי גוב וענת עצמון. אפשר לומר שעטרי לקחה את הנוכחות הקולנועית שלה אל הקצה בסרט זה, בו פשטה בגדיה. ב"שוברים" (1985) - שיתפה פעולה עם מוזיקאים צעירים בתחילת דרכם הקולנועית, כמו מאיר בנאי וסי היימן.
גלי עטרי ב"דיזנגוף 99"
אפרת גוש
גם אפרת גוש קיבלה מנשר זמן מסך מכובד בסרטו האחרון מ-2013 "פלאות", שבו גילמה מלצרית לא החלטית, עם נטיות לחזרה בתשובה, או שאלה. שבע שנים לפני כן ערכה את טבילת האש שלה בקולנוע במרכז סרטו של ג'אד נאמן "נוזהת אל-פואד", שבו גילמה תפקיד כפול של שחקנית ישראלית צעירה ודמות בסיפורי לילה ולילה.
נורית גלרון
לא, "דרך הנשר" אינו שייך לרפרטואר של אבי נשר. את הדרמה מ-1990 ביים אורי ברבש, והוא ליהק אליה את נורית גלרון, שהשתלבה במשולש רומנטי טעון עם גידי גוב ואלי דנקר. הזמרת הפופולרית כבר ערכה בכורת משחק שש שנים לפני כן ב"מגש הכסף" של ג'אד נאמן, לצד יוסף אבו-ורדה, מוחמד בכרי ומיכל בת אדם. בשנה שעברה, שבה גלרון למסך בגיל 62 בסרט הקצר "תוצרת בית" של ליאור שגיא, בו התאחדה עם דנקר.
ריקי גל
היא היתה רוצה להיות נערת רוק, והיתה כזאת. ואחר כך, גל ביקשה להתנסות גם במשחק, והלכה כמעט עד הסוף עם המסלול החדש. עמוס גיתאי חנך אותה על המסך בעיבוד שלו מ-1995 לספר "זכרון דברים" של יעקב שבתאי, שבו הופיעה בתפקיד רוחמה. מנחם גולן ראה ואהב, וליהק את גל בת ה-52 ל"השיבה מהודו" - עיבוד לספרו של א.ב יהושע מ-2002, שבו גילמה אישה חושנית השבויה בקסם של בודהה ומבצעת טנטרה והתנסויות אחרות בעירום חלקי עם אקי אבני. לפני שש שנים הבליחה שוב בסרט הקצר "ברלין" של הילה לביא בתפקיד זמרת קברט.
מתוך "השיבה מהודו"
אילנה אביטל
אחרי שנים מחוץ לאור הזרקורים, שבה אילנה אביטל כשחקנית. אחרי השתלמות בסדרת הטלנובלה הישראלית "לגעת באושר", עברה אל המסך הגדולה ב"אסקימו לימון: החגיגה ממשיכה" מ-2001 - חידוש לסדרת הסרטים המצליחים מן העבר בבימויו של צבי שיסל. אביטל גילמה את אשתו החרמנית של יהודל'ה המבוגר (צחי נוי). שש שנים לאחר מכן היא הופיעה שוב בהפקה הקולנועית-מוזיקלית של מנחם גולן "ריקוד מסוכן".
ריטה
בעוד שריקי גל ואילנה אביטל גילו את המשחק בשלב מאוחר יחסית בחייהן, אחרי השיא בזירה המוזיקלית, ריטה התנסתה בסט הצילומים של מיכל בת אדם כשהקריירה שלה היתה בשיאה. ב"אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב" - עיבוד מ-1989 לספרו של דן בניה סרי, גילמה ריטה את פלורה, צעירה בתולה בירושלים של שנות ה-40, שביקשה לנער מעליה את חרפת הרווקות. היא נישאה לנפתלי סימן טוב האלמן המבוגר, ששמר ממנה נגיעה.
על תפקידה זה, זכתה ריטה בפרס האקדמיה לקולנוע לשחקנית הטובה, אולם היא גנזה את קריירת המשחק שלה והתמקדה במוזיקה ובחיי המשפחה. היא חזרה אל המסך ב-2011 בתפקיד האמא בסרט הקצר "בן חוזר הביתה", שעליו זכתה לשבחים.
ריטה חוזרת לקולנוע ב"בן חוזר הביתה"
דנה ברגר
היא צצה כשחקנית בסדרת הטלוויזיה לנוער "עניין של זמן" בתחילת שנות ה-90, ומשם לוקטה על ידי שמי זרחין לדרמה המשפחתי "לילסדה" ב-1995. לרגע נראה היה שנמצא לו אוצר קולנועי חבוי ונדיר במחוזותנו - כוכבת קולנוע בפוטנציה שהיא גם יפהפיה בלונדינית. שנה לאחר מכן לוהקה גם ל"ציפורים בניוטרל" של אייל שיראי, ובהמשך השתלבה בסדרה "שבתות וחגים", אבל לאחרונה קצת נעלמה לנו.
מתוך "לילסדה"
אסתר עופרים
היו שראו באסתר עופרים את כישרון הזמר הגדול ביותר שיצא מישראל - ולצערנו היא אכן יצאה מישראל בדרכה לגרמניה, שם היא מתגוררת כיום. בדרך לחו"ל עברה עופרים הצעירה בהפקת הענק של הוליווד "אקסודוס" (1960), ומשם המשיכה לככב בקומדיה הגרמנית "Es war mir ein Vergnügen" ב-1963. בהמשך הופיעה עופרים גם במיני סדרת המתח הגרמנית "11 Uhr 20" ובהפקות טלוויזיה נוספות.
אסתר עופרים ב"מוות בקסבה". פרק מתוך "11 Uhr 20"
יפה ירקוני
הבמאי איתן פוקס חובב דיוות כמו אסתר עופרים (ששיריה ליוו את סרטו "ללכת על המים") וריטה (שעברי לידר ביצע את שירה "בוא" ב"יוסי וג'אגר"), כך שאפשר להבין את שיקולי הליהוק של הזמרת מנוחה יפה ירקוני לסרטו "שירת הסירנה" (1994) לצד שר האוצר הנוכחי יאיר לפיד. היא הופיעה בתפקיד אמה של הגיבורה טלילה (דלית קהן). בגיל 69 היתה זו ההופעה הראשונה והאחרונה של ירקוני, שהלכה לעולמה לפני שנתיים.
נינט טייב
יפה ירקוני ועופרה חזה הלכו לעולמן, אסתר עופרים עזבה את ישראל, ירדנה ארזי, גלי עטרי, נורית גלרון וריקי גל כבר די נעלמו מהציבור, אבל גם הדור הבא של הזמרות המצליחות ממשיכות לעשות את זה בקולנוע. נינט למשל קיבלה חשיפה אדירה במותחן "קירות" של דני לרנר (2009), שבו הופיעה בתפקיד ראשי לצד הכוכבת ההוליוודית אולגה קורילנקו. עכשיו אתם גם זוכים לחזות בה ב"זגורי אימפריה".
אסתי רדא
עוד לפני שפרצה בגדול כמוזיקאית, רדא התנסתה במשחק בסרטו של יקי יושע "עוד אני הולך" (2010), שבו שיחקה אחות המטפלת בגיבור (דני גבע). בשנה הקרובה תוכלו לצפות בה בתפקיד גדול יותר ב"גננת", סרטו החדש של נדב לפיד שהוקרן בפסטיבל קאן האחרון.
רדא בטריילר של "הגננת" (0:23)
זהבה בן
גם מקומן של הזמרות המזרחיות לא נפקד מהקולנוע הישראלי, ובולטת מכולן היא זהבה בן. היא לא דיברה הרבה ב"טיפת מזל" של זאב רווח מ-1994, ולמרות זאת, מלכת הקסטות של אותם ימים, נכחה ברוב הסצנות בסרט הבורקס המודרני כוויוי, בתו של רווח העיוור שגדלה להיות זמרת מוכשרת.
מאיה בוסקילה
מנחם גולן שיודע דבר אחד או שניים על משחק, ובעיקר על שיווק של סרטיו, ניסה לעשות זאת ב-2005 עם ליהוקה של מאיה בוסקילה, מהמטאורים הגדולים של המוזיקה הישראלית דאז. ב"ימים של אהבה" היא כיכבה בתפקיד הראשי לצד נירו לוי, יוסף שילוח, עמוס לביא, מורן אטיאס ונטלי עטיה. כולם שחקנים מקצועיים ותיקים, אבל הסרט קם ובעיקר נפל על ההופעה של בוסקילה, שלא ממש הצליחה להמריא.
הקליפ מ"ימים של אהבה"
אז איך זה שמ"תהיי יפה ותשתקי", קיבלנו את המודל הנשי החדש של "תהיי יפה, תשירי, תרקדי וגם תשחקי"? לכאורה מדובר בתופעה חיובית של העצמה נשית, אבל לא מן הנמנע שמאחורי החגיגה הפמיניסטית הזו מסתתרת מציאות עגומה.
בעוד ששחקנים כמו משה אבגי, אלון אבוטבול, מוני מושונוב, ליאור אשכנזי וצחי גראד עלו לגדולה בזירה המקומית ודחקו את הגידי גובים והיורם גאונים אל מדף המוזיקה שבספריית הזכרון הקולקטיבי שלנו, קשה להצביע על כוכבות קולנוע ישראליות בסדר גודל דומה. רונית אלקבץ היא דוגמה נדירה בתעשייה המקומית, ודאנה איבגי כבר כמעט שם. את החלל הזה ממלאים הבמאים על ידי אאוט-סורסינג מתחום המוזיקה.
מובן שלקבוע באופן גורף שאין שחקניות ישראליות מספיק טובות יהיה שטות גמורה. יש המון צעירות כישרוניות שראויות להזדמנות, וגם מבוגרות יותר שלא זכו למספיק כאלה בעבר. והזמרות? הן לבטח לא יותר מיומנות מהן, אבל הרבה יותר מוכרות. אי אפשר להתעלם מכך שהמניעים לליהוקן הם שיווקיים לא פחות, וכנראה יותר, ממקצועיים.
וכאן אפשר לזהות את הזיקה הפטריאכלית שקיימת עדיין בקולנוע הישראלי: השחקן אחראי על האיכויות הדרמטיות והפנים הרציניות של הסרט, השחקנית הן האיפור שלהם. ממנה נדרש בסך הכל "תהיי יפה, תשירי, תרקדי, תשחקי, וגם תסחפי לבתי הקולנוע את קהל המעריצים הגדול שלך, שמכירים אותך מחנויות התקליטים, מהרדיו, מהטלוויזיה, מהקומפקט דיסק בבית, וזה שבמכונית".
