עשו שינוי: הצורפת והשוטרת שהפכו לעו"ד

אין ספק כי ד"ר אורה בר גיל (71) וד"ר פנינה בכר (60), הן נשים מזן לא שגרתי: השתיים הספיקו לעשות קריירה ענפה ולצבור לא מעט תארים, כשכל אחת מהן החליטה לרכוש גם השכלה משפטית ולהפוך לעורכות דין. מפגש ביניהן, בקורס בו הרצתה בר גיל, הוליד חברות שהפכה בשנים האחרונות לשותפות במשרד עו"ד המתמחה בדיני משפחה.  

הסבה מקצועית - כתבות נוספות בערוץ קריירה

• עשיתי שינוי: הקמתי את פנגו וחזרתי לצה"ל
• "הייתי משווק תקופות, היום אני מעצב בתים"
• אחרי 30 שנה בהיי-טק, עברתי לחווה באיטליה
  

בר גיל, אם לשלושה וסבתא לארבעה, החלה את דרכה המקצועית בצבא, שם שירתה 22 שנה בתחום משאבי אנוש. לאחר הפרישה, בדרגת סגן אלוף, התגייסה למשטרת ישראל, שם שירתה 18 שנה במהלכן טיפסה לדרגת תת ניצב ומונתה לסגנית מבקר המשרד לביטחון פנים. לאורך השנים השלימה לימודי תואר ראשון במדעי החברה, תואר שני במדעי המדינה ואף החלה תואר ראשון במשפטים, אותו סיימה ב-96', כשנתיים לפני שפרשה מהמשטרה.

"שירתתי בצבא ובמשטרה בעיקר מסיבות אידיאולוגיות, במגוון תפקידים", היא מספרת. "טבעי היה שאעשה שינוי בעל נגיעה לכל התחומים שעסקתי בהם, אולם לא כך היה. אלה שימשו תשתית ראויה להמשך המסע. הרעיון להיות עורכת דין היה טמון בראשי כבר שנים רבות קודם לכן, אבל יכולתי לממש אותו רק כאשר הוקמו המכללות הראשונות, שכן רק שם ניתן היה לשלב עבודה ולימודים".

(צילום: שרונה גיא)

לאחר שפרשה מהמשטרה, בגיל 55, החלה לעסוק בעריכת דין והתנדבה לשירות מילואים בצה"ל כסנגורית צבאית, תפקיד בו היא מתמידה מזה כ-17 שנה. במקביל למדה גישור עם התמחות בתחום המשפחה, החלה לעבוד כמגשרת וכמרצה, והשלימה דוקטורט בניהול מו"מ משברים ויישוב סכסוכים. את בכר, מי שעתידה להיות שותפתה למשרד בכר-בר-גיל, היא פגשה בקורס לגישור אותו שהנחתה באוניברסיטה.

פעם צורפת, היום עו"ד

בכר, אם לשלושה וסבתא לחמישה, החלה את דרכה המקצועית כמעצבת תכשיטים בשנות העשרים לחייה, "בעקבות משיכה גדולה לאמנות". היא עסקה בתחום מספר שנים כעצמאית אך גילתה, כי היא מתעניינת יותר בלקוחות. "כשאישה הזמינה תכשיט, היא ביקשה משהו שיגדיר אותה ויספר את סיפורה. מכאן למדתי להקשיב לסיפורי חייהם של אנשים".

בגיל 30 החליטה ללמוד במדרשה לאמנות בבית ברל ולאחר מכן החלה לעבוד כמרצה במקום. בהמשך מונתה לתפקיד ראש תחום חינוך לאמנויות ובמקביל עבדה כיועצת אקדמית ומרצה במכללת ספיר, השלימה תואר ראשון ושני והוציאה דוקטורט בחינוך. "נשבתי בתחום החינוך לאמנות", היא מעידה. "כתבתי מאמרים למגזינים בינלאומיים לחינוך ולאמנות וניהלתי פרויקטים בתחום".

בשנות החמישים לחייה נרשמה ללימודי משפטים במטרה לעבוד כעורכת דין - מקצוע שלעדותה, תמיד רצתה לעסוק בו. "ההחלטה לעבור לתחום המשפט הייתה טבעית עבורי ובאופן תמוה גם לסובבים אותי", היא מספרת. "אני לא יכולה לזהות רגע מסוים שבו החלטתי על כך, הרעיון כנראה היה שם תמיד".

בכר מעידה כי הלימודים עברו בקלות בזכות הניסיון שלה באקדמיה. החלטתה להתמחות בגישור בתחום המשפחה, הפגישה אותה עם בר גיל, מה שהוביל בסופו של דבר לקריירה החדשה שלהן. "אנחנו משלבות את ההבנה האקדמית שלנו ואת הניסיון בניהול ובחינוך, כדי לכתוב כתב תביעה או הגנה ששם במרכז את טובת הילדים ועושות הכל כדי לשמור על הכבוד ההדדי של בני הזוג", מספרת בכר.

"לא החלפתי מקצוע, הוספתי", היא אומרת. "הניסיון שצברתי כמו היכולת להעמיק וללמוד נושא, לגבש כיווני פעולה ולנסח תזה איתנה - מתגבש בהתנהלות המשפטית ומאפשר לי לעזור לאנשים. כשכותבים מחקר אקדמי, השימוש בכל היכולות הללו מתגבש למאמר. במשפט לעומת זאת, לתזה מבוססת מחקר יש כוח מעשי לסייע".

(צילום: שרונה גיא)

תמיכה משפחתית

השתיים מעידות, כי אחת הסיבות המרכזיות שבזכותן הן הצליחו ועדיין מצליחות להגשים את מטרותיהן, היא התמיכה המלאה מהמשפחה. "במבט לאחור, כשאני חושבת על הקריירה שלי, הכל היה הכנה לדבר הבא", מספרת בר גיל. "משפחתי תמיד היוותה לי מקור כוח איתן ותמיכתם הייתה משמעותית מאוד עבורי. אני יודעת שבזכותם הצלחתי להגשים את כל תכניותיי".

לתחושתן, עיסוקיהן הרבים לא גבו מחיר משמעותי, אולי למעט קצת פחות שעות שינה בלילה. "עד היום אני מאוד מעורבת בחיי הילדים שלי", מעידה בר גיל. "כשהם היו קטנים, עם כל העומס, עבדתי בכל יום שתי משמרות – התייצבתי בארבע אחר הצהריים בבית, הייתי עם הילדים עד שמונה בעבר ואחרי שהשכבתי אותם לישון, התחלתי משרה נוספת בבית, עד שסיימתי את העבודה. ניצלתי כל שעה ביממה והיתי שמחה אם אפשר היה להוסיף עוד שעה. גם את הלימודים השלמתי תוך כדי עבודה. קיבלתי המון עידוד מהמשפחה, וכשמאפשרים – זה עובד".

שלל עיסוקים

במקביל לעבודתן כשותפות במשרד עורכי הדין, בר גיל ובכר ממשיכות להרצות באקדמיה ולעסוק בתחומים נוספים. "פאזל חיי מורכב ממגוון עיסוקים", אומרת בכר. "כשאני מסתכלת על זה ממרומי שנות הקריירה שלי, אני רואה חוטי שתי וערב ארוגים אחד בשני. הסדר המופתי של ההתרחשויות בחיי כאילו הכריז על בואן. אם אחפש מכנה משותף אומר, שלכל מה שעסקתי בו יש נגיעה לאדם באשר הוא אדם".

בר גיל, שאף הספיקה בדרך לעסוק בפיתוח תוכניות חינוכיות והדרכת ילדים בסיכון, מעידה כי "עד היום לא החלטתי מה אעשה כשאהיה גדולה. חיי התפתחו במספר נתיבים מקבילים, שבדיעבד היוו עוגנים שהובילו אותי לידע ולניסיון המקצועי שלי כיום. הקו שהנחה אותי בכל השינויים בחיי, היה תפיסת עולמי לפיה האדם במרכז".

מה שבטוח הוא, שפרישה לגמלאות לא נמצאת בשלב אצל אף אחת מהן על הפרק. בעצם זה לא מדויק - בר גיל, שפרשה כבר פעמיים לפנסיה, מעידה כי יש לה תוכניות פרישה, אבל מוסיפה כי "אצטרך לחיות עד גיל 500 כדי להספיק אותן". מה למשל? "קורס טיס, או קורס לפיסול. עכשיו התחלתי ללמוד לנגן בקלרינט".

עשיתם הסבה מקצועית? ספרו לנו במייל האדום