אלי כהן צעד זקוף לגרדום. הסורים חגגו
הוא היה "גדול המרגלים הישראלים אי פעם במדינה ערבית". השבוע לפני 49 שנים הוצא להורג, ובבת ים עדיין מחכים להעלאת עצמותיו. השדר האחרון לארץ, המילים האחרונות, התפילה והמכתב שהשאיר אלי כהן: "נדיה, תסלחי לי. עליך להתחתן בשנית". כך תוארו אז חייו ומותו של גיבור
לכל כתבות השבוע לפני
בשנת 1961 נכנס כהן לסוריה והחל את פעילותו החשאית. במשך הזמן התקדם במעמדו החברתי-פוליטי והפך מקורב לצמרת השלטון. באמצעות קשריו הענפים העביר מידע מודיעיני בעל ערך רב לגבי היערכות הצבא הסורי ברמת הגולן ודיווח על מהלכים צבאיים ומדיניים. בשיא פעילותו היה כהן מועמד לתפקיד תת שר ההגנה הסורי.
במהלך משפטו סיפר כהן על גיוסו לתפקיד בדמשק. "יום אחד בא אליי אדם בשם זלמן, שאותו הכרתי בעבודתי הקודמת. הוא אמר לי כי שמו לב לעבודתי", אמר כהן במשפטו. "הוא אמר שהם נוכחו שאני המתאים לתפקיד אחראי יותר. הוא שאלני אם אני מוכן לעבוד במודיעין ולנסוע לאירופה או לארץ ערבית. עניתי כי זה מקרוב נשאתי אישה ואיני מעוניין בנסיעות".
כהן סיפר כי אחרי ההצעה נאמר לו במקום עבודתו כי אין יותר עבודה עבורו ואז חזר זלמן אליו. "הוא אמר לי לבוא אליהם כדי לנסות את העבודה המודיעינית למשך שישה חודשים. הוא אמר 'אם תמצא בעיניך תמשיך בה, ולא - אתה חופשי לנפשך'". המשכורת שהוצעה לו הייתה 370 לירות לחודש, יותר מפי שניים מהשכר בעבודתו הקודמת.
כהן, שלא זכה לייצוג משפטי, סיפר על קשריו עם צמרת השלטון בדמשק ועל כך שמדי שישה חודשים הגיע לישראל.
אלי כהן תואר על-ידי הסורים כ"גדול המרגלים הישראלים שפעלו אי פעם במדינה ערבית". ברגעיו האחרונים הוא לא הראה כל סימני התרגשות כשצעד אל התליין. קודם לכן הוא אמר תפילה קצרה בחברת הרב נסים אנדיבו מדמשק.
שש שעות וחצי נשארה גופתו של כהן תלויה בלב הכיכר. עשרות אלפים מתושבי הבירה הסורית עברו על פניה וקראו את פסק דינו של בית הדין הצבאי, שנכתב על סדין לבן אשר כיסה את הגופה. מצלמות הטלוויזיה הסורית צילמו את מהלך התלייה במלואה. ב-9:00 בבוקר נלקחה גופתו של כהן לבית הקברות היהודי בדמשק ושם, על-פי המידע שנמסר אז מסוריה, נערכה קבורתו.
חייו ומותו של גיבור
כמה שעות אחרי ההוצאה להורג, בביתו הצנוע של כהן ברחוב התחיה בבת ים הייתה מוטלת בובה. זו הייתה המתנה האחרונה שקנה כהן לבתו סופיה, אז בת 4, בחופשתו האחרונה מ"עבודתו באירופה". הבת הגדולה של כהן חיבקה אותו אז ולחשה: "אבא, די לנסוע. תישאר בבית כמו כל האבאים". כהן ליטף אותה והבטיח: "כן, חביבה. זאת תהיה הפעם האחרונה. יותר לא אסע".
סופיה, כמה שעות לאחר שהפכה ליתומה מאב, שיחקה בחצר הבית עם אחותה אירית שהייתה אז בת שנתיים וחצי. בדירת שכנים שכבר בעריסתו התינוק שאול, שהיה אז בן חמישה חודשים.
מי שעוד הייתה בדירה היא סופיה כהן, אמו בת ה-70 של אלי. "היא ישבה על המיטה וביכתה את בנה בכורה בהיסטריה: "אלי, אלי! נשמתי! ראש המשפחה שלנו. למה תלו אותך המנוולים? איפה המולדת שלך? מה נעשה בלעדיך, אלי".
הרעיה נדיה גילתה גבורת נפש מאופקת בשבועות שבו התנהל משפטו של כהן. היא כתבה מכתבים לצלב האדום, צבאה על פתחו של שגריר סוריה בפריז - וגורשה משם. ביום שלאחר ההוצאה להורג ישבה קפואה, דוממת. אך זעקות האם סחפו אותה לבסוף. "אלוהים, מה עשיתי לי", היא מיררה בבכי. "ידעת שזה יהיה הסוף, אך תמיד אמרת שהכול בסדר. מה בסדר? אלי, אלי".
"מעולם הוא לא דיבר על עיסוקיו", סיפר אז אחיו מוריס, שעבד כפקיד דואר בתל אביב. "בכלל הוא היה שתקן, מאופק וסגור מאוד. אבל פיעמה בו אהבה בלתי רגילה למולדת... הוא דיבר שש שפות, היה מהנדס אלקטרוניקה. אתה יודע כמה יכול להשתכר אדם כמוהו? אבל הבט סביבך. זה כל מה שהיה לו. שכר חומר מעולם לא משך אותו".
המסר האחרון
לאחר ההוצאה להורג סיפר מפקד שירותי הביטחון בסוריה כיצד נעצר כהן. "איתרנו את הדירה וגילינו את אנטנות השידור. ואז קבענו את מועד הפריצה לשעה 2:00 בבוקר. קיווינו למצוא את כהן במיטתו. כשפרצנו לדירה מצאנו אותו ער וקולט תשדורת שנתקבלה באותו בוקר עצמו בתל אביב, ובה נכתב: 'אנחנו רוצים אינפורמציה נוספת'.
עיתון לבנוני דיווח אז, בשם ראשי שירותי הביטחון הסוריים, כי התשדורת האחרונה שהועברה על-ידי כהן מדמשק לישראל חוברה על-ידי המודיעין הסורי והייתה מיועדת לראש הממשלה לוי אשכול. הנוסח היה: "כאמל (שמו של אלי כהן בסוריה) וחבריו מתארחים אצלנו זה זמן מה. נודיע לכם על גורלם בהקדם".
ניסיונות לעסקה
ישראל ניסתה להציל את חייו של כהן. ירושלים הציעה לדמשק להחליף את כהן ב-11 ערבים הכלואים בישראל על עבירות ביטחוניות. הצעה נוספת הייתה לספק לסורים תרופות יקרות או מוצרים אחרים שבהם ניתן להשתמש לצורכי שלום, אך בדמשק דחו את ההצעות.
יממה לאחר ההוצאה להורג כינס ראש הממשלה אשכול מסיבת עיתונאים ברמת השרון, שבה אמר: "עלי להביע את הזדעזעותי מן המעשה האכזרי שביצעו שליטי סוריה, בהעלותם לגרדום את אלי כהן. המשפט שהתנהל נגדו היה עיוות דין משווע. נשללו ממנו זכויות האנוש והאלמנטריות המוענקות בכל מדינה נאורה לאדם באשר הוא אדם. אלי כהן הוצא להורג על סמך פסק דין פוליטי, שאין לו קשר עם צדק ומשפט".
המכתב האחרון
דקות לפני שהוצא להורג כתב כהן מכתב לבני משפחתו. המכתב פורסם יממה לאחר מותו בעיתון הלבנוני "אל חיאת".
"אל רעייתי נדיה ובני משפחתי היקרים. אני כותב לכם מלים אחרונות אלה ומצווה עליכם להיות בקשר מתמיד. אני מבקש ממך נדיה, שתסלחי לי, שתדאגי לעצמך ולילדים. תשמרי עליהם, ותחנכי אותם חינוך מושלם. אל תזניחי עת עצמך ואתם ואל תמנעי מהם דבר. היו בקשר מתמיד עם בני משפחתי. עליך להתחתן בשנית, כדי שלא תמנעי מילדיך אב. את חופשיה בהחלט לעשות זאת.
"אבקש שלא תבלי את זמנך בבכי על דברים שחלפו. חשבי תמיד על העתיד.
את נשיקותיי האחרונות אני מפנה אליך ואל סופי, איריס ושאול וכל בני המשפחה – אל תשכחי איש מכל בני משפחתך. שלחי להם את ברכות השלום האחרונות שלי ואת רחשי לבי. אל תשכחו להתפלל לנשמתו של אבי ועל נשמתי. לכולכם נשיקותיי האחרונות לשלום.
18.5.1965.
אלי כהן".
לאחר ההוצאה להורג פנו פרקליטיו של כהן, בשם האלמנה נדיה, וביקשו מהסורים להעביר לישראל את גופתו של כהן ואת המכתב האחרון. עד היום לא הוחזרו עצמותיו של כהן לישראל. באוגוסט 2008 אמר ראש לשכתו של נשיא סוריה לשעבר, חאפז אל-אסד, כי איש במנגנוני הביטחון של סוריה לא יודע היכן קבור המרגל הישראלי. "קברנו אותו שלו פעמים מחשש שישראל תחטוף את הגופה", טען מונזר אל-מוסלי.
לפנייה לכתב/ת 
