"אין קשר לאלה מפלסטין": יהודי לבנון והשבר
לקראת פתיחה מחודשת של בית הכנסת היחיד בביירות, התחקה "א-שרק אל-אווסט" אחר משבר הזהות בקהילה היהודית, שלפי הערכה מונה עשרות בני אדם בלבד. ראש הקהילה: "הזהות שלנו לבנונית והשיוך שלנו לבנוני"
"המצב שלנו הוא כמו של שאר הלבנונים. אנחנו סובלים כמוהם מהפוליטיקאים ומהבכירים שהדאגה היחידה שלהם היא לגייס את הכספים שלנו לכיסים שלהם". לפי ההערכה, עשרות יהודים בלבד חיים כיום בלבנון. הקהילה שמכונה לפי החוקה המקומית "העדה הישראלית", זכר למינוח שהשתרש מתקופת המנדט הצרפתי, נערכת לפתיחה מחודשת של בית הכנסת המרכזי "מגן אברהם" בעיר הבירה ביירות ומנסה להחיות את עברה. על רקע השיפוץ בבית התפילה, סיפק בסוף השבוע העיתון "א-שרק אל-אווסט" הצצה נדירה לחייהם של היהודים שנותרו בארץ הארזים.
עדכונים נוספים - בפייסבוק שלנו
תחת הכותרת "יהודי לבנון שוברים את בידודם ארוך השנים באמצעות פתיחתו מחדש של בית הכנסת", ניסה כתב העיתון היוצא לאור בלונדון להתחקות אחר מצבם של היהודים במדינה שסועת הקרבות. ראש הקהילה היהודית, יצחק ארזי, אמר בהתייחסותו לקשיי יצירת הזהות היהודית כי "על כולם להיות בטוחים שאם הייתי ציוני-ישראלי, לא הייתי נשאר שנייה אחת בלבנון. אין לנו שום קשר למי שרצו לחיות בפלסטין ולרצוח את החפים מפשע".
בהמשך דבריו תהה ארזי בציניות: "מה יכולה קהילה כל כך קטנה לעשות? לא כל היהודים ציונים. הזהות שלנו לבנונית והשיוך שלנו לבנוני במאת האחוזים". ליד ארזי ישב יהודי אחר שסיפר בערגה על התקופה שבה בני דתו היו מעורבים בפוליטיקה המקומית. לדבריו, "בעבר, מספר הבוחרים מהקהילה היהודית עמד על יותר מ-7,000. יהודי לבנון עבדו במשרות נכבדות ואפילו במשטרת לבנון".
בית הכנסת "מגן אברהם" נחרב בחלקו בשנות ה-70 במהלך מלחמת האזרחים המקומית. לקראת הפתיחה המחודשת הוא עבר שורה של שיפוצים ותיקונים. לפי גורמים בקהילה היהודית בביירות, בקרוב יוחל בהתקנת המושבים, הנברשות ושטיחי התפילה. בנוסף ייכתבו שמותיהם של כל התורמים לשיפוץ בית הכנסת. לפי אותם גורמים, פתיחת בית הכנסת תוכרז באופן רשמי, אך בשל המצב המעורער במדינה טרם הוחלט כמה אנשים ישתתפו באירוע.
ארזי, שמשמש כראש הקהילה היהודית בלבנון מ-2005, סיפר בנוגע לבית הכנסת כי "מושקעים מאמצים כדי להחיות את הקהילה היהודית מחדש באמצעות שיפוץ 'מגן אברהם', שהוא בית הכנסת היחיד שנשאר. הוא נמצא בשכונה שבה התגוררו הכי הרבה יהודים. הצלחנו לאסוף תרומות מקהילה היהודית הלבנונית מחוץ למדינה, אבל גם הנוצרים והמוסלמים סייעו לנו בשיפוץ. גם החברה שאחראית על פיתוח ושיקום העיר ביירות סייעה לנו בהתאם לחוק שקובע כי המדינה צריכה לעזור בשיפוץ של בתי פולחן".
בעבר הוזכר כי גם ארגון הטרור חיזבאללה תמך בפרויקט השיקום של בית הכנסת, ולפי גורמים בקהילה היהודית בלבנון גם ראש הממשלה המנוח רפיק אל-חרירי שנרצח ב-2005, קיבל החלטה לפתוח מחדש את בית הכנסת ולהקים סביבו גנים. לצד זאת, בלבנון קיימים עדיין כמה בתי קברות יהודיים פעילים, אך טקסי הקבורה נערכים בשעות הלילה. בדיווח ב"א-שרק אל-אווסט" פורסמה תמונה מבית הקברות היהודי בצידון, שנראה מוזנח והרוס.
כתב העיתון מצא גם עמדות מנוגדות לאלה שהשמיע ראש הקהילה ארזי. סוניה, יהודייה בת 60, הבהירה כי לשיטתה "אין כזה דבר ציוני או יהודי. היהודים כולם מקשה אחת ואי אפשר לברוח מהזהות שלהם". סוניה ציינה כי בני משפחתו של בעלה, שלא היה יהודי, התנכלו לה בגלל דתה. לדבריה, "עזבתי את משפחתי שהחליטה לנסוע לישראל כדי לחיות שם. אני בחרתי להישאר בלבנון עם בעלי וילדיי, אבל המשקעים של המלחמה בין ישראל לערבים לא ריחמו עליי כבת אנוש".
"רוצה להיקבר רק בבית קברות יהודי"
סוניה הזכירה איך המילה "יהודייה" הפכה לקללה, אולם בימים אלה היא לא חוששת להביע את אהבתה ל"אדמת ישראל", שאותה היא מכנה "האדמה הקדושה של היהודים". אז מה הסיבה שהיא עדיין בלבנון? על כך משיבה סוניה כי "גרמו לי לשנוא את לבנון ואת הזהות הערבית שלי, והתחלתי לייחל להגיע לישראל כדי לחיות שם, אבל הילדים שלי נמצאים פה וזה לא מאפשר לי לעזוב למדינה אחרת. אם אני אמות, אני רוצה להיקבר רק בבית קברות יהודי ושרב יהודי יתפלל עליי. התורה היא הספר הקדוש שלי והדת שלי היא יהודית. לא אוותר על זה בשום אופן".
במהלך הראיון עמה, סוניה הגנה באופן מפתיע על שולמית קישיק-כהן, שריגלה למען ישראל בלבנון וסייעה בהברחת יהודים ממדינות ערב לארץ. "היא לא מרגלת", קבעה סוניה. "היא הבריחה יהודים מלבנון וממדינות ערב לישראל אחרי הרדיפות שהם סבלו מהן בעקבות הפסד הערבים במלחמה נגד ישראל בשנות ה-60".
יהודי לבנון תועים בין הזהות הלבנונית לבין הזהות הישראלית שצצה לאחר הקמת מדינת ישראל. מאז 48', מצבם של יהודים רבים בלבנון השתנה וחלקם נאלצו להסתתר מאחורי דת אחרת.
אחד מהם הוא איברהים, חייט ותיק, שעל קירות בית המסחר שלו לא ניתן להחמיץ את פסוקי הקוראן החרוטים. "במסמכים הרשמיים כתוב שאני מוסלמי, החלפתי את הדת שלי כדי להימנע מבעיות. חלק מהלבנונים לא מקבלים את הנוכחות שלנו לצדם, יש לנו חשש לחיות כיהודים בפרסיה", סיפר איברהים.גם האיש שהמיר את דתו מתרפק על הימים הטובים יותר שהיו ליהודי לבנון. לדבריו, "היו לנו בתי ספר בוואדי אבו-ג'מיל והיו לנו את האגודות שלנו. היו לנו 15 בתי כנסת בביירות, התפרסמנו מאוד בסחר בבדים, תפירה, צורפות ועוד מקצועות. מקצוע התפירה הוא המשפחה שלי, אני תופר בגדים לנסיכים, שרים ושגרירים מכל מדינות ערב".
לפנייה לכתב/ת 
