"אורגיה לאומית על כישלון יהדות השרירים"
ההמונים דהרו לכיכר כדי לשמוח בניצחון מכבי, ומומחים להיסטוריה וסוציולגיה טוענים: "הם רוצים להיות חלק מחגיגה ישראלית, אך זה הישג של שכירי חרב"
לא רק אוהדי קבוצות יריבות יוצאים מאז אמש מגדרם כדי לצנן את השמחה שהשתלטה על חלקים גדולים מישראל בעקבות ניצחונה של מכבי תל אביב בגמר היורוליג. עכשיו הם זוכים גם לגיבוי אקדמי-סוציולוגי של פרופ' משה צימרמן מהחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, שמגייס לעניין את מקס נורדאו, אחד מאבות הציונות, ומגדיר את ההישג הספורטיבי של מכבי "כישלון של תיאוריית יהדות השרירים".
- עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
פרופ' צימרמן, שעסק רבות במחקר ההיסטוריה של הספורט, טוען שהניצחון על ריאל מדריד "הוא ההוכחה הגדולה ביותר לכך שהציונות נכשלה מבחינת הספורט. החזון היה שהציונות תייצר יהודים שיצטיינו בספורט ויובילו בהישגים. העובדה שהיא מגייסת שכירי חרב מאמריקה לעשות את העבודה בשבילה זאת רמייה ועבודה בעיניים. זה ממש היפוך של החזון הציוני".
גם הנוהל המתקבע שלפיו לאחר הישג ספורטיבי מזדרזים ראש הממשלה ונשיא המדינה להתקשר ולברך את המאמן המנצח – ובכך לזכות בכמה דקות של חשיפה חיובית בכלי התקשורת – הוא אבסורד של ממש לשיטתו של פרופ' צימרמן. על הטלפונים שקיבל אתמול דיוויד בלאט בשידור חי מבנימין נתניהו ושמעון פרס הוא אומר: "בכל מדינה אחרת באירופה אף מנהיג לא היה מתקשר. מכבי תל אביב לא מייצגת את המדינה וערכיה והעובדה שהמנהיגים מתייצבים מאחוריה היא בלתי נתפסת.
"מתברר שבשביל ההצלחה בספורט זניח, המנהיגים מוכנים לרכוב על גל ההצלחה כדי להגיד שאנחנו מוצלחים. אבל זאת רמייה. התקווה שלי היא לראות קבוצה ישראלית אמיתית. מבחינתי לא צריכים אליפויות וזכיות כדי לטפוח לעצמנו על השכם. לפני הציונות, הספורטאים היהודים באירופה היו מצטיינים. חבל שוויתרנו ואיבדנו את זה".
בכל זאת, במכבי משחקים גם צברים כמו יוגב אוחיון וגיא פניני.
"זאת אחיזת עיניים. בלי הזרים הקבוצה לא הייתה יכולה להחזיק מעמד אפילו לא רבע אחד".
אוהדי ההצלחות בכיכר רבין
חיים חגי, דוקטורנט באוניברסיטת חיפה ומרצה במכללת נתניה, חוקר את נושא הלאומיות בספורט הישראלי. לטענתו חל שינוי ניכר בשיח המשלב ספורט ולאומיות מאז תחילת שנות ה-90. "עד שנות ה-70 כולם היו פטריוטים, תמכו בנבחרת הלאומית והקבוצות הישראליות ששיחקו בחו"ל, וגם העיתונות הייתה מגויסת", הוא מסביר. "היום יש קולות אחרים ולעיתים נשמעת ביקורת, אולם בכל מה שקשור במכבי תל אביב המצב שונה. היא עדיין מעין קבוצה לאומית".
חגי מדגים כיצד אחרי הזכייה הראשונה של מכבי תל אביב בגביע אירופה, ב-1977, עסקו כותרות העיתונים בנושאים רבים אחרים (מן הסתם גם בגלל הודעת ההתפטרות של ראש הממשלה דאז יצחק רבין). אולם הבוקר הוקדשו רובם המכריע של העמודים הראשיים בעיתונים והכותרות הראשיות באתרי האינטרנט לזכייה בגמר במילאנו.
"למרות שרוב שחקני מכבי אינם ישראלים, המותג מכבי תל אביב הפך ישראלי", הוא מסביר. "הקבוצה בעצמה אומרת שהיא מייצגת את מדינת ישראל, בניגוד, למשל, לשחקני הפועל תל אביב בכדורגל שהצליחו במפעלים אירופיים. בנוסף, לאורך שנים מכבי תל אביב הרוויחה כסף רב מזכויות השידור שנמכרו לרשות השידור תמורת כסף ציבורי. המותג מכבי תל אביב נמצא בכל מקום".
חגי מציין את התופעה של "אוהדי ההצלחות" שצצים ביום הזכייה מבקשים להצטרף לחגיגה הישראלית. "רוב האנשים שחגגו אתמול בכיכר רבין הם אוהדים פסיביים במקרה הטוב, אבל אחרי הזכייה ההמונים רוצים לקחת חלק באורגיה הלאומית. אין ספק שהניצחון מלכד את כולם, ולמרות שבאופן אישי אני לא חלק מזה ולא נמנה עם אוהדי מכבי, אפשר להבין מאיפה באה המוטיבציה שהביאה רבבות לכיכר. כולם רוצים להיות חלק מההצלחה".
לפנייה לכתב/ת 
