מעצמת זכויות אדם? שבדיה היא מעצמת נשק
לא רק שולחנות איקאה בונים שם: אחרי ישראל ורוסיה, שבדיה היא יצואנית הנשק מספר 3 בעולם לנפש. כשהקונה היא סעודיה, לשבדים יש נקיפות מצפון
לצד מוניטין עולמי של משכינת שלום ותורמת גדולה של סיוע חוץ, שבדיה הפכה בשנים האחרונות לספקית ענקית של נשק, כולל לכמה משטרים שארגוני זכויות אדם מותחים עליהם ביקורת קשה.
עוד חדשות מהעולם :
- גרמניה: אותרו 20 שומרים נאצים ממיידנק
- נדבקו לכס השלטון. המשחררים הפכו לרודנים
- מאניבול: אובמה הפתיע ילדים בליגת בייסבול
- טוויפ, #השאטאג: אילו מילים נכנסו למילון?
שבדיה מדורגת כיצואנית הנשק מספר שלוש בעולם יחסית למספר התושבים, כשרק ישראל ורוסיה מדורגות לפניה. התנופה שממנה נהנית תעשיית הנשק השבדית עוררה דאגות מוסריות בקרב שבדים בנוגע לכמה מדינות שאיתן היא עושה עסקים.
"סאאב" וחברות אחרות שמושבן בשבדיה כמו BAE Systems ו-Bofors נחלו הצלחה כבירה בשנות ה-2000. רק בשנה שעברה הן מכרו כלי נשק ומערכות הגנה ל-55 מדינות בשווי 1.8 מיליארד דולר. אלא שהמבקרים טוענים כי שבדיה נוטה בשנים האחרונות יותר ויותר לחמש גם משטרים המואשמים בהפרת זכויות אדם כמו סעודיה, איחוד האמירויות ופקיסטן, על רקע הירידה בביקוש לנשק בקרב מדינות המערב מאז סיום המלחמה הקרה.
"השבדים רואים עצמם כאנשים מוסריים מאוד ושמרניים בכל הקשור לאפשרות למכור למפרי זכויות אדם ורודנים דברים שמסייעים להם להישאר בשלטון. אבל המציאות היא שזה קרה", אומר סיימון ווזמן, מומחה לנשק במכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם (SIPRI). "בעשור האחרון פחות או יותר הם הפכו פתוחים יותר לזה מפני שאלה השווקים".
הוא מוסיף: "בעבר השבדים לא היו עושים עסקים עם סעודיה בשל ענייני זכויות אדם, ברור שזה מקום שגורם לנורות אזהרה להבהב, אבל זה השתנה... הם מכרו להם מערכות מכ"ם Eriye וטילים נגד טנקים ושיווקו שם כלי נשק אחרים". עסקאות נשק אחרות נותרו חשאיות.
בשנת 2012 חשף הרדיו הציבורי בשבדיה שהסוכנות לחקר ההגנה הלאומית סיפקה לסעודיה בחשאי תמיכה טכנית למפעל טילים. הדבר הוביל להתפטרותו של שר ההגנה השבדי ולפתיחת חקירה בנוגע לכללי האתיקה השבדיים הנוגעים למכירת נשק.
אחד ממוצרי הייצוא של שבדיה שהכי שנויים במחלוקת, משגרי רקטות מסוג "קארל גוסטב" מתוצרת "סאאב", שבהם משתמשים הכוחות האמריקניים וצבאות אחרים ברחבי העולם, נפלו לפי דיווחים לידיהם של ארגונים שאיתם שבדיה אינה נוהגת לסחור, בהם צבא מיאנמר וארגון הטרור אל-שבאב בסומליה, המקורב לאל-קאעידה.
פעיל השלום מרטין סמדג'בק אמר כי הסיבה המקורית לכך ששבדיה פיתחה תעשייה גדולה של כלי נשק - הרצון לספק לעצמה את הנשק שלו היא זקוקה ולהיות עצמאית - אינה קיימת עוד, וכך נעלמה גם מדיניות הניטרליות של שבדיה, עם רקימת קשרים הדוקים יותר בינה לבין נאט"ו. "פוליטיקאים מציינים את העניין של מקומות עבודה וטכנולוגיה כי בכל הטיעונים האחרים הם כבר לא יכולים להשתמש", הוא טוען.
כמה מומחים מובילים לענייני הגנה טוענים כי שבדיה יכולה לרכוש מטוסי קרב ומערכות הגנה אחרות במחיר נמוך יותר מחו"ל, אולם האינטרסים המסחריים הם שמונעים ממנה לעשות זאת. גונאר הולט, סגן ראש המחלקה ללימודים צבאיים במכללה לביטחון לאומי, אומר: "גם המשרות הן עניין גדול. לאנשים אכפת יותר שתהיה כאן עבודה מאשר מה שאנחנו עושים בסעודיה".
כ-30 אלף באיש מועסקים בתעשיית הנשק השבדית, רבים מהם בערים שבהן מפעלי נשק מהווים את מגזר התעסוקה הגדול ביותר. הולט מאמין שלעתים מדיניות החוץ השבדית שזורה יותר ויותר באינטרסים הנוגעים לייצוא נשק. הוא מציין לדוגמה את ההשתתפות של שבדיה בכוח נאט"ו שאכף אזור אסור לטיסה מעל לוב ב-2011, בימי מלחמת האזרחים שהביאה להדחת מועמר קדאפי. "ההשתתפות שלנו במבצע בלוב די תרמה ל-Gripen. זה משהו שאף פוליטיקאי לא יודה בו, אבל זה נכון. זה טוב לעסקים".
אלן ווידמן, חבר בולט בקואליציית המרכז-ימין של שבדיה, אומר כי לממשלות שבדיה לדורותיה היו סיבות להתמקד בתמיכה של המדינה בשני חלקים ספציפיים של התעשייה: מטוסי קרב וצוללות. "אני חושב שלנו בשבדיה היה הרעיון האסטרטגי ששני כלי הנשק האלה מייצגים את
האינטרסים הלאומיים הביטחוניים שלנו", הוא אומר. "אני חושב שיש דעה בקרב פוליטיקאים בשבדיה שטכנולוגיית הגנה ותעשייה מייצגות אחד מהרכיבים הנחוצים ביותר של הכלכלה השבדית".
אלא שפרשנים רבים לענייני ביטחון ופעילי שלום דוחים את העמדה הזו, וטוענים כי כלי נשק מהווים רק אחוז אחד מסך כל המוצרים שמייצאת שבדיה. לדבריהם, תמיכת הממשלה נובעת יותר ממניעים של גאווה לאומית - במיוחד כשהדבר נוגע למכירת מטוסי קרב של "סאאב". "סאאב נתפשת כאחד מתכשיטי הכתר של שבדיה", אומר ווזמן, "יש תחושה חזקה של גאווה ולאומיות - שזה טוב לייצור השבדי, הם גאים בזה וזה ממלא תפקיד גדול".
לפנייה לכתב/ת 
