מה לי ולדווין סמית'? / מליניאק ברביעי
לא חגגתי את הזכייה של מכבי ת"א ביורוליג, בוגד שכמוני. מליניאק על דיקטטורת המחשבות ופסטיבל הקלישאות סביב הגביע השישי בתולדות הצהובים
פסטיבל היה לנו בימים האחרונים. דונמים של סיפורים בעיתונות, שעות של מלל ברדיו, אולפני טלוויזיה מסביב לשעון. קווים פתוחים, ראיונות עם מאמנים, שחקני עבר ועתיד, הסבתא של האפסנאי, טורים של אוהדים, תמונות של חבורה מקפצת בכיכר (לדעתי חלק מהתמונות מלפני תשע שנים).
הזדמנות למרואיינים לשלוף את המשפט שייזכר לשנים. נסו להיזכר במשהו מקורי, הברקה שיצאה מפה של מישהו. כלום. אלה שואלים אותן שאלות, ואלה עונים אותן תשובות. אנחנו אלופי אירופה בקלישאות.
את האוהד לא מעניין מי השחקנים ואיזה יום היום. הוא רוצה ניצחון ומצידו שישחקו בקבוצה שלו סינים. ברור שעדיף שיהיו כמה שיותר ישראלים. הרבה יותר משמח לקחת גביע אירופה עם נדב הנפלד, גיא גודס, דורון שפר, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי. העובדה שיוגב אוחיון וגיא פניני היו רק שחקני משנה בהצגה האחרונה, לא הפריעה ל־10,000 איש לטוס למילאנו. אלה החיים.
"שונא מכבי"?
בטלוויזיה שאלו אותי האם חגגתי כשרייס קלע את הסל נגד צסק"א. לא חגגתי, בוגד שכמוני. אספר לכם מתי חגגתי: כשהפועל רמת־גן לקחה את גביע המדינה בכדורגל ב־2003. עמדתי באצטדיון רמת־גן ובכיתי. הגביע ההוא ריגש אותי יותר ממאה גביעי אירופה למכבי. אני לא אוהד מכבי, אבל חברים שלי כן. אחד מהם שלח לי מסרון: אל תשכח, רק מכבי מספר 1. נכון. צודק. מי בכלל רוצה להיות מכבי? מי שלא אוהד מכבי לא רוצה להיות מכבי, ויש אנשים שקשה להם לקלוט את זה.
מגעילים אותי אנשים שמנסים להיות פוליטקלי קורקט, ושמים על עצמם צעיפים צהובים לתפוס טרמפ על ההצלחה. בשום אולפן טלוויזיה בספרד לא שואלים אוהד ריאל אם הוא קפץ משמחה כשלאו מסי הבקיע את שער הניצחון לברצלונה בגמר הצ'מפיונס.
אני אנדרדוג. תמיד בעד החלשים. אין כיף גדול יותר מאשר לדפוק את החזקים. פעם בעשר שנים, גם מכבי ת"א זכו לחוות את זה, לשם שינוי. זה מה שמרגישה קבוצה בישראל, כשהיא מנצחת את מכבי. חגיגות האליפות ה־379 של מכבי נראות בעיניי מגוחכות. הניצחון של נס־ציונה על מכבי ת"א הוא חוויה שתלווה אותם הרבה שנים.
לקח שנים להחזיר את התחרותיות לליגה. אולמות מלאים, אקשן, קהל חדש, קהל ישן חזר, שחקנים ישראלים עשו צעד קדימה, ספונסרים שמים קצת כסף. אם התהליך שוב יתהפך, זה יהיה עצוב. אף אוהד של הפועל ת"א, ירושלים או חולון לא יהפוך למכביסט.
אבל אחרי שראש הממשלה ונשיא המדינה בירכו, המדינה זה מכבי ומכבי זה המדינה. מאות אלפי ילדים בכל הארץ, שלא היו בסרטים הקודמים, נצבעו בצהוב. הם פוטנציאל לרכישת מנויים, חולצות וצעיפים, נכס חשוב למכבי ת"א. קנה טי שירט ותהפוך לווינר ב-84.90 שקל. נראה את הילד שמגיע מחר לבית הספר באדום.
מכבי נגד הפיינל פור?
בספרד, הליגה קודמת ליורוליג. הנהלת הליגה הספרדית לא תזיז משחק כדי להקל על ריאל או ויטוריה ביורוליג. אצלנו זה הפוך. בליגה משחקים הרבה זרים, כי מכבי ת"א צריכה יותר זרים להתמודד ביורוליג. מקריבים את הליגה למען אירופה.
דייויד פדרמן מסכים איתי שיותר ישראלים צריכים לשחק במכבי ת"א, גם אם זה עולה בהפסדים. זו אחת מנקודות המחלוקת של פדרמן עם דייויד בלאט. הבעיה שכאשר זה מגיע לדיון במינהלת הליגה, מכבי ת"א מובילה את המאבק בארגון השחקנים שדורש להוריד את מספר הזרים. אז אתם בעד או נגד הישראלים?
אני מתפלא על ראשי מכבי ת"א והמאמן שלה, שלא ניצלו את מסיבות העיתונאים במילאנו להתקיף את היורוליג על שיטת הפיינל־פור. ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה ניצחו את מכבי ת"א ארבע פעמים וסיימו לפניה בטופ־16. למה הן צריכות לשחק נגדה משחק מכריע נוסף? זה ספורטיבי?
נראה את מכבי מאיימים על היורוליג שאם לא ישנו את השיטה, הם יפרשו ויעברו לליגה האדריאטית. סליחה, שכחתי שגם באדריאטית משחקים פיינל־פור. בסוף יהיו בישראל סדרות, ואם הטוב מ־3 לא תהיה סדרה מספיק "ספורטיבית", יהיה הטוב מ־7. כמה אליפויות אפשר להפסיד? יש גבול.
איפה צביקה?
משהו מוזר לסיום. צביקה שרף נכנס חזיתית באבנר קופל במאבק על ראשות איגוד הכדורסל. הגיע לבתי משפט, קיים מסיבות עיתונאים, המשיך להיאבק בו גם אחרי שקופל נבחר, גרם לו ללכת הביתה. הגיע דן חלוץ, נלחם גם בו. פנה למבקר המדינה, לרשם העמותות. צביקה ניסה לשכנע את כולם שהוא האיש המתאים, ויתר על ראשות הוועדה המקצועית ונשאר חבר הנהלה אופוזיציונר ולוחם.
הלך חלוץ, המשרה פנויה, מחפשים יושב ראש לאיגוד, וצביקה שרף בכלל לא מועמד. תומך בצביקה ליבר. מה קרה?
לפנייה לכתב/ת 
