המהומות בתאילנד מערערות את כלכלתה
כשמהדורות החדשות בעולם מלאות בתמונות של המהומות בתאילנד מתחילות להיווצר הבעיות הכלכליות. התיירים לא ממהרים להגיע למדינה, המשקיעים חוששים מההתפתחויות ואפילו שפע האורז לא יכול לסייע
בקבוצת דיון אינטרנטית עלה וכיכב השבוע משל עכבר העיר ועכבר הכפר. איש עסקים מבנגקוק שפתח את הדיון השתמש בו על מנת לתאר את מצב הכלכלה בארצו. פעם, לפני שנים לא רבות, מרבית החברה התאית התגוררה בכפר בין עצי הדקל לשדות האורז, וניהלה חייה באופן צנוע מפרי עבודת האדמה. היום, מרביתה כבר שוכנת בערים והכלכלה מתבססת יותר ויותר על ייצוא תעשייתי ועל תיירות זרה. אך נראה כי השגשוג הכלכלי, שאמור היה להמשיך ולצמוח, הולך ומתרחק בגלל האיום מבית, בגלל חוסר הבטחון.
לטורים קודמים של טל רשף
במשל שני העכברים מדובר בחתול, במקרה שלפנינו מדובר בתהפוכות השלטון ומהומות הרחוב שאנו עוקבים אחריהם מזה מספר חודשים, ואשר הביאו לאחרונה אף להטלת מצב חירום בידי הצבא. יש מי שרואה בצעד הזה פתח להפיכה צבאית, שכמוהה כבר ידעה תאילנד פעמים רבות, ויש מי שרואה בכך סוף לחוסר היציבות וחוסר הבטחון, ואולי תהיה בכך חזרה אל הצמיחה הכלכלית המהירה.
למדינתם של התאים מספר יתרונות בולטים שסייעו לה בעבר ויכולים להמשיך לעשות זאת בעתיד. זאת כלכלה בודהיסטית שמוסר העבודה ואמינות העסקים בה גבוהים בהשוואה לשכנותיה. יש לה מוצא לים, היא ממוקמת במרכז גוש מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN), מחזיקה במקורות מניבים כמו עץ, דגה ואבני חן. היא מייצרת כמויות גדולות של אורז ומשכילה לאורך הדורות לשמור על יחסים טובים עם מרבית המדינות הקרובות והרחוקות ממנה.
היתרונות הללו אמורים להמשיך ולטפח את כלכלתה. ההסכמים שנחתמו במסגרת ארגון ה-ASEAN והורדת חומות המכס הצפויה מול סין בשנה הבאה יכולים להאיץ את הפעילות הכלכלית בה ולמשוך אליה משקיעים. התיירות ההולכת וגוברת במזרח אסיה צפויה להמשיך ולהזרים הכנסה לאתרי התיירות הידועים, וצמיחת מעמד הביניים בארצות המזרח היא בשורה טובה לחקלאות התאילנדית ולייצוא המוצרים המוגמרים שלה.
הממשלה ערכה תוכניות שאמורות היו למנף זאת, הוקצו 90 מיליארד דולר לפיתוח התשתיות והוכנה תוכנית לפתיחת נתיבי משאיות ורכבות בין הבירה בנגקוק לנמלי מיאנמר השכנה, שהסחר איתה נפתח בשנים האחרונות, על מנת לחסוך במרחקי שינוע של סחורות לשוקי העולם. כל אלה זקוקים לשקט, וזה בדיוק מה שחסר בימים אלה במדינה זאת.
משקיעים נזהרים, התיירות נפגעת
מדינות ברחבי העולם מוציאות אזהרות מסע לתאילנד, ותיירים רבים הבוחרים את מדינת היעד הבאה שלהם על פי מהדורת החדשות, רואים תמונות של מפגינים עם בנדנות על הראש המתעמתים עם חיילים במדים וניגשים לחפש חלופות במדינות אחרות. זה רלוונטי במיוחד לגבי התיירות מסין, מיצואניות התיירים המובילות בעולם ושאנשיה ידועים כחששנים וזהירים באופן מיוחד. זה קריטי למדינה שהתיירות בה מהווה כ-8% מהיקף הכלכלה שלה, ואשר יחד עם סקטורים המספקים שירותים לתעשיית התיירות מהווה למעשה כ-15%. מצרים הכירה את הבעיה הזאת מהרגע בו החלו המהומות בקהיר, ישראל נתקלת בכך כל אימת שפורצת אינתיפדה, וכעת זה קורה גם בתאילנד.
גם משקיעים נרתעים ממה שהם רואים במהדורת החדשות: לפני שהחלו המהומות הסתמנה מגמה של העברת פסי יצור של כלי רכב אל תאילנד, בעקבות עליית עלויות הייצור בסין,והמגמה הייתה אמורה רק להתעצם לנוכח פתיחת הסחר בין ארצות המזרח שיכולה לאפשר למפעל בפרברי בנגקוק להיות ספק למיליארדי לקוחות. היצרנים מצביעים בימים אלה ברגליים, עוצרים השקעות ובוחנים חלופות באינדונזיה והודו. כאשר המצב מתוח עובדים לא מתייצבים לעבודה וקשה לשחרר סחורות מהנמל בזמן וקשה גם לשנע אותן, ובכלל איש לא רוצה למצוא את פסי היצור שלו בעתיד במרכז מהומות או חילופי אש.
לא רק המהומות מערערות את הכלכלה, גם למדיניות הממשלתית יש בכך חלק. כפי שצוין האורז הוא מרכיב ייצוא חשוב במדינה, ותאילנד היא אחת משתי יצואניות האורז הגדולות בעולם. המדיניות של הממשלה, שניתן להגדיר אותה כפופוליסטית, הציבה לו מחיר מינימום, מה שעודד כפריים רבים להתמקד בגידול אורז, ומה שאילץ את הממשלה להקצות תקציבים ולרכוש כמויות עתק ממנו על מנת לשמור את מחיריו גבוהים. היום הסיבסוד הזה עולה למדינה כ-2% מהתמ"ג שלה, מאגרי האורז עולים על גדותיהם וקניינים ברחבי העולם נמנעים מלרכוש אותו בגלל מחירו הגבוה. הכלכלה התאילנדית היא זאת שמשלמת את המחיר של הבטחות הבחירות.
התוצאות ניכרות בשטח. עליית התמ"ג שהגיעה ברבעון הראשון של 2012 לשיא של כ-11% בחישוב שנתי, יורדת מאז בהדרגה והגיעה לקיפאון בסוף 2013 וברבעון הראשון של 2014 אף נכנסה למגמה שלילית.
כל אלה רלוונטיים לישראל, לכלכלה שלה ולחברות בה הפועלות בסחר החוץ. הסחר בין שתי המדינות מתאפיין באיזון ולעתים אף בעודף, בשונה ממדינות רבות במזרח אסיה שמולן אנו סובלים מגרעון מסחרי. ישראל מייצאת לתאילנד במאות מיליוני דולרים בכל שנה. במרבית השנים המרכיב העיקרי היה אבני חן ומתכות יקרות, סחורות יוקרה שהביקוש להן עולה ככל שמשגשגת הכלכלה וצומח בה מעמד הביניים. ישראל גם מייצאת כמויות יפות של כימיקלים, בעיקר למגזר החקלאי, שהביקוש שלו לתשומות עולה ככל שעולה מספר האנשים שמרשים לעצמם מזון איכותי. אך השאלה הגדולה היא האם הסחר ימשיך לגדול?
הטלת מצב החירום יכולה להשפיע על כל אלה ועל מרכיבים רבים נוספים. תאילנד מעניינת את שוחרי הדמוקרטיה מצד אחד ואת אנשי הכלכלה והעסקים מצד שני. כל אחד מהזווית שלו, ממש כמו עכבר העיר ועכבר הכפר.
טל רשף הוא יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי מזרח אסיה, יועץ ומרצה לעסקים באסיה , מנחה סדנאות לפעילות מול שוקי המזרח
לפנייה לכתב/ת 
