האם אנחנו באמת צריכים לפחד ממפלצות?
האם יצור עצום כמו גודזילה יכול לצוץ יום אחד גם בעולם האמיתי? מהם התנאים הנדרשים בשביל לשחזר מינים שנכחדו, כמו ב"פארק היורה"? והאם באמת יש לנו סיבה לחשוש ממלחמת הישרדות בין בני אדם רגילים ומוטנטים? המדע שמאחורי הגנטיקה הקולנועית
שישים שנה אחרי שנולדה ביפן בסרט של אישירו הונדה, חזרה גודזילה למסכים כשהיא גדולה וחזקה יותר, הרבה יותר. כשהוא נעזר בפיתוחים הטכנולוגיים המתקדמים כל כך, יצר גארת' אדוארדס הבריטי ברימייק הנוכחי של "גודזילה" מפלצת עצומה מכל קודמותיה. על פי האבולוציה הקולנועית שלה, היא הכפילה את גובהה מאז 1954 - ומתנשאת כעת לגובה של יותר ממאה מטרים. אפשר רק לדמיין את ממדי החורבן שהיא מביאה איתה, הרס שיגמד את מעללי אותו פיל מחנות החרסינה. זה מאוד מפחיד על המסך, אבל לא באמת יתכן שדבר כזה יכול לקרות. נכון?
מה יקרה אם גודזילה תתקוף?
ובכן, אפשר להירגע. בעוד האבולוציה הקולנועית יוצאת משליטה, זו המציאותית לא תאפשר קיומה של מפלצת עצומה שכזאת, גם אם הכוונות שלה טובות. בלתי מתקבל על הדעת שבעל חיים, חזק ככל יהיה, יישא משקל שמוערך ביותר מ-160 אלף טונות. למעשה, לו היה יצור שכזה, איבריו הפנימיים היו קורסים ועצמותיו היו נשברות. וגם אם בדרך נס היתה גודזילה מצליחה לשרוד את מאסת הגוף שלה, היה עליה להזין אותה באנרגיה אדירה שהיתה שורפת אותה מבפנים.
"גודזילה הנוכחית נראית הכי פחות אתלטית, והכי פחות ריאליסטית כבעל חיים מבחינה ביומכנית", קובע פרופ' שי מאירי מהפקולטה לזאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "הצוואר נעדר, הגפיים הקדמיות קטנות יחסית, ואת הרגליים העצומות יהיה לה קשה להרים. הזנב גם הוא כבד מאוד, ולא מאפשר כל כך הרמה לצורך תנועה, אולי הוא לא יותר מאשר מאגר שומן".
גם הביולוג הימי אמיר גור גםלא מביא איתו בשורה לגודזילה החדשה ויכולת התנועה שלה. "הדינוזאור הגדול ביותר שהתקיים אי פעם הגיע אולי לגובה מרבי של כ-60 מטר מהראש ועד לזנב, והכבד ביותר עבר במעט את ה-100 טונות", הוא מסביר, "הם חיו במים רדודים כמעט או כל זמנם ובוודאי שלא היו מסוגלים להזדקף על שתי רגליים אחוריות. בעל החיים הגדול ביותר אי פעם הוא הלווייתן הכחול, שעשוי להגיע לאורך של כ-33 מטר ולמשקל של עד 200 טונות. גודזילה גדול ממנו להערכתי פי מאה, ובכל זאת מסוגל לתמוך את גופו גם מחוץ למים, ועוד בעמידה זקופה".
אז איזו מין חיה היא גודזילה? לטאה, דינוזאור, ואולי בעצם קוף-לוויתן כפי שמורה שמה, שהולחם מהמילים היפניות גורירה (גורילה) וקוג'ירה (לוויתן)? "לדעתי מדובר בלטאה, שנמסכו בה גם אלמנטים של דו חי, תנין וטירנוזאורוס רקס", סבור גור, "כנראה היא מבוססת על האיגואנה הימית מאיי הגלפגוס, לטאה המותאמת ביותר לחיים בים. מצד שני אין לי ספק שגודזילה היא דרקון הקומודו, הלטאה הגדולה ביותר בעולם כיום (והשנייה בגודלה אי פעם), שהיא בעצם מאובן חי. בעולמה הפרטי היא נחשבת לטורף-על, ששמר על האיזון הטבעי בו, לפחות עד בוא האדם".
מי העביר אותם במכס לעזאזל?
למעשה כשדגלאס בורדן הביא את דרקון הקומודו הראשון לארצות הברית, הוצת דמיונם של הסופרים וגם יוצרי הקולנוע. בהשראת היצור המסתורי הזה, הגה מריאן קופר (ידידו של בורדן) את קוף הענק קינג קונג, שהטיל חיתתו על ניו יורק בסרט המפורסם מ-1933 - 21 שנים לפני ש"מלך המפלצות" מבית אולפני טוהו היפנים תקף בטוקיו.
מפגש מזרח מערב: "קינג קונג נגד גודזילה" מ-1962
בדומה לדרקון הקומודו במציאות, מקורו הבדיוני של קינג קונג באי מבודד סמוך לסומטרה שבאינדונזיה. נתעלם לרגע מהעובדה שסביבתן הטבעית של הגורילות הוא ביבשת אפריקה, הפרימט העצום הוא תוצאה של ברירה טבעית. ההתנגשות בינו לבין אזרחי ניו יורק נובעת מפריצת הגבולות הגאוגרפיים ושינוי דרמטי של המאזן האקולוגי. תופעה זו מדווחת מעת לעת בטבע. אפילו כאן בישראל ידוע על מינים פולשים של ציפורים אקזוטיות כמו המיינות והדררות, המשנות מהקצה אל הקצה את שיווי המשקל בזירה המקומית, ומאיימות על האוכלוסיה של הציפורים הארצישראליות.
בהיבט הכולל מדובר באסון אמיתי, שעשוי להכחיד בעלי חיים. עוף הדודו נעלם מעולמנו עם הגעת יורדי ים לאי מאוריציוס, אשר הביאו איתם חזירים שכילו את מזונו. מאז הוא נשאר רק בסרטים. לא מעט קולנועני אימה מבססים את התשתית התיאורטית שלהם על מפגש בלתי אמצעי בין האדם לצורות חיים זרות המסוכנות לו. כך, למשל בסרטי פיראנה האחרונים, שהציגו דגים רצחניים קדומים. הם לא הגיעו מסביבתם הטבעית באמזונס, אלא בקעו ממאגר מים תת קרקעי היישר לאגם באריזונה, בעקבות רעידת אדמה. צריך להיזהר? תמיד, אבל סביר להניח שלא מפלצות אלא נגיפים יגרמו לנו יותר נזק.
"תיאורטית זה בהחלט אפשרי, ויש סרטים שנשענים על זה, כמו 'ארכנופוביה', אבל בדרך כלל זה מאוד לא סביר אקולוגית", מסביר מאירי, אך מוסיף מסר של רגיעה: "כיוון שיש אנשים בכל מקום בעולם, הסיכוי שמין פולש יחסל אותנו הוא קלוש - אין לו מקום נטול בני אדם לפלוש ממנו. עד עכשיו הוכחנו שאנחנו מסתדרים יפה כמעט עם כל דבר. מינים פולשים הבאנו לכל העולם, וחלק מהם גורמים נזקים אדירים. אבל להרוג אנשים? מעט מאוד".
אוקיי, אבל מה עם הפולשים האנושיים, מדענים, הרפתקנים ומגלי ארצות שנודדים לאזורים מרוחקים? האם לא צפויות להם שם הפתעות לא נעימות? "זה תסריט שאינו בלתי אפשרי, אבל הוא נדיר מאוד", מעריך מאירי, "בדרך כלל פולשים טובים עוברים מאזורים מוכרים שיש בהם מגוון ביולוגי רחב, לאזורים מבודדים שהתפתחו עם מעט תחרות. אבל יש כמה דברים אוויליים במיוחד מהבחינה האקולוגית בכל מיני סרטי אימה סוג ד' כאלה.
"אנחנו מניחים שיכולות פגיעה והרס כאלה מצריכות מהפולשים אנרגיה רבה, ועדיף להימנע מזה. בתי גידול מבודדים כמו איים ומערות הן סביבות מאוד עניות בבעלי חיים ולא סביר שיהיו שם חיות גדולות, שנגדן צריך נשק קטלני מאוד. למה? כי חיות גדולות זקוקות לשטח גדול שיש בו הרבה אוכל. כיוון שבני האדם גדולים יותר מ-96 אחוז מהיונקים ו-99.9 אחוז מהחיות בטבע, לא סביר להניח שהם יתקלו באיום משמעותי מול בעלי חיים באזורים שכוחי אל".
מפלצות התהילה
הטכנולוגיה העומדת לרשות האדם מגוננת עליו מול בעלי חיים גדולים, אימתניים וחזקים ממנו, אולם היא עשויה להיות גם חרב פיפיות ולהרוס את האיזון האקולוגי העדין - לעתים מתוך יומרנות מדעית. כך למשל בסרטי "פארק היורה", בה מחלצים החוקרים DNA של דינוזאורים, ומשתילים אותו ברצף גנטי של צפרדעים. "האפשרות של שכפול DNA קיימת, אבל היא דורשת שלושה תנאים: תא שנשמר ללא פגע, תא ביצה להחדיר אותו אליו, ופונדקאי מספיק קרוב כדי להבטיח התפתחות עוברית", מסביר מאירי. התנאי הראשון הוא הכי מסובך, ולכן דינוזאורים כבר לא ניתן יהיה לשחזר. עבר יותר מדי זמן.
מאירי כן מזהה יכולת פוטנציאלית להחזיר אל החיים ממותות למשל, שנכחדו בשלב מאוחר למדי. כל מה שנותר לעשות זה למצוא ביצית באיכות טובה, וגם פונדקאי שיארח את כל התבשיל הזה. איך מוצאים פונדקאי של בעל חיים שלא קיים יותר? על פי מאירי, רחם של צורת חיים קרובה - נניח פיל אסייתי, כשמדובר בממותות - עשוי לשמש כאכסניה לביצית, אלא שאז צריך לזכור כי מה שייצא הוא לא בדיוק ממותה, אלא מעין הכלאה בינה לבין פיל.
אז ממותה אולי אפשר להחזיר לחיים, אבל עצלן קרקע ענק, גליפטודון או זאב טסמני - שאין להם קרובים חיים - יהיה קשה לשבט. "חשוב שהפונדקאי יהיה קרוב, כיוון שגם אחר הטמעתו ברחם קיימת סכנה שהעובר לא יתפתח בגלל קונפליקטים שונים ברמת התא, דחייה מצד המערכת החיסונית של האם, או אי התאמה ביומכנית כמו רחם קטן מדי", מסביר מאירי, שאומר כי בעתיד יתכן והתהליך הזה יהיה אפשרי בעזרת רחם מלאכותי. אבל האם אנחנו רוצים שזה יקרה?
סטיבן שפילברג מזהיר אותנו ב"פארק היורה" מפני לשחק באלוהים. גם ב"גודזילה" הצרות מתחילות בגלל ניסויים של ד"ר סריזאווה (קן וואטנאבי) וד"ר גרהאם (סאלי הוקינס) בגור מפלצת רדום. אחרי שהשתעשעו בניסויים באורגניזם המוזר שאיתרו, הפרו אותו בחשמל והעירו אותו מתרדמת של עידנים, הם גילו כי מדובר ביצור קטלני מכונף הניזון מרדיואקטיביות ושאנרגיה אלקטרומגנטית מפעמת בו. הם קוראים לו מוּטוֹ (M.U.T.O), ואחרי שהוא מתעורר ומחרב כל כור גרעיני בסביבה, הם מתפללים לאו מיי גוד, גודזילה. למזלם הוא אכן מגיע מן המעמקים. וזוהי גבירותי ורבותי, מלחמה ביולוגית.
מדובר בשני זנים של מפלצות שחולקים עוינות בסיסית ואינסטינקטיבית, שלא ממש קיימת בטבע - מלבד כמובן במקרה של בני האדם. "יש בעלי חיים שמתמחים בלטרוף מין מסוים, ויש המפתחים הגנות ספציפיות. אבל איבה כזו בין בן מין אחד שרודף אחרי בן מין אחר, יש רק בבני אדם", קובע מאירי.
במאבק ביניהם נהנה גודזילה מכוח פיזי גדול יותר ורשף רדיואקטיבי מתוך פיו, בעוד שלמוּטוֹ יש עדיפות אווירית ונטייה לפרוק את המטען האלקטרומגנטי שבגופו בדיוק ברגע הלא הנכון. בכל פעם שהוא משקשק כנפיו ביפן, יש הפסקת חשמל בקליפורניה. "יש דגים שמשתמשים בחשמל לציד, יש דגים שמאירים, יש דגים שחשים בשטף חשמלי כמו כרישים, שיכולים לחוש בהפרעות לשטף החשמלי כשעובר בסביבה דג אחר - מה שמרמז על טרף. ויש חשמל בגוף של כולנו, למעשה מערכת העצבים שלנו עובדת על שינויי מטען חשמלי", מסביר מאירי. גור מזכיר את הצלופח החשמלי וגם את דגי החשמלן שמסוגלים לייצר שוק של עד 200 וולט. "מחקרים הראו שהיכולת החשמלית מתקיימת רק בטמפרטורה שמעל ל-15 מעלות, כך שאם מישהו היה מתייעץ בביולוג ימי, ניתן היה לנטרל את המוּטוֹ".
עם כל הכבוד לאויביה הטבעיים, המפלצת שבחדר, זו שלא ניתן להתעלם ממנה, היא גודזילה. אותה לטאת ענק שמהגלגולים האחרונים שלה מייצגת אב קדמון ששומר על האיזון האקולוגי על פני כדור הארץ, נולדה בנסיבות לא נעימות. רחוקה מהמציאות הביולוגית ככל שתהיה, הקונטקסט ההיסטורי זימן את גודזילה לראשונה בזמן ובמקום הנכון ביותר עבורה.
קרינה רדיופיקטיבית
במרס 1954, כמעט תשע שנים אחרי אסון הירושימה ונגאסקי, צצה מחדש טראומת האטום היפנית. ספינת הדיג "לאקי דרגון 5" נקלעה בטעות לניסוי הראשון אי פעם בפצצת מימן בסביבות איי ביקיני באטול באוקיינוס השקט. הנשורת הגרעינית גרמה לנזקים פיזיים קשים לאנשי הצוות, ואחד מהם אף מת. מהמים המזוהמים הללו הגיח מלך המפלצות הדמיוני.
מתוך "גודזילה" מ-1954
ואכן, במקום בו בני אדם קמלים, גודזילה פורחת. הקרינה העירה אותה מתרדמת בת מיליוני שנים על קרקעית האוקיינוס, והיא גם מזינה את הצורך העצום שלה באנרגיה לטובת הנעת גופה. אולם כפי שיודע כל סטודנט טירון במדעי החיים, לקרינה רדיואקטיבית יש השפעה קטלנית על תאים חיים. אמנם מינים של חרקים, תולעים וחד תאיים אותרו במרבצי אורניום ובאזור המזוהם של צ'רנוביל באוקראינה - הם אולי פיתחו עמידות כזו או אחרת, אבל בהחלט לא ניזונים ממנה.
"חשיפה לקרינה יכולה להוות גורם הרסני למערכת ביולוגית, ולהוביל לנזק חמור ל-DNA של התאים", מסביר גור, "בנוסף לנזק המיידי, רקמות שנחשפות לקרינה מייננת סובלות מהתפתחות של גידולים סרטניים, וזו גם עשויה לגרום למוטציות בצאצאים הנולדים לאחר החשיפה". השפעת הקרינה יכולה להסביר באופן תיאורטי את השינויים בהרכב ה-DNA שעשויים להביא לתמורות גם בתכונות הפיזיות של הגוף החי. אך האם זה עשוי לגרום לתהליך של אבולוציה מואצת שתקנה לאורגניזם אחד יתרון מיידי על פני מתחריו - ובעצם לברוא מפלצת אינסטנט?
"לא צריך לדאוג, זה בלתי אפשרי", מרגיע מאירי את המודאגים מביניכם, "זה לא פשוט לגדול פי 2 מגודל הגוף - צריך מוטציות מאוד מיוחדות, וזה מאוד בעייתי. אם תגדיל חיה בבת אחת ותוך שימור אופיה הביולוגי וצורתה לפי עשרה מגודלה המקורי, היא פשוט לא תעבוד. היא לא תוכל לאכול כמו שצריך, לא לנוע, לא למצוא פרטנר לרבייה ולא להתרבות. זה בלתי אפשרי מבחינה גנטית, התפתחותית וביומכנית.
"אגב, הסיפור של גודזילה על היכולת להפוך חומר רדיואקטיבי לביו-מאסה לוקח את משוואת ה-E=MC^2 הידועה של איינשטיין והופך אותה למשהו כמו M=EC^2, כלומר הופך את הפיזיקה על פניה. הסרט כל כך מופרך בחינה ביולוגית ופיזיקלית, אבל הוא לוקה גם בהיבט הגאו-פוליטי והאסטרטגי-צבאי שלו". כך, מי שניסה להדביר את גודזילה באמצעות פצצות אטום בשנות ה-50 וה-60, קיבל אותה גדולה מתמיד בימינו. וכך גם במקרה של גיבורי האקס-מן. המוטנטים החמים של המלחמה הקרה.
בין X ו-Y לאקס-מן
לא, אין מדובר במפלצות, שכן האקס-מן נולדו מתוך האנושות (מעל דפי הקומיקס של מארוול ב-1963). אולם הם כן עברו שינויים פיזיולוגים רדיקליים, אותם ניתן לייחס להגברת הקרינה והחשש ממנה. אלא שבמקום ללקות בסרטן, הם עוברים מעין השבחה גנטית מקרית המעניקה להם כוחות אדירים: תקשורת טלפתית, תמרון מזג האוויר, שליטה במתכות, שינוי צורה, כוח עילאי, מהירות אדירה, הבערת אש או הקפאת מים. הם היו יכולים לראות בכוחות הללו מתת אל, לולא היותם דחויים על ידי בני האדם, מנודים, זרים ושונים. זהו ההקשר הפוליטי-חברתי של האקס-מן, אבל האם יש פה בסיס פיזיולוגי?
רבות מדמויות המוטנטים באקס-מן נוצרו בהשראת בעלי חיים, ומצויידות ביתרונות פיזיולוגים ומנטליים. ביסט נראה כמו קוף אדם משודרג, טואד כשמו כן הוא מזכיר קרפדה, מיסטיק נוהגת כזיקית, ו-וולברין שנקרא על שם הגרגרן (מעין סמור ענק), אך מחזיק בתכונות רגנרטיביות של הידרה (יצור מימי פרימיטיבי). מלבד התכונות הפיזיויות והמנטליות שלהם, יש לרבים מהם גם אפשרות לתמרן ואף לשלוט בכוחות טבע כמו מגנטיות, מזג אוויר, אש וקרח.
"כל האורגניזמים מאמצים כוחות טבע חיצוניים במידה זו או אחרת", אומר מאירי, "יש להם חושים שמאפשרים להם לחוש בכוחות חיצוניים, בקרינה אלקטרומגנטית, או גלי קול, או בתרכובות כימיות וכו'. שינוי מראה לצורך הסוואה, חיזור או איום שכיחה מאוד בטבע, וכך גם רגנרציה מואצת. הפקת חום? אנחנו עושים את זה כל הזמן - שומרים על טמפרטורה של 37 מעלות גם בסביבה הרבה יותר קרה". עם זאת, האפשרות של תקשורת טלפתית נשללת, לאכזבתם של פרופ' צ'רלס אקסווייר ואורי גלר.
אז בואו נגיד, רק נגיד, שמוטציות אנושיות כמו פרופסור איקס, מגנטו, וולברין, מיסטיק ואחרים יצוצו בעולמנו עם כוחותיהם הנעלים. האם יש לנו סיבה לדאגה? האם אנחנו עתידים למלחמת חורמה בשונים מאיתנו, בה נפסיד כזן נחות? "מוטציה לא משפיעה על מי שהיא מתחוללת בו, אלא אם כן היא הורגת אותו, אבל היא כן יכולה להשפיע על תאי המין, כלומר על הדור הבא", מסביר מאירי. "כשמתפתחת מוטציה עם יתרון סלקטיבי מבחינת הברירה הטבעית, היא עשויה להתפשט באוכלוסיה לאט לאט - תוך כמה דורות, תלוי בין היתר בעוצמת הסלקציה ובגודל האוכלוסיה, ובמידת ההורשתיות של התכונה. התהליך (אנאגנזה) גורם לשינוי הדרגתי ושיפור המין בכללותי. מצד שני, יכול להיווצר גם מין חדש באוכלוסיה קטנה ומבודדת ואז עשויה להתפתח התפצלות (קלדוגנזה)".
מעטים מול רבים, מוטנטים מול רבים. זהו הקונטקסט התרבותי-הפוליטי המניע את האקס-מן, אבל לו כאמור יש אחיזה גם במדעי החיים, ודווקא שם החזון הוא פחות קודר מזה של אקסווייר ואריק לנשר. "בדרך כלל תהליך של התפצלות לא מביא לחורבן המין הקודם. ילדים מרבים לשאול: 'אם התפתחנו מהקופים, אז איך זה שעדיין יש קופים?'. התשובה היא שקופים הם באמת בני אדם די גרועים, אבל גם אנחנו די כישלון בתור קופים. כל עוד יש דרך להתפרנס - גם כקוף וגם כאדם - אף אחד לא צריך להיכחד".
(סייעו בהכנת הכתבה: אמיר גור , ביולוג ימי ומדריך צלילה, ופרופ' שי מאירי, הפקולטה לזאולוגיה באוניברסיטת תל אביב)
