סקנדל או פסטיבל / טור
כל יום אנחנו זקוקים לריגוש. אין אצלנו את התחום האפור ובדיוק בשביל זה קיימת מכבי ת"א. אריק הניג מסכם את ההישג של הצהובים מנקודת מבטו
טיוס ורייס. שני משחקי מכבי בפיינל-פור היו מרתקים, בעיקר מצד שני שחקני הקלאץ' – רייס וטיוס. לפי הפרשנים הם היו צריכים לקבל מזמן כרטיס לכיוון אחד, אבל מישהו עשה את הצעד הנכון והשאיר אותם בקבוצה שלקחה את כל הקופה.
פדרמן, רקנאטי ומזרחי. יסלחו לי אוהדי הפועל ת"א על עודף הפרגון לצהובים, אבל כבר התעייפתי מלהיות אנדרדוג כל החיים. אין ספק 40-ש וכמה שנים של מכבי בשפיץ של הכדורסל האירופי הוא דבר שצריך להצדיע לו. דור הולך ודור בא והעסק ממשיך לדפוק. יש ויכוחים, אפילו צעקות, אבל אין ספק שהפאזל הזה של הפדרמנים והרקנאטים עובד היטב, כשהעוגן הבלתי נלאה הוא תמיד שמעון מזרחי. הניהול שלו ובעיקר הטוטאליות הצהובה הם יוצאי דופן.
דייויד בלאט וסטיב מילס. גם כאן סקנדל או פסטיבל. שנים שתו לדייויד את הדם בקשית, עכשיו לא פחות ולא יותר – הוא המשיח. אנחנו נתייחס
אליו כמו שהוא, מאמן מקצוען ובעל הישגים נדירים. באשר להמשך דרכו נספר לכם אנקדוטה: בלאט למד באחת האוניברסיטאות הטובות ביותר בארה"ב - פרינסטון, שבוגריה נחשבים לאנשים מעולים. לצידו בנבחרת הכדורסל של האוניברסיטה שיחק סטיב מילס, שהגיע עד לעמדת נשיא הניו-יורק ניקס לצד ג'קסון. כל שנה אני חוזר ושואל אותו: "מתי ידידך מפרינסטון יגיע לניקס," והוא משיב: "עוד יגיע הזמן..."
מיקי ומוטי. עם כל הכבוד לאלופי אירופה החדשים ולתצוגת NBA-ה של טיוס ורייס, הגדולים מכולם יהיו תמיד ברקוביץ' וארואסטי.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
הילד הזה רק בן 8 ותראו מה הוא כבר יודע לעשות על המגרש
צפו: גבריאל בטיסטוטה חוזר להבקיע ובגדול
לפנייה לכתב/ת 
