הלילה של שמיל ו"פנטומס". רצח בשוק האפור
סרטוני אבטחה נאספו מכל רחבי גוש דן, "הקופסה השחורה" פוענחה, הודעות הוואטסאפ שוחזרו ודגימות ה-DNA הוכיחו את השקר. הפרקליטות והמשטרה טוענות שארז שמיל ירה כדור בראשו של איש השוק האפור מאיר (פנטומס) לוי בגלל 300 אלף שקל. כך התנהלה החקירה, צעד אחר צעד
- לכל הכתבות של מאה על 100 - לחצו כאן
החיפושים אחרי לוי – או למעשה אחר גופתו – נמשכו שבעה ימים. בין מאות אנשי המשטרה, בני המשפחה והמתנדבים היה גם שמיל עצמו. אלא שצעד אחר צעד התברר לחוקרי המשטרה שבעצם הוא החשוד שלהם, ולאט לאט הם הצליחו להרכיב פאזל יוצא דופן של ראיות. תיעוד של מצלמות אבטחה במקומות שונים בגוש דן, איכוני תקשורת, שחזור הודעות ווטסאפ ודגימות DNA שלא השאירו מקום לספק: כך פוענח התיק, שלב אחר שלב.
המונית נמצאה ביפו
ב-14 במרס האחרון הגיעה רעייתו של לוי למשטרה ודיווחה שבעלה נעדר מאז הערב הקודם. ביממה הראשונה לא הייתה סיבה מיוחדת לחשוד שהוא נרצח, מפני שיומן המשטרה מקבל מדי ערב כמה וכמה פניות מסוג זה, ובכל זאת, ניסיונות לאתרו באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו עלו בתוהו. רק למחרת נדלקה הנורה האדומה, כשמכונית ההונדה של פנטומס נמצאה ברחוב נס לגויים ביפו.
השוטרים החלו בריכוז העדויות שנגבו מהאנשים האחרונים שראו אותו בחיים. אחד מהם היה שמיל. בעדותו הראשונה במשטרה הוא סיפר שבילה עם פנטומס כמה שעות ויחד הם שתו שלושה בקבוקי ויסקי. משם, טען, נסעו השניים במכונית של פנטומס באזור חולון, בת ים ויפו, "עד שהוא הוריד אותי בבית שלי ברחוב הירקון".
אחרי ארבעה ימים, שבמהלכם לא נרשמה התקדמת משמעותית, הוחלט להעביר את התיק לידי צוות חקירה מיוחד (צח"מ) איילון בפיקודו של פקד עדי ברקוביץ', מתוך ההנחה שפנטומס לא נעלם. הוא כנראה נרצח.
טיול לילי בחולון-בת ים
פקד ברקוביץ' וחוקריו עברו במהירות על העדויות בתיק והפעולה הראשונה שהחליטו לבצע הייתה לעצור את שמיל. "מסלול הנסיעה שלו, במשך שעתיים וחצי ממפגש החברים, נראה לנו מוזר", אומר פקד ברקוביץ'.
בשלב הזה עוד לא הייתה לחוקרים גופה ועל כן לא יכלו להטיח בשמיל שהוא חשוד ברצח. היה ברור להם שהמכונית של פנטומס עברה תאונה, ופניות של אזרחים שהתקבלו במוקד המשטרתי ביום ההיעדרות הצביעו על כך שהיא התרחשה ככל הנראה ברחוב ש"י עגנון בבת ים. על פי המודיעים נראה כלי הרכב מתנגש בארון חשמל על המדרכה ורגע לאחר נמלט לכיוון רחוב יצחק שדה.
חוקרי המשטרה שחזרו לזירת התאונה מצאו במקום מסגרת פלסטיק שחורה של לוחית רישוי. בבדיקת מעבדה נקבע חד משמעית שמדובר בפלסטיק שניתק מלוחית הרישוי של ההונדה של פנטומס. החוקרים ביקשו משמיל לשחזר עבורם את המסלול שבו נסע עם חברו, ובמשך שעתיים וחצי הוא לקח אותם לנסיעה מחולון לבת ים, משם ליפו ואז שוב לחולון וחוזר חלילה. הוא גם התעקש שפנטומס היה זה שנהג.
לבסוף טען שמיל שפנטומס הוריד אותו בביתו שברחוב הירקון, אלא שמצלמות אבטחה בבתי עסק סמוכים הצביעו על כך שהוא לא הגיע בשעה הזאת הביתה. בנוסף, איכון מכשיר הטלפון שלו הוכיח שבשעות האלה הוא היה באזור חולון-בת ים. החשד התבסס והלך והתווספה לכך העובדה שכשעברו ברחוב ש"י עגנון בבת ים, שמיל כלל לא הזכיר את תאונת הדרכים. כשעימתו אותו עם הדבר הוא השיב: "אני לא יודע".
השקר שלו נחשף רשמית עם חזרת תוצאות בדיקת ה-DNA שנלקח מכריות האוויר מהמכונית: דגימות השייכות לשמיל נמצאו בכרית של הנהג ודגימות של פנטומס על הכרית של הנוסע. חוות הדעת המקצועית הייתה ברורה: אין אפשרות מתקבלת על הדעת שדגימות DNA של אדם יהיו על כרית האוויר אם הוא לא היה ברכב בשעת התאונה. אבל שמיל התעקש להמשיך להכחיש.
בינתיים חזרו החוקרים לרחוב נס לגויים, שבו נמצאה המכונית, וממצלמות האבטחה במקום סמוך הם לקחו סרטון שתיעד את אותו לילה, ובו נראה אדם לא מזוהה דוחף את ההונדה עד שהצליח להעמיד אותה לצד המדרכה, נועל אותה ונוטש את המקום.
הקופסה השחורה של ההונדה
בינתיים ביצע שמיל טעות דרמטית. בחקירה הוא סיפר שמטרת הפגישה עם פנטומס באותו יום הייתה כדי להחזיר לו 300 אלף שקל שלווה ממנו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהחוקרים שמעו על הכסף, ועכשיו סוף סוף היה להם מניע. שמיל סיפר שלקח 300 אלף שקל מגיסו והחזיר לפנטומס, אבל כשהחוקרים הגיעו לגיס המופתע הוא טען שלא היו דברים מעולם. בשלב זה, שהתמונה כבר הייתה ברורה, לחוקרים נותר רק למצוא את הגופה.
מצלמות האבטחה של חניון אגד הסמוך תיעדו רכב מגיע ב-01:08 לפנות בוקר בליל ההיעלמות, ויוצא משם כעבור רבע שעה. הרכב עצמו לא היה מזוהה, אבל מניתוח התמונות ניתן לראות בברור שהוא היה מעורב בתאונת דרכים, לפי ההטיה של הפנסים מטה כלפי הכביש. הם השוו את השעה בסרטון לתזמון הדיווחים על תאונת הדרכים ברחוב ש"י עגנון, וכשתזמנו את זמן הנסיעה בין שתי הנקודות ראו שהוא מתאים להפליא.
מה שהפריע לחוקרים הייתה השאלה כיצד רכב שנפגע כה קשה הצליח להמשיך בנסיעה. מומחה מטעם חברת הונדה, שקיבל לידיו את הקופסה השחורה של המכונית, סיפק להם את התשובות. על פי המחשב של הרכב התרחשה התאונה בדיוק ב-1:05, אז נרשמה פגיעה קשה במצנן המכונית. באותה דקה נדלקה גם נורית חיווי שהתריאה על נזילת מים.
למה יש לך מכשיר בתיק?
באחד מתרגילי החקירה הביאו אנשי הצח"מ את שמיל לרחוב נס לגויים, שם הכינו מבעוד מועד שרטוטים על הכביש. הם ביקשו ממנו ללכת מהמדרכה לכיוון מצלמת האבטחה ברחוב, ומאוחר יותר השוו את התיעוד לסרטון הלא ברור מליל הרצח. חוות הדעת שקיבלו על סמך ההליכה ומבנה הגוף הייתה שמדובר באותו אדם.
גם התיק שאותו נשא שמיל רגע אחרי שעזב את המכונית באותו לילה אותר בהמשך בקטנוע שלו. על התיק נמצאו סימני דם שככל הנראה נשארו מהתאונה.
מכשיר הטלפון של שמיל נשלח לבדיקה במעבדה והעניק לשוטרים חיזוק נוסף בעזרת תכתובות בינו לבין אשתו בימים ובשעות שסביב הרצח. על פי חשד החוקרים, באותו יום הבחינה האישה באקדח שהיה בתיק ושאלה אותו בהודעה למה יש לו "מכשיר בתיק". שמיל השיב לה: "ככה אני אגמור את החובות. אני אעשה הכול בשביל המשפחה שלי".
בשעות הערב, כשנשאל על ידה מה קורה, השיב שמיל: "בסדר גמור, כמו שרציתי... בדיוק כמו שרציתי". כשביקשה ממנו לפרט הוא השיב: "אני אפרט בבית" .
שמיל הבין שהחוקרים סגרו עליו והודיע שהוא מפסיק לדבר ושומר על זכות השתיקה, אבל הם סרבו להרפות. בתא המעצר שלו הושתלו "עבריינים" שביקשו לשמוע על מעשה הרצח. שמיל אמנם לא התוודה, אבל כן ביקש מאחד מהם לעזור לו במציאת אליבי. "אתה יכול לארגן לי חבר שלך שיגיד שראה אותי בטיילת בבת ים ב-1:15?", שאל.
העבריין הבטיח לעזור, ואכן עזר לחוקרים לבסס את כתב האישום.
בתגובה מסר סנגורו של שמיל, משה סוחמי: "את מה שיש לנו לומר נחשוף בבית המשפט". עו"ד טל ליטן מסר: "יש להדגיש כי אין מחלוקת שלאשת הנאשם אין כל מעורבות באשר למיוחס לנאשם בכל צורה ואופן".
מי שנכח השבוע באולמו של שופט בית משפט השלום בראשון לציון, מנחם מזרחי, בדיון הארכת מעצר של מנהלי החברה הציבורית ב.יאיר, ודאי יכול היה להרגיש באווירה מיוחדת באולמו של השופט. על אף העובדה שמדובר בפרשה רגישה שמנוהלת על ידי היאחב"ל בחשד שאנשי ארגונו של העבריין יצחק אברג'יל קיבלו כספים מהחברה הציבורית, מוקד תשומת הלב לא היה דווקא בעבירות החמורות. היה זה כאשר הסניגורית של חברת ב. יאיר, עו"ד רות דוד, עמדה בבית המשפט והסבירה מדוע יש לשחרר את שני הלקוחות שלה.
דוד הייתה עד לפני שלוש שנים וחצי פרקליטת מחוז תל אביב ומאז היא עברה צד ובמקום לשבת בצד התביעה, היא משמשת סנגורית לחשודים. אבל מה שעניין הוא שהשופט מזרחי, שעבד במחלקה הפלילית של מחוז תל-אביב תחת דוד, היה בן טיפוחיה ואותו גידלה עד שהגיע לכיסא השופט.
למרות האמפתיה שוודאי הוא רוחש לה, ולמרות שהיא טענה ארוכות וניסתה לספק הסברים, כל אלה לא הפריעו לשופט מזרחי שהחליט לקבל את בקשת היאחב"ל ושלח את לקוחותיה למעצר בן שבעה ימים.
עד כמה הייתה הקביעה הזאת מוצדקת, תעיד העובדה שעל ההחלטה הזאת הוגש ערעור בבית משפט המחוזי בלוד למחרת, ואולם גם שם נדחתה הבקשה של הסנגורית שהייתה פעם תובעת.
לפנייה לכתב/ת 
