מחירי סוף העונה / טור

אחד המאפיינים הבולטים בעונה המדהימה שעברה על אתלטיקו מדריד הוא הריצה שלא הפסיקה לרגע. השחקנים של אתלטיקו שרפו קילומטרז' יותר גבוה מהיריבים שלהם, תמיד, וכך הצליחו להוציא לפועל בשלמות את ההוראות של דייגו סימאונה, ולחפות על כך שבגדול הקבוצה שלהם פחות כשרונית מאחרות. בזכות הכושר הזה, הריצה הבלתי פוסקת, אתלטיקו הפתיעה את כולם. שרדה את התחרות על המקום הראשון בליגה, שרדה שלב אחר שלב בליגת האלופות. 62 משחקים בכל המסגרות, 5,580 דקות אתלטיקו לא נפלה מהרגליים. והקריסה הגיעה ב-31 הדקות האחרונות של העונה.

• מונדיאל 2014 - היכנסו לדף המיוחד של ynet ספורט
  

אתלטיקו, שהקלישאה "נגעה בגביע" היא אנדרסטייטמנט לעומת מה שעבר עליה, שגם הפעם החזיקה מעמד 93 דקות, התפרקה לחלוטין, אבל ממש לחלוטין, בחצי השעה האחרונה מול ריאל מדריד. אתלטיקו היא מקור גאווה לכדורגל, קבוצה שתמיד לוחמת, אבל בהארכה היא נפלה בדרך שאפילו קצת מביישת את המעמד. השער השלישי, זה של מרסלו, היה מפחיד בקלילותו. ארבעה שחקני אתלטיקו עומדים, מסתכלים, ולא מסוגלים לזוז. השער השני של גארת בייל גם מראה את זה היטב. השרירים לא הצליחו לתפקד ולשלוח רגל שתעצור את אנחל די מריה.

נגעה בגביע זה אנדרסטייטמנט(צילום: EPA)

מדהים הדי מריה הזה, האיטריה המרקדת. הארכה, כל השחקנים מתחרים ביניהם למי יש שרירים יותר תפוסים, והוא דופק ספרינט של כמעט ארבעים מטר, מגחך על שלושה שחקנים בדרך ומסדר לבייל, גם אם דרך תיבו קורטואה, את שער היתרון. די מריה הוא שחקן הגמר הזה. הוא היה ההבדל הגדול. הכוכב השני הוא סרחיו ראמוס.

ראמוס (136 נגיעות) ודי מריה (126) הם גם שני השחקנים שנגעו הכי הרבה פעמים בכדור במשחק הזה משתי הקבוצות ובהפרש גדול. ראמוס רשם לא פחות מ-25 פעולות הגנתיות מוצלחות, יותר מכל שחקן אחר בערב הזה, וכמובן כבש את השער שהשאיר את ריאל בחיים. וקבלו את זה: בשבעת המשחקים האחרונים של ריאל ראמוס הבקיע לא פחות משישה שערים. די מריה, מהצד שלו, עבר שש פעמים שחקן בכדרור, כפול ממספר הדריבלים המוצלחים של בייל וכריסטיאנו רונאלדו יחד. האמת, כפול מבייל לבדו כי מספר הפעמים שרונאלדו עבר שחקן הוא אפס.

כשכולם עייפים, די מריה ממשיך לרוץ(צילום: AFP)

זה לא היה משחק טוב של רונאלדו, שברור שהפציעה השפיעה עליו. זה גם לא היה משחק גדול של בייל שהרבה להחמיץ, אבל בסופו של יום שווה כל אגורה עם עוד שער (למרות שהובקעו אחר כך שניים נוספים) שהביא תואר. ובכלל, במשך 93 דקות ריאל קצת שיחקה לרגליים של אתלטיקו, שעד אותו רגע נהנתה מערב ענק של דייגו גודין, אבל האורוגוואי היה זה שלא המשיך את הריצה עם ראמוס בשער השוויון. ריאל סבלה גם מההיעדרות של צ'אבי אלונסו, שסמי חדירה חסר כושר משחק התקשה להיכנס לתפקידו, וכמובן גם מאותה טעות איומה של איקר קסיאס.

ועדיין ריאל הצליחה, ממש ברגע האחרון, לצאת מזה. בשבוע שעבר, כשאתלטיקו זכתה באליפות, אמרנו שאין מגיע בכדורגל, שאתלטיקו לא צריכה את הליטופים של אף אחד שיגיד שהיא ראויה לתואר. גם פה אין "מגיע", אבל במקביל בואו נניח את הנתונים הבאים על השולחן: ריאל הבקיעה לא פחות מ-39 שערים ב-13 משחקים בצ'מפיונס, ממוצע של שלושה למשחק. ריאל הכניסה שישייה לשאלקה בשמינית הגמר, היחידה שנתנה נוקאאוט מהיר ליריבה שלה ברבע הגמר (למרות שדורטמונד כמעט חזרה בגומלין) וזו שהדיחה, או יותר נכון שהביסה, את אלופת אירופה הקודמת והפייבוריטית הגדולה עד לאותו רגע באיירן מינכן.

ריאל מדריד. שלושה שערים במשחק בליגת האלופות(צילום: AFP)

כן, גם אם אין דבר כזה "מגיע", וגם אם הכדור של ראמוס היה הולך החוצה ואתלטיקו מניפה גביע, ריאל היא זו שהיתה הקבוצה המרשימה ביותר בליגת האלופות העונה. הכדורגל שלה, ודאי יותר מכל הקבוצות שהגיעו לחצי הגמר, היה גם היפה ביותר. בואו נקווה שכדורגל מהסוג הזה הוא גם מה שנקבל במשחקים הבאים שמחכים לנו, במונדיאל.

אוהבים כדורגל? עקבו אחרי הטוויטר של אורי קופר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי"