לא יהיו כתוביות לחירשים? יהיה פיצוי כספי

בעולם שבו הטלוויזיה היא מדיום מרכזי ותחליף למדורת השבט קשה להפריז בחשיבות הכתוביות לכבדי שמיעה וחרשים שבלעדיהן לא יכולים להבין את הנאמר בשידור. הטלוויזיה היא מקור למידע ופרשנות בנושאים רבים שעל סדר היום הציבורי. למשל מבזקי חדשות, שידורים מליל הבחירות, אירועי תרבות וספורט מרכזיים ועוד. דמיינו לעצמכם את הקריין והמרואיינים מדברים בשפה זרה לכם. כך הדבר למי שזקוק לכתוביות, בהיעדרן.

תכניות תרבות ובידור פופולריות משקפות את השפה המדוברת ומפרות אותה. הן מקור לביטויים ודימויים עדכניים. מי שמודר מתכניות כאלה דרך קבע, כמו תייר בארץ רחוקה, צפוי להיתקל בקשיים בהבנת השיח החברתי והתרבותי סביבו ולחוש באופן טבעי שונה ומופרד.

בעוד תקופה קצרה יכנסו לתוקף הוראות בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), המרחיבות בהדרגה את החובה לבצע התאמות נגישות לשירותים ציבוריים. ההתאמות לאנשים כבדי שמיעה וחרשים כוללות מערכת השראה בעמדות מודיעין ושירות (טלקויל למכשיר השמיעה), מערכות הגברה אישיות (למי שאין מכשיר שמיעה), שילוט ותמלול מידע לציבור וכדומה.

עוד לפני כן, בשידורי המונדיאל הקרוב, גם כבדי שמיעה וחרשים שלא רכשו מנוי כבלים או לוויין ומשתמשים בממיר עידן פלוס יוכלו להבין מה נאמר בשידור - בעזרת הכתוביות בטלוויזיה. בכך ייסגר מעגל, לאחר שבמונדיאל הקודם בשנת 2010 כתוביות בערוץ 1 לא נקלטו בממירי עידן פלוס גם לאחר פניות בנושא.

מצב זה נמשך בניגוד לחוק עד לפני כשנה והביא לתביעה יצוגית נגד הערוץ הראשון והרשות השניה, האחראית על שידורי עידן פלוס, בה חויבו לשלם כפיצוי 400,000 שקלים לארגון כבדי השמיעה "בקול".

החשש ללכלך את המסך

על רקע זה נקבעה בחוק מכסה גדלה והולכת של כתוביות בטלוויזיה, לרבות בשידורים החיים. הדרך לחקיקה לא היתה קלה. נדרש היה להתגבר על התנגדויות גופי השידור, שחששו בין היתר מ"לכלוך המסך" בכתוביות.

ארגון "בקול" נטל חלק פעיל במאבק זה ואף עתר בנושא לבג"צ באמצעות עו"ד אורי שנהר. הודות לכך יכולים היום גם אנשים כבדי שמיעה וחרשים לשוחח בידענות על גיבורי ריאליטי, לצטט דמויות מ"ארץ נהדרת" ולהבין את המתרחש גם בשידורים חיים. כל אחד לפי טעמו האישי. היכולת הזאת משקפת השתלבות שוויונית יותר ומוחשית מאוד במציאות החיים והתרבות הסובבת אותנו.

למרבה הצער, גם כשחובת ההנגשה מעוגנת בחוק, לא תמיד היא מיושמת בפועל. אחד הכלים האזרחיים להתמודד עם בעיה זו הוא בתביעה יצוגית המוגשת בשם קבוצה גדולה של נפגעים. כך קרה עם הכתוביות בטלוויזיה: במהלך השנים הוגשו תביעות יצוגיות נגד גופי השידור, בטענה שלא עמדו במכסת הכתוביות שבחוק. תביעות אלה יושבו בהסדרי פשרה, לפיהם ישודרו יותר כתוביות מהמכסה, אך בשידורים החיים הכתוביות יהיו "כתוביות סמויות". כלומר, כדי לראותן על המסך צריך להפעיל פונקציה מתאימה בממיר.

ואולם עוד בשנת 2010 התגלה שממירי עידן פלוס קולטים כתוביות סמויות בערוצים 2 ו-10, אך לא ערוץ 1. לאחר שפניות בנושא לרשות השידור ולרשות השניה לא הועילו הוגשה נגדן בחודש יולי 2012 תביעה יצוגית לביהמ"ש המחוזי בירושלים, באמצעות עוה"ד אסף פינק ונעמי מה-נעים ממשרדו. בתביעה נדרשו הרשויות לשדר לאלתר את הכתוביות גם לצופי עידן פלוס ולשלם פיצוי על הפגיעה המתמשכת.

בבית המשפט התברר שעד ספטמבר 2012 לא קלטו ממירי עידן פלוס כתוביות סמויות בערוץ 1 ועד חודש יוני 2013 נמשכו התקלות בשידורן, אבל שתי הרשויות הנתבעות תלו כל אחת על חברתה את האחריות לכך. לבסוף ועל דרך הפשרה הסכימו הנתבעות להתמקד בפגיעה שנגרמה לצופים לקויי השמיעה ולפצותם בסך 400,000 ש"ח, ששולמו לארגון בקול הפועל לקידום זכויותיהם לרבות בנושא הכתוביות עצמו.

במבט קדימה אל חובת הנגישות בתקנות החדשות, ניתן לראות בפסק הדין תקדים חשוב לכך שתביעה בגין הפרת חובה זו יכולה להביא לפיצוי כספי ממשי, ולא רק לתיקון המצב כלפי העתיד כפי שהתרגלו עד כה.

המחבר היה התובע המייצג בענין ממירי עידן, הוא מכהן בוועד המנהל של "בקול" ועוסק בעריכת דין.