שתף קטע נבחר

שירה: "להתעורר כל בוקר באיומי אקדח"

"בתוך הגוף שלי מסתובב רוצח/ יש לו דיבור נעים, הוא אחד שקורא ספרים/ אוהב קולנוע, מטייל בערים רומנטיות/ מחפש אותי בין הריסות הזמן". שירים מאת משוררים משתתפי פסטיבל השירה ה-17 במטולה

רוצח

מאת יובל פז

 

לְהִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר בְּאִיּוּמֵי אֶקְדָּח.

בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁלִּי מִסְתּוֹבֵב רוֹצֵחַ,

יֵשׁ לוֹ דִּבּוּר נָעִים, הוּא אֶחָד שֶׁקּוֹרֵא סְפָרִים,

אוֹהֵב קוֹלְנוֹעַ, מְטַיֵּל בְּעָרִים רוֹמַנְטִיּוֹת,

מְחַפֵּשׂ אוֹתִי בֵּין הֲרִיסוֹת הַזְּמַן

וַאֲנִי אַחֲרָיו, תָּמִיד

אַחֲרָיו.

 

הילד לא מבין

מאת יובל פז

 

וְהַיֶּלֶד עוֹד לֹא קוֹרֵא

הַמּוֹרָה מַנִּיחָה עָלָיו יָד

הוּא לֹא מֵבִין

רָץ בָּרְחוֹבוֹת

בּוֹרֵחַ מִמִּפְלְצוֹת הַמִּלִּים

שׁוֹמֵעַ אֶת אִמָּא וְאַבָּא מִתְלַחֲשִׁים

הַמִּלִּים שׁוֹרְקוֹת לוֹ בָּאָזְנַיִם

וְהוּא לֹא מֵבִין

עָגוּם בּוֹעֵט בְּכַדּוּר

שׁוֹבֵר חַלּוֹן

וְלֹא קוֹרֵא

הַמִּלִּים רוֹדְפוֹת אוֹתוֹ

וְהוּא שׁוֹחֵק אֶת נְעָלָיו

בְּרִיצָה אֵינְסוֹפִית

וְהוּא לֹא קוֹרֵא

הַמִּלִּים שׂוֹרְפוֹת לוֹ בָּעֵינַיִם

וְלֹא מֵבִין

רַק רוֹצֶה לִנְשֹׁם

וְלָרוּץ רָחוֹק

הַמּוֹרָה לֹא רוֹאָה אוֹתוֹ

אִמָּא וְאַבָּא שׁוֹתְקִים

יוֹשֵׁב וּפָנָיו אֶל הַקִּיר

כּוֹתֵב אֶת שְׁמוֹ בְּדָם.

 

יובל פז (1969) נולד וגדל בתל-אביב. יצירותיו בשירה ובפרוזה התפרסמו בעיתונות ובמבחר כתבי עת. פז הוא ד"ר לספרות, מלמד בכפר הנוער אלוני יצחק. ספרו "תן למפלצות בשקט" ראה אור ב-2013 בהוצאת אבן חושן.

 

הוא

מאת יפתח אלוני

 

שִׁכּוֹר מִזֵּעַת הָאֲדָמָה

סָבִי שׂוֹרֵף גַּעֲגוּעָיו בִּירִיעַת הַסַּבְיוֹנִים.

חוֹתֵר בַּזֹּהַר הַפָּשׁוּט

אֶל מַטְּרָתוֹ.

זָז, מְשַׁפֵּר עֲמָדוֹת

בּוֹחֵן מִקָּרוֹב כּוֹכָבִים

כְּאִלּוּ הֵם צוהֳריִם

בַּעֲדָם הוּא מַבִּיט

אֶל הֶעָתִיד, אֶל הַתֵּבֵל. סָבִי

 

שֶׁאָחַז בְּסָבָתִי כְּיָדִית דֶּלֶת,

חָסַם בְּפָנֶיהָ כָּל דֶּרֶךְ בְּרִיחָה

עַד שֶׁנֶּעֶקְרָה לַחוֹר

 

שֶׁלְּתוֹכוֹ אָנוּ מַשְׁחִילִים קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת

 

פַּרִיז שֶׁלָּנוּ

מאת יפתח אלוני

 

מְעַקֵּל מִשְׁעוֹל לָאֹפֶק

אָבִי הִבִּיט לְאָחוֹר וְרָאָה (עתיד).

שָׁלַח אוֹתִי לִלְמֹד

רִתּוּךְ. וְהָיִיתִי נוֹסֵעַ הַשְׁכֵּם, עִם

שְׁתֵּי שַׂקִּיּוֹת חָלָב נֶגֶד גַּזִים,

לְפַּרִיז. שָׁם

 

בַּאֲשְׁקֶלוֹן, בְּמַסְגְּרִיָּה לְיַד הַיָּם

למדתי מאַלְבֶּרְט

אֵיךְ מחברים בַּרְזִלִּים,

שֶׁזֶּה הֶעָתִיד, אָמַר, והרים מבט

סוֹפֵר אֶת הַגַּלִּים לקזבלנקה

 

עַד שמונדק הַפּוֹלָנִי

משך לוֹ אֶת הַמַּסֵּכָה

וְקֶשֶׁת הָאֵשׁ שַרְפָה לו אֶת הָרְאִיָה.

 

בְּאוֹטוֹבּוּס חָזְרָה, אברמיקו הַנֶּהָג

עָצַר לִפְנֵי הַוָּאדִי לְהַשְׁתִּין. ״זֶה

טוֹב לַחַקְלָאוּת, יֶלֶד״. לִי

לֹא הָיָה לתת.

הוא הבִּיט לאחור בַּמַּרְאָה הַגְּדוֹלָה,

לֹא רָאָה עָתִיד, ואמר: ״אֵין לֵךְ מָה לְחַפֵּשׂ

עִם אלו מהמסגריה, יֶלֶד." וּבִקֵּשׁ

שֶׁאַבָּא ידע.

 

הִסְתַּרְתִּי אֶת הַפָּנִים

בְּאיבסן, צ'כוב, קרבר, מאן.

"הסיפורים לֹא ייתנו לְךָ כּוֹבַע

עִם סֵמֶל". אמר מצחצח אֶת

הָ"אֶגֶד" שמעל המצחייה וזָרַק צְחוֹק קָטָן

שֶׁנִּשְׁאַר בָּאֲוִיר עַד שֶׁקִּבֵּל הֶתְקֵף-

לֵב, לְפני הַיְּרִידָה לוָאדִי

שאז נקָרְא כבר "נַחַל".

 

מונדק כבר היה אז מֵת

מִצַּעַר עַל בֶּן-שֶׁלּוֹ שֶׁהָלַךְ

בְּיוֹם כִּפּוּר, ובאשקלון

עמדה מרינה נֶגֶד הַגַּלִּים (של אלברט).

רק אָבִי

 

המשיך להוֹרִיד מַסֵּכָה, לְחבר

בַּרְזִלִּים

בְּקֶשֶׁת אֵשׁ

בַּבַּיִת

 

*

קַו הַמְּרוּצָה

חָרַץ הִרְהוּר

פִּלֵּחַ בּוֹהַק

וְרִשְׁרוּשׁ תְּלָמִים.

 

טְרַקְטוֹר זָעִיר

עוֹלֶה לְקַו רָקִיעַ מִצְחֲךָ

 

לְמוֹרְדוֹת לְחַיֶּיךָ הַקְּפוּאוֹת

לְיֵאוּשׁ שבנשימותיך.

 

אַתָּה מֵת

 

אֲנִי לֹא יָכֹל לְסַפֵּר אֵת זֶה לְאִישׁ

 

אֲנִי מְסַפֵּר אֵת זֶה לְכֻלָּם

 

 

אֲנִי בִּיחָסִים טוֹבִים מְאֹד עִם הַמְּצִיאוּת הָאֲרוּרָה.

אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ עָלֶיהָ מַשֶּׁהוּ,

אוּלַי יוֹתֵר מִשֶּׁהוּא יֵדַע אֵי פַּעַם.

 

הוּא שָׁמַע אוֹתִי מִשְׁתּוֹלֵל,

עוֹמֵד עַל הַמִּטָּה בְּתַחְתּוֹנִים, מְבַקֵּשׁ,

מְאַיֵּם בְּאֶגְרוֹפִים לְבָנִים, מִתְרַגֵּל

לְחֹסֶר הַהֲבָנָה שֶׁלּוֹ.

 

אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי רוֹצֶה,

צָעַקְתִּי,

כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּבִקּוּעַ הָאֲוִיר הַצָּלוּל מִישֶׁהוּ,

כִּמְעַט רוּחַ רְפָאִים,

שֶׁיַּתִּיר אֶת הַזַּעַם, שֶׁיַּבְרִיחַ אֶת הַפַּחַד,

שֶׁיְּצַחְצֵחַ בַּשָּׁמַיִם אֶת הַבָּרָק הַשָּׁחוֹר,

כְּדֵי שֶׁאַצְלִיחַ לֶאֱסֹף אֶל חֵיקִי מְעַט מֵהַיָּרֹק

שֶׁמִּתַּחַת לָעֵצִים,

וְלִשְׁכַּב בַּתֶּלֶם מֶרְחַק שָׂדוֹת מִשָּׁם.

 

יפתח אלוני, סופר, משורר ומו"ל, פרסם שני ספרי פרוזה, "גנב החלומות" ו"חלפים", וספר שירים בשם "שימותו הקוצים" שיצא לאור לאחרונה בהוצאת "אפיק".

 

במסגרת פסטיבל המשוררים ה-17 במטולה, ישתתפו יובל פז ויפתח אלוני ב"קומביין החלומות": שלוש שיחות על העקירה מחדר הלידה של השיר ועל הגעגוע אליו בהנחיית ענת שרון-בלייס. יום ג', 3 ביוני. בשעה 22:30 ב"גריפין - מועדון אלסקה אין" במטולה. הכניסה חופשית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גדי דגון
יובל פז. "המילים שורקות לו באוזניים"
צילום: גדי דגון
לאתר ההטבות
מומלצים