זמר לאומי לא מחליפים: הקאמבק של אייל גולן

אייל גולן מביט במראה ובפעם הראשונה מזה זמן רב - מבין שהוא כבר יכול להרשות לעצמו להגניב חיוך. פרשת הקטינות מאחוריו. התיק של רשות המסים נחתם באופן מינורי יחסית. המופע המשותף שלו עם שרית חדד וניקוד באצטדיון בלומפילד הפך לשני מופעים, ואולי הדבר החשוב ביותר עבורו - הציבור עף על האלבום החדש.

כתבות נוספות על מוזיקה מזרחית ב-ynet:

• עמיר בניון מחפש את השמחה בשירים שטותיים
• היזהרו מחיקויים: טסי מתבגר, קוממי לא משכנע
• אליקו: "קיפוח? כל הנושא העדתי הוא קשקוש"
  

שלושה מחברי הטובים עובדים כנהגים. האחד במשאית, השני במונית והשלישי בהובלות. והם בית הספר הטוב ביותר שלי לגבי מוזיקה מזרחית - מה הולך ומה צולע. בשבועיים האחרונים, שלושתם ציינו שהם לא מפסיקים לחרוש על "ימים יגידו". הדיבור בחוץ הוא ש"אייל גולן הוציא אלבום בן זונה", ושיר הנושא וגם "אהבה בלחש" בוקעים ממכוניות חולפות על ימין ועל שמאל.

"אהבה בלחש", מתוך האלבום החדש. מסתמן כלהיט

חתיכת בר מזל, אייל גולן. אדם אחר במצבו, שהיה עובר משהו דומה למשברים שידע בשנה החולפת, היה נקבר לכמה שנים טובות, בלי שום אפשרות אפילו למיני-קאמבקון. הוא היה מחוסל. אבל גולן, למרות שלדעת רבים אפילו עזר לעצמו להגיע למצב הזה, ניצל. מדוע? כי גולן הוא כנראה האייקון המזרחי הגדול ביותר שקם פה בעשורים האחרונים. וגם אם יש כאלה שזה לא לגמרי לרוחם, הוא ה-סמל המקומי לחלם האמריקני המפורסם. זה שאומר שבעזרת עבודה קשה וכישרון, כל אחד יכול להצליח. לעלות מכלום לגדולה.

מילד עם רקע לא פשוט, הוא הפך לאחד הישראלים המצליחים, בכל קנה מידה. והציבור - כן, בעיקר הציבור המזרחי, זה שהרים אותו למעמדו - פשוט מסרב לתת לחלום הזה להתרסק. עבור חלק גדול ממנו, נפילה של גולן תהיה עוד נפילה של מזרחי שהגיע לצמרת ולא ידע לשמור על המקום שלו שם. וכך, מה שאולי ייראה בלתי נסלח במקרה של פוליטיקאים, אנשי צבא או רבנים שסרחו, נסלח אצל גולן - ואפילו מעורר אמפתיה. בכל זאת, לאף אחד לא מתחשק להשתיק אדם שזינק בזכות קול יפהפה.

אייל גולן. הנח לתביעות, הנח לנקמה, לך עם הקהל(צילום: עידו ארז)

לגולן היה ונשאר גרעין מעריצים ענק והוא, מתברר, יודע כיצד לערוך את ההפרדה בין המוזיקה לבין הפרשיות. שם מצליחים ליהנות מהשירים בלי קשר למטען שבא עם מי שמבצע אותם. מה גם שהסיקור האינטנסיבי של הפרשה, התחושה בקרב רבים מאוהדיו שדמו נשפך, העובדה שבסופו של דבר הצליח גם להצטייר כקורבן (והציבור המזרחי לא פעם מבקש להזדהות עם האנדרדוג) - כל אלו יצרו כלפיו גם סימפטיה. נכון, מתחת לפני השטח ישנו עדיין כעס כלפי גולן - בעיקר בגזרה הנשית, יש לשער. אבל למזלו, האהבה כלפיו, לצד השירים הטובים שבאלבום החדש, הכשירו עבורו את המסלול חזרה לליבו של הקהל.

גולן עשה בשכל כשסגר את פרשיית המסים בפשרה. כעת עליו לוותר על האגו והרצון לנקמנות, ולבטל את התביעות נגד אורלי וילנאי וגיא מרוז וטל ברמן ואביעד קיסוס וכן, עד כמה שזה בוודאי קשה עבורו - גם נגד הבלוגר עמרי חיון. הוא חייב להבין שהוא נכנס למאבק אבוד מראש שנתפס בעיקר כניסיון השתקה. הוא לא יהיה זה שיחנך אותם, וכל כניסה שלו לבית המשפט רק תסב עוד ועוד נזק לקריירה שלו. כמו כן, על גולן להיות יותר ישר מסרגל - להפסיק להסתבך בשדות התעופה למשל. הוא ממתג את עצמו עכשיו כאיש משפחה, בדרכו לאבהות בפעם השלישית. אז שיניח להם ולעצמו, וימשיך הלאה.

"ימים יגידו" עבר בהצלחה את מבחן הקהל, לא צריך להיות מומחה למוזיקה בשביל להבין את זה. מספיק ללכת ברחוב ולשמוע את השירים מתוך המכוניות חולפות, בתחנות רדיו ובחנויות. חלקים גדולים בעם אוהבים את גולן. כעת עליו להחליט מה הוא עושה - להמשיך לעשות מוזיקה ולקוות לזכות מחדש באהבה גם מצד הקהל שאולי נטש אותו, או ללכת עם הראש בקיר, מהלך שעלול לגרום לו להפסיד גם חלקים מהציבור הגדול שאיתו עכשיו. ימים יגידו, אבל מה שבטוח - גולן על המסלול הנכון.