הופעת קרלה ברוני בישראל: פנינה פריזאית
לרגע היה נדמה שהמופע של קרלה ברוני בתל אביב הוא למעשה המופע של בעלה, ניקולא סרקוזי. ואז היא עלתה לבמה, עם כל יופיה ושירתה המקסימה, והוכיחה שברגעים הללו - היא הכוכבת
ואז ירד לי אסימון מהסוג הגרוע. התיאטרון הלאומי העברי, יום לאחר אחד האירועים האנטישמיים הכי דרמטיים בשנים האחרונות, כשהפושים בסלולר מדווחים על ניצחון הימין הקיצוני בבחירות לפרלמנט האירופי והקואליציה של השמאל בפריז נראית פאתטית מתמיד. אז מי כאן הזמר ומי המלווה? והאם זו אינה בכלל הופעה של ניקולא סרקוזי, שכבר מתכנן את צעדיו בחזרה לאליזה במסע בחירות מתוחכם? או שמא בכל זאת מסע הופעות של שאנסונרית מתוקשרת?
ואז היא עלתה לבמה. אישה יפה, כל כך יפה, עומדת עם גיטרה, מימינה מלווה גיטריסט מחונן, משמאלה פסנתרן/חצוצרן מופלא, והיא נותנת שואו מקסים ומרגש.
שנים רבות תל אביב לא התרפקה על שאנסונרית. לפני דורות היו ברברה, ולפניה אדית פיאף, ותל אביב רק התבשמה משולי השוליים של השאנל 5 שהשתיים הותירו אחריהן. והנה קרלה ברוני מגיעה היא בעצמה, בשר ודם, עם כל יופיה החיצוני ושירתה המקסימה.
היא פתחה ב"המאוהבת", ומשם המשיכה בשירים שכמעט כולם מהאלבום האחרון שלה. עם עוד כמה תוספות נהדרות. Little French song היה הפוך על הפוך אמריקני, באנגלית, שצלל לתוך התרבות הצרפתית הפופולרית. ו-Dolce francha, בשפת אמה, איטלקית, שוב על הצרפתיות כפי שהיא ניבטת מבחוץ.
אבל היהלום היה דווקא הביצוע המתוק/מר שלה ל-Si la photo est bonne של ברברה. אחריו היה ברור שברוני מציבה את עצמה כשלב אחרון בינתיים בשרשרת של פנינים פריזאיות.
שעה וחצי של שירי אהבה, משובצים ב"אני אוהבת אתכם" ועוד משפטי מחץ בעברית שמנגנים על הרגש. וכמובן, בדרך גם השיר על "ריימונד", שאינו אלא ניקולא שלה, שבינתיים כבר היה עמוק בתוך הסלולארי שלו, עוקב בשוק, או בסיפוק, אחרי תוצאות הבחירות בצרפת.
וכשנדלקו האורות היה ברור, שהבמה היא, לפחות נכון לעכשיו, שלה. היא הכוכבת. הוא רק המלווה. וגם אם יחזור לאליזה, הוא יחזור בתור בעלה של. קצת פרופורציות בשבילו. ובשבילה, היא עשתה לו רק טוב. כמה נחמד לראות אשת מנהיג שעושה לבעלה רק טוב.
לפנייה לכתב/ת 
