רציתי נשים צעירות, אז התחלתי לשקר
זה התחיל משינוי הגיל באתר ההיכרויות ונגמר במכונית של חברו הטוב: שקריו הקוסמטיים של חיים הגרוש שהחליט לחגוג כמו שלא חגג מעולם
כשהתגרש בגיל 55, החליט חיים שהגיע הזמן לעשות קצת חיים. בכל זאת, אחרי 30 שנות נישואים "לא פשוטים" כהגדרתו, מגיע לו, לא? אז הוא נרשם לאתר היכרויות, כמו כולם, אבל עד מהרה גילה שהנשים הפונות אליו הן כולן כאלה שהטבע לא חנן במראה מצודד, בלשון המעטה. "נראו קטסטרופה", אם לצטט אותו. וכולן היו מעל גיל 50, ומן הסתם, זה מכבר עברו את שיא לבלובן הנשי. "חורבות", אם לצטט אותו. כשפנה לנשים צעירות יותר, כאלה שנראות סביר ומעלה – הוא פשוט לא זכה לתגובה. אפילו לא אחת.
לאור המצב, החליט חיים לעשות קיצוצים: היות ותמיד נראה צעיר לגילו, הוא שינה את הגיל הרשום בפרופיל מ-55 ל-43. מה זה משנה? הרי בסך הכל המטרה היא לעשות קצת חיים – לא חתונה וילדים. בכל השאר לא נגע. בום. שיפור מיידי נרשם במצב. גילן של אלו שנענו לפניותיו ירד באופן משמעותי, ובין הקוצים הקמלים החלו להופיע גם כמה פרחים רעננים.
מעודד מהשיפור המיידי, עשה חיים שינוי נוסף: הוא צבע את שערו לשחור – הצבע המקורי שלו, בטרם צבע אותו הטבע באפור. למה לא בעצם? הרי רוב הנשים בנות זמננו עושות זאת (ובמאמר מוסגר, לעניות דעתי, צבע לשיער הוא בלי ספק התכשיר הקוסמטי שהשפעתו על חיינו היא הדרמטית ביותר. תארו לעצמכם איך היה נראה עולמנו אילו היו נשים בנות 40-50 מסתובבות עם שיער שיבה!) – אז למה שגבר לא יוכל ליהנות מנפלאות הקוסמטיקה?
גם השינוי הזה הביא לתוצאות מבורכות, וחיים זכה לבלות בחברתן של יותר ויותר נשות-חן הצעירות ממנו ב-10-15 שנים, ואף יותר. בזכות קסמו האישי, הצליח להביא נשים נעימות מראה לא מעטות לדירתו הצנועה (או "העלובה" אם לנקוט בלשונו), ואז גילה חיים כי צניעותה של הדירה מהווה מכשול נוסף בדרך להפיק את מירב ההנאה מחירותו החדשה.
רבות מאורחותיו, שלא לומר כולן, הביעו אכזבה מהדירה הקטנה, המרוהטת והמאובזרת בצניעות. אף לא אחת הצליחה להסתיר את אכזבתה למראה הדירה. אך זאת עליכם לדעת: לא מתוך קמצנות או עצלנות חלילה וחס חי לו חיים במעון כה דל. אלא שגרושתו הקפידה לעשות ככל שביכולתה בכדי שמצבה הכלכלי לאחר הגירושין יהיה טוב ככל הניתן, והעובדה שבצד השני של המשוואה ניצב לו חיים, אלוף נעוריה, לא ממש ריככה אותה. כנראה שבדיוק ההיפך הוא הנכון. בקיצור, היא "ניקתה אותו" כפי שהיטיב לתמצת.
וכך, בזמן שהיא נותרה לגור בדירתם הנאה והמרווחת ולנהוג ברכב משוכלל ומודרני, נאלץ חיים לשכור לעצמו דירה צנועה ולחיות בצמצום כסטודנט בשנתו הראשונה באוניברסיטה. המשכורת הנאה שלו, אותה הרוויח בזיעת אפיו, פשוט לא הספיקה ליותר מכך לאחר שקוזזו ממנה הוצאות מלחמת הגירושין.
אבל לא איש כחיים ירים את ידיו אל מול מכשול כזה. בעזרתה של ידידה האמונה על תחום עיצוב הפנים, עשה חיים מספר שינויים קוסמטיים בדירה, כאלה ששיפרו את מראהַּ ללא הכר (כולל השקעה בשני סטים חדשים של מצעים – כך הדגיש בפניי בחיוך), ובנוסף הוא החל מספר לנשים עימן יצא שהוא בדיוק בונה בית בשכונה חדשה של העיר, והוא צפוי לעבור לשם בסוף השנה.
אף אחת מאותן נשים לא הצליחה להסתיר את ניצוץ החמדנות (או שמא סתם שותפות בשמחתו? לך תבדיל) למשמע הסיפור הזה. והרי עד סוף השנה הוא כבר "לא יזכור איך קוראים לה", אם להביא דברים בשם אומרם (לא נגעתי. נשבע לכם).
נו נו, לאט-לאט המצב הלך והשתפר. בעקבות השיפור (טוב, נו, הפיקטיבי) במצבו הכלכלי, הלך וירד ממוצע הגילאים של חברותיו לבילויים, ומתוך השפע שעמד לרשותו בחר לו חיים את הנאות ביותר.
"אבל 32, חיים?!" שאלתי בתדהמה, מנסה להסתיר את כאבי. הרי לי גם בנות 35 מפנות את עורפן ברגע שהן מגלות שאני גדול מהן בעשור, ולא משנה שרגע לפני כן הן אומרות לי, "אתה לא נראה...".
"אהההה", אמר לי חיים, "הכל נראה אחרת כשאתה בא לאסוף אותה עם ב.מ.וו".
"ב.מ.וו?!" – מאיפה לעזאזל יש לגרוש מרושש כסף לב.מ.וו?!"
מסתבר שלחיים יש חבר עשיר, וזה השאיל לחיים את מכוניתו בשמחה בכדי לשפר את חיי המין של חברו הגרוש הטרי. "השאלתי מחבר שלי", אם לצטט אותו.
אוקיי. עכשיו הכל ברור.
שקרים אמיתיים
אז מה אני יכול ללמוד מסיפורו של חיים? טוב, האמת שלא הרבה. הסיפור הזה מסתדר לי מצויין עם מה שאני כבר יודע, ורק עקב מובהקותו, שלא לומר קיצוניותו של הסיפור, החלטתי להביאו לפניכם. אבל אולי בכל זאת יש לסיפור הזה איזשהו ערך לימודי מעשי. אולי הגיע הזמן להרפות קצת מאחיזתי הנוקשה באמת? מה, הבנות שאיתן אני יוצא, לא משקרות, או לכל הפחות משפצות או מייפות את האמת? חופשי! והן בטח צובעות את השיער! אבל שאני אצבע את השיער? לא. אני חושש שלא אוכל לעמוד בבושה כשבני משפחתי או חבריי היקרים יראו אותי עם שיער צבוע.
ובנוגע לשקרים המילוליים, יהיו בוודאי כאלה שיגידו (או בעיקר שתגדנה) שלא יפה ולא מוסרי לשקר. בטח כשמדובר בגבר המשקר לנשים. אבל מצד שני, כשבאופן עקבי האמת היא מקור לכישלונות ואכזבות בעוד שהשקר מניב גמול נאה, כמה אפשר להמשיך ולהיות צודק ולא חכם?
אז הפיתוי קיים, אני מודה, אבל לצערי, בכל פעם שאני משקר, גם כשמדובר בשקר לבנבן קטנטן, אני מרגיש כאילו אני עומד להיצלות באש הגיהינום או שלפחות אפי, שגם ככה אינו קצר במיוחד, עומד להתארך. ותודה להוריי היקרים, שחינכו אותי שאסור לשקר - ולקרלו קולודי.
אוף. הלוואי שהיה לי חבר עם ב.מ.וו.
לפנייה לכתב/ת 
