איך תיקון הקשר עם ההורים ישפר את החיים שלכם
אתם יכולים להתנכר להם, להתרחק מהם ולהיות בטוחים שאתם מתנהגים לילדיכם אחרת - אבל לא תוכלו לברוח מהעובדה שהיחסים עם ההורים שלכם משפיעים על כל צעד שאתם עושים. איך מתקנים את היחסים כדי להרגיש טוב יותר - ובריאים יותר? כתבה שמינית בסדרה שמעניקה לכם כלים לשיפור חייכם
כולנו מכירים את הדיבר החמישי, "כבד את אביך ואת אימך", אבל הנימוק בהמשך הפסוק חשוב לא פחות - "למען יאריכון ימיך". לכאורה יש כאן הבטחה מפורשת וגם איום מרומז: אם נכבד את הורינו נחיה שנים רבות יותר, ואם לא - חיינו יתקצרו. אבל הטקסט המדויק עמוק קצת יותר, משום שהוא עוסק לא רק בשכר ועונש אלא מבהיר שכיבוד אב ואם אינה רק מצווה חשובה, אלא יש בה גם יכולות ריפוי.
אם נפתח חמלה כלפי הורינו, אם נלמד לסלוח להם ונותיר מאחור את כעסי העבר ואת המרירות, אם נדע לוותר ולשחרר נהיה גם שמחים ושלווים יותר, קרובים יותר להורינו ומשום כך גם בריאים יותר. סביר להניח שחיינו יהיו לא רק ארוכים יותר אלא גם איכותיים ומאושרים.
מהכתבות הקודמות בסדרה:
- לקום בכיף: איך תפחיתו מריבות ולחץ בבוקר?
- למה אין לכם בן זוג? גלו את האחראי האמיתי
- דברו יפה: איך לריב בלי להעליב? סוד הזוגיות
- מהם שני הדברים שמעכבים התקדמות בחיים?
פצעי העבר לא נעלמים
לכולנו יש חשבונות עם הורינו, בין שהם עדיין חיים ובין שהלכו לעולמם. פצעי העבר, למרבה הצער, מנהלים את כולנו וקשה מאוד להשתחרר מעלבונות שהטיחו, מזלזול שהפגינו, מההקטנה, מהטלת הספק, מהביקורת, מהאלימות המילולית או הפיזית. כל אלה רגעים קשים ומכאיבים שנחרתו עמוק בלבנו, צילקו את נפשותינו הרכות ומלווים אותנו גם היום כשאנשים בוגרים, הורים בעצמנו.
מי אינו מכיר את המשפט "אני בחיים לא אתנהג כמו אבא שלי"? מי לא אמרה פעם את המילים "אני בשום פנים ואופן לא אהיה אמא שלי"? כל זאת רק כדי לשוב ולגלות שאנחנו אומרים אותן מילים ומאיימים באותם איומים.
מה לעשות, אנחנו שלהם והם בתוכנו ועלינו להשלים עם כך. זו עובדה וחלק מהחיים.
המאבק המתמשך בהם באמצעות זיכרונות, תלונות וכעס אינו תכליתי ולא יביא לשום תוצאות. גם המרחק שרבים מאיתנו מתרחקים מהוריהם לא יפתור את הקונפליקט, שהוא בעצם בינינו לבין עצמנו. כל המועקות הללו, הסבל והמחשבות עליהם נותרים בלבנו ולא משנה לאן נברח.
היו נדיבים להוריכם
הם כבר מבוגרים, וגם אנחנו. כולנו עברנו הרבה, למדנו והחכמנו. אם נכניס מעט חמלה ליחסים, אם ננסה להקשיב ונהיה נדיבים, אם נתקשר אליהם יותר מפעם בשבוע ונפתיע בביקור, אם נאפשר להם לראות את נכדיהם בתדירות גבוהה יותר, אם נהיה ישרים איתם ולא נסתיר את רגשותינו מהם אך גם לא נטיח בהם האשמות (ובוודאי שלא נמשיך להעניש אותם ואותנו) - אולי משהו יתחיל לזוז. אולי חיוך ואור יפציעו מבעד לעננים, אולי משהו יתמוסס בהם וגם בתוכנו.
הרווח יהיה כולו שלנו, שלהם ושל ילדינו. אם היחסים שלנו ושלהם ישתפרו, אני מבטיח לכם שגם היחסים ביניכם לבין ילדיכם יהיו טובים יותר ואתם תחוו פריצות דרך, התקדמות והמון אהבה.
בלשון האימון, קוראים לזה "השתקפות": בדיוק כמו הפנים שמשתקפות במראה שממול, כך מה שאנחנו עושים עבור אחרים הוא משהו שאנו עושים עבור עצמנו. אנחנו אלה שרואים את האחר דרך העיניים שלנו - ואותן עיניים מביטות גם פנימה, אלינו. כל שינוי לטובה שאנחנו גורמים לו בחוץ הוא אפוא שינוי לטובה גם אצלנו בפנים.
בני אדם שמשילים את קליפות העבר, שלא נאחזים בנימוקים משכנעים כדי להסביר מדוע הם מתרחקים מהוריהם, שמוכנים לתת הזדמנות חוזרת להוריהם ולעצמם, יהיו מן הסתם אנשים מסופקים יותר, קלים יותר, שמחים יותר ובריאים יותר. הם יכולים להיות אתם ואתן.
אני מבקש להקדיש את המאמר הזה להוריי, יאירה ומשה מתיה ז"ל, שבזכותם הגעתי עד הלום. אמא ואבא, תודה על כל מה שנתתם לי.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
