העלאת הארנונה מחלישה את העסקים הקטנים

אחד הטיעונים התומכים בהקמת מרכזי מסחר גדולים בפאתי היישובים, הוא התגמול הניתן לרשות המקומית בדמות תשלומי הארנונה. בבאר שבע לבדה, ישנם לא פחות מ-4 מרכזי מסחר גדולים וקניון ענק שנפתח לאחרונה. למרות זאת, התבשרנו לאחרונה כי העירייה מבקשת להעלות את הארנונה לתושבי העיר.

• הצעה: לבטל הצמדת הארנונה לשכר הציבורי
  
• ההכנסה מארנונה בת"א - 6,445 שקלים לנפש
  
• מחטף הארנונה: איך שוב לא קיבלנו הנחה
  
• לבקשת הרשויות: הארנונה תעלה ב-0.75%
  

לטענת העירייה, הבקשה להעלאת הארנונה נובעת מכך שהיא נאלצת להפחית בתשלומי הארנונה של העסקים הקטנים המקומיים - אשר אינם מצליחים להתמודד בתחרות מול מרכזי המסחר הגדולים והקניונים, וקורסים כלכלית. משהו בהיגיון הזה לא עובד כנראה, אבל זה לא מונע מבאר שבע (ויישובים אחרים) להקים עוד ערי סרטים ומרכזי-מסחר ענקיים.

ההיגיון הזה לא עובד גם אם נמשיך לחשוב עליו עוד צעד קדימה; העלאת ארנונה לתושבים תעלה עוד את יוקר המחיה ותיפגע ביכולת הקנייה של התושבים. כשמתקשים לסגור את החודש, עושים (ובצדק) את הבחירה הזולה ביותר בקנייה - וזה, סביר להניח, לא יהיה במכולת השכונתית. זאת ועוד, בעלי העסקים הקטנים הם התושבים - אז מחד מורידים להם את הארנונה בעסק, אך מאידך מעלים להם את הארנונה בבית.

למרכזים המסחריים בשכונות יש ערך משמעותי לחיי הקהילה. בעבר, מרכזים אלו היו הלב הפועם של המקום. שם היה הבילוי הקרוב לבית, בחלקם היו בתי קולנוע, היו פעילויות לילדים, הרקדות ועסקים שהפכו לסמל של המקום. כל זה דעך, ויחד עם זה דעכה הקהילתיות השכונתית.

כאשר התושבים יוצאים מחוץ לעיר כדי לצרוך ולבלות, הם פחות נפגשים האחד עם שכנו, ובין היתר פחות מניעים את הכלכלה המקומית. בהמשך לכך, בשכונות החזקות החומות סביב הבתים הולכות וגבהות, ובשכונות המוחלשות המצב הכלכלי הולך וגווע.

צריך חשיבה אחרת

כדי לפתח את הכלכלה המקומית יש צורך בחשיבה אחרת. תפיסת פיתוח כלכלי מקומי מזמנת לנו לצאת מתבניות החשיבה המקובלות. בבסיסה עומדת ההבנה שככל שהכסף יישאר יותר זמן במקום מסוים, כך הוא ימשיך לפתח אותו.

אם נקנה, למשל, שירותים מבעלי עסקים שהם תושבי העיר - אז הכסף יישאר בידיים מקומיות. הם יוכלו לקנות בכסף זה שירותים נוספים מבעלי עסקים מקומיים - וכך הלאה. לעומת זאת, ברגע שקנינו מחנות מותג שבעליה גרים באזור הביקוש או בחו"ל, רוב הכסף שהשקענו בקנייה יוצא מיד מהאזור ומפסיק להפעיל את גלגלי הכלכלה.

כדי לחזק את העסקים המקומיים (וכך גם את הכלכלה המקומית), צריך להפסיק לעודד הקמה של מרכזי מסחר גדולים. במקביל, יש לחזק את העסקים הקטנים. הורדת הארנונה לצורך כך היא חלק מהסיפור, אבל היא בטח לא הכול. הרשות חייבת להחיות את המרכזים המסחריים באמצעות שיפוץ החזית, הפעלת אירועים מושכי קהל ובניית קהילה חזקה - הן של אנשי העסקים בשכונות והן של התושבים.

בנוסף, יש למצוא דרכים יצירתיות לסייע לבעלי העסקים להוזיל מחירים מבלי להפסיד. לדוגמא, התאגדות של בעלי עסקים לטובת רכש משותף. כך הם יהוו יחד שחקן חזק מול הספקים ויוכלו לקנות במחירים זולים יותר, ובהמשך למכור במחיר זול יותר. דרך נוספת יכולה להיות על ידי עידוד מוסדות גדולים וחזקים (הרשות המקומית, האוניברסיטה, בית החולים ומפעלים גדולים) לרכוש דווקא מהעסקים הקטנים המקומיים.

לסיכום, הפיתוי לארנונה גבוהה ומהירה, יחד עם הצורך במיתוג העיר, יכול להיות גדול. אך כבר כעת ניתן לראות שלטווח הרחוק - מרכזי מסחר אלו יוצרים יותר נזק מתועלת. המעגל הזה לא יישבר בקלות עד שלא יעשו צעדים פרו-אקטיביים לשבירתו.

מדובר בצעדים שישקיעו את כספי הפיתוח בתושבים המקומיים ובתוכם בעלי העסקים הקטנים; צעדים שיתכננו רחוק ויכוונו לכך שכל שקל שמושקע ימשיך להתגלגל בעוד מעגלים כלכליים במקום, לפני שהוא יוצא החוצה; צעדים שישאפו לכך שכל שקל ייצר אדוות כלכליות נוספות במקום. ואז, לא רק שלא נצטרך לשלם ארנונה גבוהה יותר - נוכל להוזיל את עלויות הארנונה ולהגדיל את אחוז משלמי הארנונה, ובעיקר לקדם את הכלכלה המקומית ולשפר את רווחת חיי התושבים.

הכותבת היא מפתחת פרויקטים ויוזמות בתוכנית כלכלה מקומית מקיימת בארגון שתיל