קולנוע דרום: אלירז שדה בתפקיד חד הורי
שני סרטים עלילתיים ואחד תיעודי, כולם באורך מלא, יוקרנו בטרום-בכורה במסגרת פסטיבל קולנוע דרום ה-13, שייפתח ב-8 ביוני בסינמטק שדרות: "עלים אדומים", "זית על מא" ו"בן זקן" בו מגלם אלירז שדה אב חד הורי לילדה בת 11. קבלו הצצה ראשונה
בן זקן
שלומי בן זקן (אלירז שדה), אב חד הורי מגדל את רוחי, בתו היחידה בת ה-11 מאז שנולדה בבית אמו באשקלון. משפחת בן זקן חיה בבניין על עמודים, בחלקה הדרומי של העיר, במובלעת שכבר שנים מאכלסת דורות של מהגרים בקשרי תלות אילמים של הישרדות וזהות. כמו העמודים, האנשים במובלעת עדים למתרחש סביבם ונטמעים בנוף המקום. אבל הקונפליקט בין תלות לאוטונומיה, בין היבלעות במובלעת לזהות, לא נגמר אף פעם: שלומי נאבק בעצמו ובסביבתו לשמור את בתו בחזקתו אך גם מכיר בחוסר היכולת שלו לתפקד כאב ולהעניק לבתו היחידה הזדמנות וחיים טובים יותר, כמו שהיה רוצה לעצמו. האם יצליח לשחרר את בתו, ולהעניק לה חסד לו הוא לא זכה מעולם?
אפרת כורם: "'בן זקן' לא יכול היה להתקיים בשום מקום שאינו בדרום. במהותו הפנימית ביותר הסרט מביא עולם, שפה, קודים ומבט שהם כולם 'דרום', אך יחד עם זאת הוא נוגע במציאות מאוד אוניברסלית. יש לזה קשר חזק מאוד לתפיסה הקולנועית, לבחירות האמנותיות, לאחריות שלי כיוצרת ולעולם הזה שהסרט מציע - כאילו אין עולם אחר פרט למה שקיים כרגע על המסך, העולם בסרט אינו קיים 'ביחס ל' עולם אחר. הבחירה בשחקנים לא מקצועיים, רובם המכריע דרומיים (ובוגרי ספיר בעצמם) רק מחזק את הרגשת המשפחתיות והיצירה המשותפת. כבוגרת ספיר וכיוצרת אני מתרגשת וגאה מאוד להקרין את הסרט לראשונה בפסטיבל קולנוע דרום".
עלים אדומים
מסגניו טדלה, אלמן טרי, בן 74, עלה מאתיופיה לישראל לפני 28 שנה עם אשתו ושלושת ילדיו. לאחר מות אשתו, מסגניו מוכר את הבית ויוצא למסע בין בתי ילדיו, על מנת לבלות בביתם את הזמן שנותר לו. ההתנגשות האלימה בין התרבות והערכים האתיופים עליהם שמר באדיקות ואותם האמין כי הנחיל לילדיו, אל מול המציאות האכזרית שטופחת על פניו, מביאים את מסגניו לעימות אחרון מול משפחתו.
בזי גטה: " אנחנו מחפשים שחקנים אתיופים בסוכנויות, מודעות בעיתונים, תיאטרונים קהילתיים, אינטרנט, חברים. מנסים לגבש פאנל של שחקנים, חלקם שיחקו קצת אבל לרבים מהם זהו סרט ראשון. עיקר דאגתנו היתה נתונה למציאת הדמות הראשית. הסרט בנוי על שחקן ראשי שמגלם את מסגניו טדלה, אלמן בן 70 שיוצא למסע בין ילדיו. זו משימה קשה למצוא שחקן ישראלי, אתיופי עם ניסיון ויכולת להחזיק סרט שכזה. בלעדיו, לא היה לנו סרט.
"במהלך חיפושי ברשת אחר שחקנים נתקלתי בתמונתו של אשטו דבבה. שחקן אתיופי,
מבוגר, מנוסה. שיחק בכמה סרטים באיטליה ובאפריקה. פניו החזקות של דבבה לא עוזבות אותי ואת המפיקים חגי ארד ואלעד פלג. הוא נראה בדיוק כמו מסגניו טדלה שלנו. מתברר שהוא דומה לגיבור שלנו גם בחייו האישים. דבבה הוא פעיל חברתי ופוליטי באתיופיה. הוא הועמד לדין על חלקו בארגון המחאות נגד הממשל ונידון לעונש מאסר של שנתיים. יצרנו איתו קשר, הוא הסתקרן והסכים מיד.
"כשהגיע לארץ לשבוע היכרות שמחנו להכיר לא רק שחקן נהדר אלא גם אדם נחמד, שנהיה לשותף מרגע נחיתתו. זהו סרט מסע. הגיבור שלנו הולך כמעט בלי הפסקה. דבבה הלך שעות על גבי שעות, יום אחרי יום, רודף אחרי עיזים, בשמש, בגשם, וכל הזמן שומר על חיוך והוא איננו צעיר. בקרוב הקרנת טרום בכורה בפסטיבל קולנוע דרום. דבבה יהיה אורח הפסטיבל ואנחנו נתאחד שוב".
שמן על מים (זית על מא)
הסרט עוקב אחר חבלי הקליטה של משפחה תוניסאית, שעלתה לארץ בשנת 2006 מג'רבה והתיישבה במושב בית הגדי, שהוקם בשנות החמישים בצפון הנגב, גם הוא על ידי עולים חדשים מג'רבה. העולים החדשים מזכירים לעולים הישנים את עברם הטוניסאי הדחוי, ואלה מבקשים לגרשם מהמושב. במבט אינטימי, שקט וסבלני מגולל רובי אלמליח דרמת מהגרים שמחזירה אותנו אל החטא הקדמון של ראשית שנות החמישים וגלי ההגירה מארצות צפון אפריקה.
רובי אלמליח: "לפני שלוש שנים התחלתי לעשות תחקיר לסרט חדש. כתבתי תסריט עלילתי על עולים חדשים מתוניסיה שהגיעו בשנות האלפיים לארץ ישראל וחיפשתי משפחה שתתאים, וכך פגשתי את משפחת אוזן. כעבור זמן קצר מאוד הבנתי שהסרט כבר נמצא לי מול העיניים, לבד עם המצלמה מרותק מכל רגע החלטתי לעזוב את התסריט ולתעד מקרוב את חבלי ההגירה של המשפחה. 'זית על מא' היה מסע מרתק עבורי מסע בנבחי הזמן ומסע של חיפוש הזהות העצמית והתרבות שלא היתה לי מעולם".
