שתף קטע נבחר

יוצאות לדרך: ערב ההשקה של מאגמה צ'אלנג'

מה גורם למאות נשים להגיע ליער באמצע הלילה, מה הקשר בין פורטוגל לתל-חדיד ואיך משנים חיים שלמים במסע אחד? מיכל לב יצאה למסע מאגמה צ'אלנג' לפורטוגל ככתבת שטח. עכשיו היא מתארת את החיים שאחרי המסע

אני מטלטלת בין סלעים ואבנים, ההגה אחוז חזק בין הידיים שלי. הגלגלים מעלים אבק משני צדדיי, אבל זה לא מפריע לי להתפעל מהנוף המדהים: עצי אורן ושיחי צבר צפופים חולפים אותי ביעף, שעת אחר צהרים מאוחרת והשמיים נקיים מעננים. אני לא ממש יודעת את הדרך, אז אני פשוט דואגת שהג'יפ שלפני יישאר תמיד בטווח ראייה.

 

 

ברוכות הבאות למסע של החיים (צילום: גל אברהם) (צילום: גל אברהם)
ברוכות הבאות למסע של החיים(צילום: גל אברהם)

 

הנוף נפלא והדרך נעשית קשה יותר ויותר. אני מתלבטת אם זה הזמן לעבור לנהיגת ארבע על ארבע וצוחקת לעצמי: כן, בטח, אני אפילו לא בג'יפ. זה הרכב הפרטי שלי, ואני כבר לא בפורטוגל, אלא בתל-חדיד, בדרך לערב ההשקה של מאגמה כי מסעות 2014 יוצאים לדרך.

 

מהלך שני, עוד לחיצה על הגז, זינוק מעל העיקול האחרון ואני מגיעה לחניה שכבר כמעט מלאה לגמרי. משני צדדי טורי מכוניות צפופים והמון נשים שהולכות בטור ארוך אל האירוע ומפטפטות בקולי קולות. אני מוצאת חניה, מצטרפת אליהן וביחד אנחנו מגיעות אל החגיגה: מחצלות על האדמה, תפאורה משגעת, שולחנות עם אוכל נפלא, קערות ענק של קאפירינייה. צוות מאגמה אף פעם לא מפסיק לפנק.

 

מוזיקה של החיים (צילום: גל אברהם) (צילום: גל אברהם)
מוזיקה של החיים(צילום: גל אברהם)

 

היער מלא קולות פטפטת, קריאות התרגשות וצעקות שמחה: נשים מכל הגילאים ומכל רחבי הארץ נופלות אחת לזרועות השנייה בחיבוקים ונשיקות. בין כולנו רב השונה מהדומה - בגיל, מראה, השקפה דתית ואזור מגורים. כל אחת והרקע שלה, כל אחת והסיפור המיוחד שלה, אבל דבר אחד משותף לכולנו - כולנו חלק מאחוות מאגמה. כולנו בוגרות של אחד ממסעות מאגמה צ'אלנג' והאמת? מה זה משנה איפה? בג'יפ, באפריקה, בתל חדיד או בווטסאפ: אחוות מאגמה תמיד בתנועה.

 

החברות הכי טובות, מהשטח (צילום: גל אברהם) (צילום: גל אברהם)
החברות הכי טובות, מהשטח(צילום: גל אברהם)

 

להיבחר מבין מאות נשים

אני משחזרת את ההצטרפות שלי למשפחת מאגמה: במשך שנים עקבתי אחרי פרסומים על מסעות שטח ופנטזתי על מסע שישלב בין שתי אהבות שלי: גם נהיגה וגם ביקור במקומות חדשים. ואז קיבלתי מתנה מדהימה ליום ההולדת העגול שלי - נבחרתי לצאת למסע מאגמה צ'אלנג' בפורטוגל ככתבת שטח מטעם מאגמה ובשיתוף ynet ולסקר אותו עבור קוראי האתר. לפתע מצאתי את עצמי בדיוק במקום שפנטזתי עליו. זה היה הישג מיוחד. ידעתי להעריך את גודל הפרס ואת הכבוד הגדול שנפל בחלקי - להיבחר מבין מאות הנשים שהתחרו על התפקיד הנחשק.

 

גם שטח וגם פינוקים (צילום: אסנת קרסנסקי) (צילום: אסנת קרסנסקי)
גם שטח וגם פינוקים(צילום: אסנת קרסנסקי)

 

אבל כל זה היה רק ההתחלה למסע המדהים שעברתי (ואני מאחלת לכל אישה לעבור לפחות פעם בחיים). היו המון חלקים בחוויה שעברתי: החלק שבו אני עוברת בתוך נופים מרהיבים עם עוד שלוש חברות וג'יפ, נוסעת בשיירה, מוקפת בחברות ובאנרגיות של ביחד. החלק שבו אני נמצאת בארץ זרה אבל מוקפת באנשים קרובים ואהובים, החלק שבו לא משנה כמה אני רחוקה, לאוכל יש טעם של בית והחלק שבו, אני גם קצת צופה מהצד, מתעדת, ובלילה, כשכולן הולכות לישון, נשארת לסכם בכתב את מאורעות היום.

 

מתחברות (צילום: אסנת קרסנסקי) (צילום: אסנת קרסנסקי)
מתחברות(צילום: אסנת קרסנסקי)

 

והשנה: קוסטה ריקה

התחלנו את המסע בפורטוגל, ואנחנו עדיין ממשיכות אותו: נפגשות ומתכתבות, מעבירות תמונות בווטסאפ ובפייסבוק

או סתם מדברות בטלפון. אנחנו יודעות מה כל אחת עושה ואיפה היא עכשיו. אנחנו נפגשות באירועים של "מאגמה כל השנה": ולא משנה אם זאת הרצאה במסגרת "קפה מאגמה" או טיול בארץ במסגרת "מאגמה בשביל" או פעילות התנדבותית. אף אחד לא מכריח אותנו, זה פשוט קורה. אנחנו באות כי אנחנו רוצות. ובעיקר פשוט כי כיף לנו להיפגש.

 

והנה אנחנו כאן. חוגגות יחד עם בוגרות מסעות מאגמה צ'אלנג' ליעדים אחרים ומגלות שהשנה, מאגמה הולכת לכבוש את קוסטה ריקה, ארץ החופים הפראיים, הג'ונגלים, הרי הגעש והאומגות המטורפות בין צמרות העצים.

 

המוזיקה מתגברת. אחת אחרי השניה אנחנו מתרוממות ומתחילות להתנועע לפי הקצב. רוקדות ומקשקשות, שרות ומפטפטות, מסביב חושך, ואנחנו נקודת אור מאירה ורועשת באפלת היער. השעות עוברות, כבר כמעט חצות, והמסיבה עדיין בעיצומה.

 

אני נפרדת מכולן ויודעת שזאת רק פרידה זמנית, עד כשכולנו נפגש שוב ברשת, באינסטוש, בפייסוש, נחליף סמסים ואימיילים, וכמובן נקבע להפגש לאיזה לצהרים לייד העבודה, או קפה בשישי.

 

הנופים שמחכים לכן בקוסטה ריקה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
הנופים שמחכים לכן בקוסטה ריקה(צילום: shutterstock)

 

בדרך הביתה אני מנסה להגדיר מה בעצם קורה כאן? "זה משהו אחר" אני אומרת לעצמי. זה לא דומה לשום דבר. ואני לא מדברת על הג'יפים, או על הנופים המדהימים. אני לא מדברת על המקומות שתייר רגיל בחיים לא היה מגיע אליהם וגם לא על ההווי מסביב.

 

אני לא מדברת על על איך זה מרגיש כשפתאום, באמצע שום מקום מפנקים אותך בסחלב חם ביתי, או איך זה לעשות קבלת שבת בגובה 2,000 מטר עם חלות קלועות שנאפו במקום על ידי צוות מאגמה. או כמה כיף יכולה להיות אומגה בהפתעה באמצע שום מקום או שירים בקולי קולות ובדיחות שרצות בשידור ישיר לכל השיירה דרך הקשר הפנימי.

 

חוויה של פעם בחיים, בקוסטה ריקה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
חוויה של פעם בחיים, בקוסטה ריקה(צילום: shutterstock)
 

 

אז על מה אני מדברת בעצם? אני לא ממש יודעת איך להגדיר את זה אני רק יודעת שמסע רגיל מתחיל ונגמר. והמסע הזה מבחינתי רק התחיל. ברוכות הבאות למאגמה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אסנת קרסנסקי
מתחברות לשטח, אחת לשניה ולחוויה
צילום: אסנת קרסנסקי
מיכל לב
מומלצים