ג'סטין טימברלייק: הכי דרמה, הכי נכון
השיר ההוא על הפרידה מבריטני, הרגע בו התאמץ מדי להיראות סקסי, הלהיט שהכתיר אותו כיורשו של מייקל ג'קסון, והחלק בו שלא למד מטעויות העבר. קבלו את ג'סטין טימברלייק ברגעיו הגדולים - וממש עוד מעט בפארק הירקון
הכי רכרוכי
אחת ההפקות היפות בפופ המלודי של העשור הקודם היתה "Cry Me a River", הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה של ג'סטין כסולן. השיר שהופק באופן מושלם על ידי טימבלנד, לימים שותפו לפשע שעבד איתו גם בהמשך, הוקלט על רקע הפרידה המתוקשרת שלו מבריטני ספירס, הפאואר-טינאייג'רס-קאפל החזק אולי בהיסטוריית הרכילות כולה.
אבל טימברלייק שהיה שותף בכתיבה, מאוד הושפע מהסיפור האישי שלו, והפך את השירה שלו ואת הקליפ למתרפסים ומלוקקים עד גיחוך. אם תרצו, "ים של דמעות" של נינט, נגיד אחרי שנפרדה מיודה, רק בהפוך. בכל מקרה, הסיפור הזה, למרות שהפך ללהיט מוכר ומושמע מאוד, לא שכנע את המצעדים. בארצות הברית הגיע הסינגל למקום ה-29 בלבד. בבריטניה דווקא יותר אהבו את ג'סטין, שם הוא הגיע עד למקום השני.
הכי לא סקסי
ארבע שנים כמעט אחרי הבכיינות של ג'סטין ב"Cry Me a River", הוא ניסה להתנער מהזהות הילדותית והרכרוכית, ולאמץ לעצמו דמות חדשה, אם תרצו של סוג של ג'יגולו שלא שם זין על העולם. איך עושים את זה? עם כמה נשיפות מייקל ג'קסוניות, ועם סוג של שירי סקס כמו "Sexyback".
הבעיה היא, שכשזה לא אמיתי זה הכי מורגש, ומיד. ג'סטין של 2006, תסלחו לנו, עדיין היה ילד כאפות שרק רצה שתאהבו אותו, בנות, למרות החליפה המתוקתקת והקרחת הבוהקת. אל חשש, הוא עוד יהפוך לסקסי בהמשך, אבל כנראה שבגיל עשרים ומשהו זה אף פעם לא נשמע אותנטי.
אגב, דווקא באלבום הראשון, היה שיר רומנטי וסקסי הרבה יותר אם תשאלו אותנו, והוא "סניוריטה". אמנם זה עדיין היה תמים ממש כמו שהוא היה בתקופה של "סקסיבק" (למרות אותם נסיונות להראות שלא), אבל לפחות בשיר ההוא, ג'סטין לא ניסה לשחק משהו שהוא לא.
הכי נכון
Like I Love You, שסוגר את אלבום הבכורה של ג'סטין כסולן (Justified), היה הבשורה שהתחילה הכל. היא סימלה את הניתוק של ג'סטין מ-N*Sync וסיפרה לנו לראשונה שיש פה סיפור מעניין, של אמן יוצר וזמר אדיר שחייבים לשים אליו לב.
על ההפקה המושלמת של השיר, שעד היום נשמע עדכני לחלוטין, הופקד פארל וויליאמס, וכשג'סטין ביצע אותו לראשונה בטקס פרסי המוזיקה של MTV בניו יורק ב-2002, הקהל נשאר פעור פה והמבקרים הכריזו: נמצא יורש למייקל ג'קסון.
הכי דרמה קווין
אחרי שתיקה ארוכה של שנים והתמקדות בקריירת המשחק, ג'סטין חזר לעניינים בשנה שעברה עם ה"20/20 Experience" שלו. אלבום חדש ולא רע. אבל טימברלייק שלנו לא לומד מטעויות עברו עם בריטני, ויצר את "Mirrors" בהשראת אהבתו לאשתו, ג'סיקה ביל. אורכו של השיר במקור שמונה דקות, אבל ביוטיוב הקרוב למקום מגוריכם תוכלו למצוא אותו ב"גרסת הרדיו" באורך של כחמש דקות.
למרות המלודיה הנהדרת והשיר היפה, אי אפשר להתעלם מהאובר-דרמה. אחרי שג'סטין ניסה לשוות לעצמו דמות של ג'יגולו למופת (כפי שאמרנו קודם), טימברלייק של העשור הזה מפוייס, מרוכך ושקול יותר, אוהב יותר ו... עדיין דרמטי. תקשיבו למילים ותגלו עד כמה הוא מוגזם.
הכי מרגש
ובין כל הדרמות, הטיפוסים שהוא מאמץ לעצמו והציניות הקלילה שאפשר להתייחס בה לקריירה של ג'סטין, כמו ששמתם לב אנחנו גם מפרגנים בהחלט ליצירה ולכשרון האדיר שלו. כשרון שממשיך ובא לידי ביטוי גם בימים אלה, גם בסינגל החדש שלו עם מייקל ג'קסון זצ"ל.
בשיר "Love Never Felt So Good" מתוך האלבום החדש של ג'קסון "Xscape", טימברלייק נשמע מעולה ומתחבר היטב לשורשים הג'קסוניים. השיר נשמע כאילו נקלח מימי מואוטאון העליזים, והתוצאה פשוט מצוינת.
טימברלייק של הקליפ של "Love Never Felt So Good" הוא הג'סטין שאנחנו נקבל הערב (ד') בפארק הירקון, ומדובר בבשורות משמחות של ממש. הוא בוגר יותר, שלם יותר, נדמה גם שהפסיק לחפש את עצמו ומצא בגיל 33 את עצמו האישי-פרטי והמקצועי-מוזיקלי. התוצאה כאמור מרשימה ביותר, או במילים אחרות: יש למה לצפות.
