שובה של טירת וולף: כיבוש הגרמנים

בשלב מסוים של "וולפנשטיין: הסדר החדש" השחקן מוצא את עצמו מטייל על פני הירח, בקטע שמזכיר את קטעי המשחק ב-Doom 3. אותם קטעם שבהם צריך לעטות חליפת חלל כדי לחצות את הסביבה המאדימית העוינת, המפרידה בין מבני הבסיס בו נערכת מרבית המשחק. הטיול הירחי הקצר והסמלי של המשחק החדש בסדרת "הטירה הנאצית" פחות מעניין משלבי הכוכב האדום של המשחק האחרון של קרובת משפחתה, אבל זה פחות או יותר המקום היחיד בו ל-Doom 3 יש יתרון על The New Order: בכל פרמטר אחר וולפנשטיין של 2014 טוב מ-Doom 3 - וגם ממשחקי הטירה הנאצית התלת-מימדיים הקודמים לדורותיהם, ארבעה מאז Wolfenstein 3D.

דמות אנושית

Wolf 3D, מ-1992 (יחד עם ההרחבה שלו, Spear of Destiny), הוא המשחק האחרון בסדרה שנוצר באולפן id. משחקי ההמשך נוצרו בסדר כרונולוגי על ידי Gray Matter, אז על ידי Raven Software, ועכשיו על ידי MachineGames, אולפן שוודי. למרות שזה המשחק הראשון של MachineGames, הוא מפגין איכות אודיו-ויזואלית גבוהה ורמה מרשימה של ליטוש - דבר שמוסבר בכך שמקימי האולפן הם מפתחי משחקי פעולה מנוסים מאולפן שוודי מוכר ומוערך, אולפן Starbreeze (משחקי Chronicles of Riddick, The Darkness).

נוסחת הלונה פארק

המשחק החדש סובל מחסרון אחד ביחס לרידיק; המשחק מ-2004 השתמש היטב באחדות הזמן והמקום שלו (בניגוד ל-Doom 3, למשל) כדי לאפשר לנו לחקור לעומק ומכל הזויות את הכלא העתידני הידוע לשמצה ממנו רידיק מתאמץ להיחלץ במהלך העלילה. כך הוא יצר בשחקן תחושת מקום חזקה, ומפותיו היוו חלקי תצרף שלאט לאט התחברו לתמונה שלמה.

 Wolfenstein: The New Order, בניגוד אליו, הלך על נוסחת הלונה פארק של משחקי קול אוף דיוטי, וקופץ ממקום למקום (גם אם לא מגיבור לגיבור) במאמץ להכניס גיוון מקסימלי ל-10-15 שעות העלילה שלו: בית חולים לחולי נפש בפולין, מחנה ריכוז בקרואטיה, גשר שמחבר בין אירופה לצפון אפריקה, הירח וקרקעית האוקיינוס הם רק מבחר חלקי מהמקומות אליהם מגיע בלאזקוביץ' במשימתו לשחרר את העולם מהנאצים. התוצאה אמנם מגוונת אך קטועה, ולעיתים קרובות מדי, כמו בשלב הירח שהוזכר, שטחית.

סיפור ועולם משחק מפותחים

MachineGames היא חברה קטנה שלמרות זאת, בזכות מקצועיותה והתמקדות במערכה לשחקן יחיד (המשחק כלל לא מגיע עם מצבי מולטיפלייר), הצליחה ליצור משחק ארוך בלפחות 50 אחוזים מהממוצע לז'אנר בימינו, עם נדיבות תוכן שמציעה סיפור ועולם משחק מפותחים היטב. יש בו כאמור שלבים שטחיים, לינאריים וקצרים, אבל מולם גם שלבים פתוחים למחצה שמלאים בדרכי תנועה חלופיות וסודות. לא תוכלו להימנע מקרב במהלך המשחק, לעיתים נגד אויבים רבים בעת ובעונה אחת, אבל מצד שני תמצאו מקומות רבים בהם תוכלו לבחור האם לפתוח בקרב גלוי, לחסל בחשאי אויב אחר אויב או להתגנב אל יעדי המשימה בלי להרוג את רוב האויבים - חופש בחירה נדיר בעבור shooter.  

למרות עלילה מלאה בקלישאות וסטריאוטיפים, כולל שען יהודי חובב "מיידלה" ו"אינגלה" ונאצי לשעבר שמקדיש את חייו לחיסול נאצים וטיפול במפגר גדל גוף שנחשב תת-אדם תחת חוקי הגזע הנאצים, וולנפשטיין מתרחש בעולם שכמעט ולא ראינו שכמותו במשחקי מחשב, שנות השישים בהיסטוריה חלופית בה הנאצים ניצחו במלחמת העולם השניה, הפילו פצצה גרעינית על ניו-יורק ומימשו את הסדר העולמי החדש שלהם באמת ברמה עולמית. 

עולם של צמרמורת וצחוק

בחודשים שבהם המשחק מתרחש עסוקה האימפריה הנאצית בלחימה בכוחות גרילה שעוד מתנגדים לה בדרום אפריקה, חינוך מחדש של אזרחי סין במחנות, פיתוח בסיס הירח שלה והכנת משימה אנושית ראשונה לחקירת כוכב נוגה, בעוד המוני אזרחיה נהנים משירי הלכת העליזים של להקה מנצ'סטרית צעירה בשם ה-Kafer ("חיפושיות" בגרמנית).

אלה שנות השישים שאתם לא מכירים, הנמצאים עמוק בתהליך נאציפיקציה, ולמרות שעלילת המשחק הייתה יכולה לעשות עם החומרים האלה יותר, המשחק עדיין מבדר מאוד בדרך בה הוא מאפשר לנו ללמוד, דרך שיחות, יומנים, מכתבים וגזרי עיתונים, על העולם המקביל הזה, שכמו הרבה דברים במשחק המשלב בין רצינות לקומיות, ולא תמיד בנוחות, גורם לתגובה בו-זמנית של צמרמורת וצחוק.

עולם המשחק המסקרן וחופש הבחירה הבנוי בתוך עיצוב השלבים ובעזרת מכניקת ההתגנבות הבסיסית הם בין שתי התכונות המייחדות האיכותיות של The New Order; האקשן עצמו איכותי ותומך במגוון יפה של כלי נשק ותוספים להם, המתאימים למצבי וסגנונות משחק שונים, אבל אין בו המון שלא ראינו פעמים רבות בעבר. יכולות התנועה סטנדרטיות מאוד, ללא דאיה, טיפוס על משהו מסובך יותר מסולם, שימוש בכלי רכב (מלבד שלב אחד עם מיני-צוללת) או אפילו בכוח המשיכה הנמוך של הירח בשלב הרלבנטי, בעוד ה-AI בינוני לגמרי, וכך גם עיצובי האויבים והבוסים.

הגיעו להישגים

עוד פרט חיובי הוא מערכת הישגים שמשמשת בתפקיד כפול, גם כמנגנון שדרוג יכולות: על הישגים שונים בתחום ההתגנבות, הסתערות ואחרים (למשל, חיסול חמישה זקיפים מאחור בסכין) פותחים יכולות חדשות או משופרות (למשל, היכולת לזרוק סכינים לחיסול שקט מרחוק). כמו כן, יש גימיק חמוד של רובה לייזר שמאפשר לנתק שרשראות ולחתוך חורים בצורות שונות במשטחי מתכת דקים, אם כדי לפתוח פתח ירי, להגיע לתוכנה של קופסה אטומה או לפתוח פתח מעבר. תוספת מבורכת, אבל עוד מרכיב מעט מפוספס של משחק שרוצה לעשות הרבה דברים ביחד - ומשקיע את כל כולו רק במעט מהם.

דמויות מושקעות ביותר

אחת הדמויות החשובות, אניה, נמצאת במשחק כמעט מתחילתו, ולמרות שהזמן והאמצעים שהמשחק מקדיש לקשר המתפתח בינה לבין הגיבור צנועים ביחס להתמקדות שלו בעלילת המלחמה, רגשית, תת-עלילת-האהבה הזאת תופסת מקום חשוב יותר מכל העניינים הבומבסטיים של נשקי-על ומשימות התאבדות. אם עלילת המשחק הייתה מוקדשת יותר לעלילה האישית ופחות לעוד סיפור הצל את העולם, זה רק היה עוזר לו, אבל אולי וולפנשטיין הוא לא המשחק הנכון לדרוש ממנו כזה דבר - עדיין לא, בכל אופן. 

לצלוח את המאבק בשלום אל הסוף

The New Order, שרץ על המנוע המעודכן של id (אותו אחד עליו בנוי Rage ובו מפותח עדיין Doom 4 המתעכב), נראה מצויין וזז על מחשב גיימינג בינוני (ארבע ליבות של אינטל, שמונה גיגה, כרטיס גרפי AMD 6870) חלק לגמרי ב-HD, פירוט גבוה. הפרט היחיד שהפריע לי הוא אפקט הטשטוש שמופעל על נופים רחוקים ויכול לגרום להם להיראות כמו נופי צעצוע, אבל מעבר לזה הטקסטורות והתאורה מרשימים, האנימציות והבעות הפנים קרובות לרמות קרייסיס 3/באטלפילד 4.

הדיבוב מצויין, בעוד המוזיקה יותר משתלבת בתמונה הכללית מאשר עומדת בפני עצמה. יש בתחום האודיו בונוס, יצירות פופ/רוק קלאסיות של שנות השישים שעובדו לגרסה גרמנית, אשר מוצאים מונחים בשלבים בצורת תקליטים כחלק מהפריטים לאיסוף של המשחק. יופי של דבר, שרק חבל שאי אפשר לנגן תוך כדי משחק במקום מוזיקת הרקע - ברגע שיוצאים ממסך המודיעין/collectibles השיר נקטע.

למרות עייפות מסויימת לקראת הסוף, Wolfenstein: The New Order הוא אחד ממשחקי הפעולה מגוף ראשון המושקעים של השנים האחרונות. מקוריות במכניקות המשחק והסיפור הן לא הנקודות החזקות שלו, אבל הוא אורז בתוכו הרבה אפשרויות ותוכן לכל סוג שחקן (חוץ ממי שמעוניין בעיקר במולטיפלייר, שכאמור נעדר ממנו לחלוטין). ההשקעה שלו בדמויות מבטיחה אמפתיה גבוהה מהרגיל לגיבורי המשחק ושאיפה לצלוח איתן את המאבק בשלום אל סופה של העלילה, תוך נקמה באויב על כל חבר שנפל בדרך.

ציון סופי: 4/5

הביקורת מתייחסת לגרסת PC, המשחק זמין גם ל-PS3, Xbox 360, PS4 ו-Xbox One.