הפועלות ברעלה שתופרות את כדורי המונדיאל
מהידיים שלהן לרגל של מסי: בפקיסטן, מעצמת קריקט מוכת הטרור, פועלות מייצרות את הכדורים שיתגלגלו על הדשא בברזיל. הן יראו אותם בטלוויזיה
היה זה כששמע את שאגות הקהל במונדיאל 2006 בגרמניה, כשלחוואג'ה אחתר, בעל מפעל בפקיסטן, צץ החלום: לייצר את הכדורים עבור טורניר הכדורגל הגדול ביותר על פני כדור הארץ. "כולם שרו מסביבי וחשבי לעצמי פשוט - זה הדבר האמיתי!", הוא מספר, "הייתי חלק מהקהל. מעולם לפני כן לא הייתה לי התחושה הזו".
עוד חדשות מהעולם :
- חיזבאללה מפגיז בשיר בעברית. צפו
- האקרים איראנים ריגלו אחר בכירים ישראלים
- אוקראינה: הבדלנים הפילו מסוק צבאי במזרח
- נידונה למוות ילדה תינוקת ברגליים אזוקות
המפעל שלו במזרח פקיסטן הכין כדורים לבונדסליגה הגרמנית, לליגה הצרפתית ולליגת האלופות, אבל הוא מעולם לא השיג חוזה לייצור כדורים עבור הגביע העולמי. בשנה שעברה הוא קיבל סוף סוף את ההזדמנות שלו - אבל ניתנו לו רק 33 ימים כדי להפוך את החלום למציאות.
כשאחתר שמע בסתיו שעבר שהספק הסיני של אדידס למונדיאל אינו מסוגל לעמוד בדרישה, הוא הזמין מיד את המנהלים אל המפעל שלו בסיאלקות, עיר תעשייה פקיסטנית עשירה עם היסטוריה ארוכה של עבודות בעור. הביקור הראשון שלהם, איך לומר, לא היה מוצלח.
"הם אמרו 'יש לכם ציוד מעידן האבן'", מספר בנו הגדול, חסן מסעוד חוואג'ה, וצוחק בקול. "אחרי שהם עזבו אבא שלי כינס ישיבה ואמר: זה הצ'אנס היחידי שלנו. אם נראה להם שאנחנו לא יכולים לעשות את זה, לעולם לא נקבל עוד הזדמנות".
בדרך כלל לוקח שישה חודשים להקים קו ייצור, אבל למפעל היה רק חודש - אדידס, יצרנית ציוד הספורט הגרמנית, כבר מיהרה. כך שחוואג'ה העביר ציוד למקום בתוך 33 יום. את הכול צריך היה לבנות מאפס. "זה היה קשה, אולי הדבר הקשה ביותר שעשיתי מימיי", הוא אומר כשברקע רעש המכונות.
הסנדלר שתפר כדורים לחיילים
פקיסטן היא כוח מוביל בעולם הקריקט, אבל בכדורגל היא נמצאת הרחק מאחור, ונבחרתה מדורגת רק במקום ה-159 בדירוג העולמי. אלא שמפעלו של אחתר, שבו גברים ונשים עובדים ביחד, הוא חלק ממסורת ארוכה של יצרני כדורי רגל בסיאלקות. האגדה המקומית מספרת על סנדלר עני שעשה את הונו בתיקון כדורי רגל מפונצ'רים עבור החיילים הבריטיים בעידן הקולוניאלי, ואז למד כיצד להכין אותם בעצמו. הוא הצליח כל כך עד שחיילים מכל רחב האזור החלו לרכוש אותם ממנו. העסקים פרחו - אבל כך גם העסקת הילדים.
במפעל של אחתר, פועלים ששוחחו עם סוכנות הידיעות רויטרס באופן פרטי אישרו שהתנאים טובים - השכר הוא בעיקרו שכר מינימום, כ-100 דולר לחודש, אולם הביטחון הסוציאלי, ביטוח החיים והנסיעות הם הטבות יוצאות דופן. בית חולים ממשלתי קטן שוכן גם הוא בסמוך.
ב-40 השנים האחרונות העסק המשפחתי של אחתר, שנקרא Forward, צמח מעסק של 50 עובדים, כולם גברים, ל-1,400 עובדים. באופן לא שגרתי עבור פקיסטן, כמעט רבע מהעובדים הן נשים. חלקן לובשות חיג'אב, הכיסוי הארוך השחור שמשאיר חשופות רק את עיניהן, ואילו אחרות מתהדרות בסנדלים, תכשיטים מזויפים ועוד. כמעט כולן מספרות שהן הנשים הראשונות במשפחתן שיוצאות לעבודה.
שקילה אשרפי, אם בת 38, מספרת שטלוויזיה הייתה אחד המוצרים הראשונים שרכשה. כשהמונדיאל ייצא לדרך בברזיל ב-12 ביוני, היא
מתכננת להזמין את השכנים, כולם אוהדי קריקט מושבעים, לצפות במשחק הזר והמוזר שאותו משחק חצי עולם.
"נכנס את כולם כדי לראות את המשחק", היא אומרת, וידיה העסוקות נחות לרגע. "אני רוצה שהם יראו מה אנחנו עושים ולאן הכדורים שלנו הולכים".
לפנייה לכתב/ת 
