אירופה חיה בהכחשה

כך, כשאירופה הרשמית והממסדית עדיין מתעקשת שלא להקיץ מתרדמתה הדוגמטית, וכשקריאת ההשכמה שקמרון כה ייחל לה מבוששת להגיע, אך טבעי שהיא מתעוררת שנים ספורות אחר כך אחוזת תזזית לתוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי, שבהן רשמו הימין הקיצוני והניאו-נאצים הישגים חסרי תקדים, ולא פחות - הבהירו שגם כיבוש השלטון במדינות מפתח ייהפך משימה אפשרית אם אירופה תתמיד במדיניותה. עיתונאים באירופה שעשו כל שלאל ידם בעשור האחרון כדי להצניע את חוסר התערותם המקומית של "העולים החדשים" מארצות האיסלאם, את ממדי הפשיעה הגואים, האלימות, דברי ההסתה של האימאמים, דיכוי הנשים ומעשי האונס בריכוזי ההגירה בערי היבשת, ושהקפידו להתגולל על כל מי שהעז להטיל רבב באותה הגירה - מתפלצים עתה מתוצאות הבחירות ומפליאים בכותרות ענק היסטריות כמו "רעידת אדמה", "קטסטרופה", "חזרת אירופה עשרות שנים לאחור" ו"היבשת חוזרת לימי החושך".

אנשי רוח ביבשת - שליבו בשנים האחרונות את ההכחשה התקשורתית של בעיית ההגירה האיסלאמית וניאצו כל מי שדיבר סרה בתרומתה "המבורכת" - לא יודעים את נפשם מאז הבחירות. אנשי אקדמיה ותרבות - שלא חדלו בשנים האחרונות להספיד בחדווה את הלאומיות השוקעת ביבשת - נאלצים לחזות בלאומיות השוקקת ובועטת בחוצות אירופה כמו במזרח אוקראינה. פוליטיקאים מהזרם המרכזי ביבשת, שהפכו את טמינת הראש בחול למקצוע ואת הפוליטיקלי קורקט לצו מחייב, מביטים בעיניים כלות בדמויות כמו אודו פויגט מהמפלגה הניאו-נאצית NPD הגרמנית שטוען כי "אירופה היא יבשת ללבנים" חובשים את ספסלי הפרלמנט האירופי.

זאת הדייסה שקברניטי היבשת, זרזירי העט שבה ושאר נשואי פניה בישלו לנתיניה. דייסה שמשום מה אינה ערבה עוד לחִכָּם של יותר ויותר אירופים, שמבינים שכאשר חרב האיסלאם מרחפת לה מעל צביונה התרבותי והדמוגרפי עתיק-היומין של יבשתם, גם נתינת קולם לגורמי ימין קיצוני, ואף לניאו-נאצים, אינה אופציה מגונה. זה גם "תבשיל המהגרים", שארגוני זכויות וגורמי שמאל מקומיים ניסו ועודם מנסים להקדיח גם כאן - בין באמצעות התנגדותם להקמת הגדר בגבול עם סיני וטרפודה של ה"החזרה החמה" האפקטיבית של מסתננים לסיני, ובין בהמשך ניסיונם העיקש למנוע את הוצאתם מישראל בתעמולה, בסיוע כספי ובפניות לבג"ץ ולגורמי חוץ.

כדאי לציין שלא כל מוסלמי ביבשת ממלא כהלכתם את צווי האיסלאם, השריעה והג'יהאד, אך כשאפשרויות הבחירה העומדות מנגד הן אירופה ותרבותה מזה, ודת מוחמד וספיחיה מזה - רובם ככולם מבניו של האיסלאם מבכרים את הערכים של בית אבא על פני אלה של הבית האירופי החדש. את זה מבינים יותר ויותר אירופים ששמו את פעמיהם בשבוע שעבר לקלפיות, ושעדיין לא פרחו מזיכרונם התמונות של פיגועי מדריד ורצח תאו ואן גוך באמסטרדם ב-2004, פיגועי לונדון ב-2005, הפרעות בתגובה לפרסום הקריקטורות של מוחמד בדנמרק באותה שנה (שבעקבותיהם נהרגו יותר מאלף איש בעולם), או שחיטת החייל הבריטי באמצע לונדון בידי מייקל אדבולג'ו וחברו ב-2013.

ועדיין, למרות שלל תמרורי האזהרה שהולכים ומצטברים ביבשת, על פלישת האיסלאמיסטים מזה והריאקציה הימנית קיצונית עד הניאו-נאצית מזה, דומה שאירופה הממסדית, על שלוחותיה האקדמיות, התקשורתיות והתרבותיות, עדיין לא הפנימה את הצרה והיא ממשיכה לצקצק בלשונה, לרחוץ בניקיון כפיה ולהכחיש את המציאות והפורענות המתרגשת ובאה. משום מה, חלק הולך וגדל מאזרחי אירופה הוותיקים כבר מסרב לבלוע את הגלולה הליברלית הזו, למגינת לבם של יצרניה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il