נכה וחולת סרטן פלשו ועומדים למשפט. הכירו את קורבנות הדיור הציבורי
בני הזוג מכלוף, חולי סרטן וסוכרת, פלשו לדירת עמידר בבאר שבע כדי להיות קרובים לבית החולים. עכשיו הם עומדים בפני כתב אישום פלילי, והם לא היחידים. כך דוחקים שירותי הרווחה אזרחים לתוך ההגדרה "עבריינים"
האם התנהלות המדינה בתחום הדיור הציבורי הופכת נזקקים לעבריינים? השאלה הזו מתחדדת נוכח כמה כתבי אישום פליליים שהוגשו לאחרונה נגד נזקקים שפלשו לדירות עמידר פנויות. אחד מהם הוא שלום מכלוף בן ה-61, חולה סוכרת ולב ונכה בשיעור 60%, שפלש יחד עם אשתו, חולת סרטן ונכה 100%, לדירת "עמידר" בבאר שבע שלטענתם עמדה ריקה במשך ארבע שנים.
בני הזוג מכלוף זכאים לדירת קרקע בגלל מצבם, ועמידר העניקה להם דירה במצפה רמון. אלא שהרופאים המטפלים בשניים הורו להם לגור בקרבת בית חולים, ואילו הדירה במצפה רמון מרוחקת כשעה וחצי מבית חולים קרוב. במטרה להתקרב עד כמה שאפשר ל"סורוקה", הם פלשו לדירה בבאר שבע. כעבור כמה שבועות הגיעו קבלנים של חברת השיכון הלאומית "עמידר" וריסקו את את הבית - כולל רצפות ואסלות. שבוע לאחר מכן שב מכלוף לדירה, שיפץ אותה בעצמו ומאז מסרב להתפנות. "אין לי לאן ללכת", הוא טוען.
חברת "עמידר" הגישה נגדו תביעה אזרחית לפינוי המקרקעין, אבל המשטרה פתחה נגדו תיק פלילי והגישה נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע בגין הסגת גבול באמצעות לשכת התביעות נגב.
מעמידר נמסר בתגובה לדבריו של מכלוף: "הוא פלש לדירת קרקע המיועדת לנכה רתוק, ועקב פלישתו נאלצה עמידר להעביר את המיועד לדירה במקום אחר. הדירה המדוברת לא עמדה ריקה ארבע שנים היות ובבאר שבע קיים מחסור בדירות קרקע עקב מועמדים נכים רבים. כל דירה שמתפנה מתאכלסת מיידית. כמובן שנדרש זמן להתאמת הדירה לצורכי הנכה".
שברו קיר בין הדירות
על פי נתוני משרד השיכון ממאי 2013, כ-2,400 משפחות ממתינות לקבלת דירה בדיור הציבורי. במקביל, מנתונים שהעביר המשרד לעמותת "ידיד" עולה כי מאות דירות של חברת הדיור הציבורי עמידר עומדות ריקות ואינן מאוכלסות. עוד עולה מהנתונים כי שיפוצן ואכלוסן של חלק מהדירות התעכב, בעקבות אי אישורו של תקציב המדינה.
ממסמך ששלחה באותו זמן שרה צימרמן, מנהלת אגף נכסים ודיור במשרד השיכון, עלה שכ-300 דירות של חברת הדיור הציבורי "עמידר" אינן מאוכלסות. 200 מהדירות הללו מצויות ביישובים בפריפריה, בישובים כפריים ובערים לוד וצפת. עוד עלה כי כ-100 מהדירות מוגדרות על ידי משרד השיכון כמיועדות להריסה או לתכנון מחדש. לדברי צימרמן, כ-200 דירות נוספות שאינן מאוכלסות הוגדרו על ידי משרד השיכון כ"מלאי חיכוכי" - כלומר דירות שהתפנו בחודשים האחרונים ונמצאות בשלבי מעבר בין דיירים זכאים.
הנתונים האלה משפיעים גם על נטלי (30) ואילן (37), הורים לשלושה ילדים שאחד מהם נכה, והם מצפים לילדם הרביעי. כעת עומדים בני הזוג בפני כתב אישום שהגישה לשכת התביעות נגב. הם התגוררו בדירת "עמידר" מוזנחת בגודל 45 מ"ר, שבצמוד אליה עמדה דירת "עמידר" נוספת - גדולה יותר וריקה. בשל הצפיפות פתחו הזוג קיר לבנים שחצץ בין שתי הדירות. "רוצים להוציא אותנו מהבית", אמרה נטלי. "אנחנו חיים בפחד, כי כל יום המשטרה יכולה לבוא להוציא אותנו. אני צריכה ללדת כל רגע ולא יודעת איך אגדל את הילדים, אם יהיה להם בית או לא".
מעמידר נמסר בתגובה לבני הזוג: "לא אנחנו קובעים את גודלה או מיקומה של דירה המיועדת לאכלוס אלא משרד הבינוי והשיכון, בהתאם לקריטריונים של המשפחה הזכאית. עקב מצוקתה של המשפחה, הם הונחו על ידי רכז השטח של עמידר להגיש בקשה לדירה גדולה יותר". לפני כמה ימים הגישו בני הזוג את המסמכים והאישורים של המשפחה על מנת להביאם לדיון בוועדה במשרד הבינוי והשיכון.
זאת בכלל לא עבירה על החוק
עו"ד טלי קסלסי מהסנגוריה הציבורית, שיחד עם עו"ד אלי אונגר מייצגת הן את בני הזוג והן מכלוף, אומרת: "על המדינה מוטלת חובה חוקתית לאפשר לזוגות כאלה קורת גג וקיום מינימלי בכבוד.
זה לא סביר או צודק לעשות שימוש בהליך פלילי, שלו השלכות קשות על חייו של אדם, בוודאי ובוודאי כאשר מצויה אלטרנטיבה במישור האזרחי".
עו"ד קסלסי טוענת כי למעשה המשטרה מייחסת לפולשים עבירה של הסגת גבול אף שהדבר אינו תואם את חוק העונשין. לפי חוק העונשין, על הפולשים להיכנס לנכס כדי להפחיד, להעליב, להקניט את מחזיק הנכס או לעבור עבירה (סעיף 447א'). "כל שהם מבקשים הוא תנאי מגורים הראויים למחיה", היא מדגישה. "יסודות העבירה לא מתקיימים".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "התביעה המשטרתית מנהלת הליכים פליליים בעבירות הסגת גבול לנכסי מדינה, לרבות פלישה לדירות עמידר, בהתאם למדיניות ארצית ולאחר בחינה מעמיקה וקפדנית של התיקים".
לפנייה לכתב/ת 
