משכורת של מיליון בחודש, ותודה לביטוח החובה

בשבוע שעבר העבירה חברת הביטוח "הפניקס" דיווח לבורסה אודות תנאי העסקתו של מנכ"ל החברה, אייל לפידות, ובימים הקרובים ינמקו חברי דירקטוריון החברה את תנאי ההעסקה הנדיבים בפני המפקחת על הביטוח במשרד האוצר. מי שלא יזכה להסבר, הוא הציבור הרחב - וחבל שכך. שכן בניגוד לחברות בורסאיות רגילות, חברת הביטוח ,הפניקס", כמו חברות ביטוח אחרות, גובה מהציבור הישראלי סוג של מס: כל נהג ונהגת חייבים לרכוש ביטוח חובה לרכב, ואת הביטוח הזה מוכרות כיום אך ורק אותן חברות.

• לכתבות נוספות של שחר הזלקורן ואחרים - TheCar
  

מה הקשר בין ביטוח החובה לתלוש שכר של מיליון שקל בחודש(צילום: נמרוד גליקמן)

כדאי גם לזכור כי על-פי פרסומי האוצר, ביטוח חובה לרכב הוא אחד הענפים הרווחיים ביותר בתחום הביטוח הכללי, ומאז הפרטתו בתחילת העשור הקודם, מניבים נהגי ישראל הכנסה קבועה ויציבה לחברות המבטחות.

בכמה כסף מדובר? עלות שכרו של אייל לפידות ב-2013 הייתה כ-10.5 מיליון שקלים, ובשנת 2014 עלות שכרו צפויה להיות מעט יותר מתשעה מיליון שקלים. הוא כמובן אינו היחיד שמרוויח מיליוני שקלים בשנה בתחום הביטוח. עלות שכרו הכולל של מנכ"ל "כלל ביטוח", איזי כהן, נאמדת בכ-18 מיליון שקלים בשנת 2013. מנכ"ל חברת ביטוח ישיר, רביב צולר - כ-11.9 מיליון ב-2013. חברת הביטוח הראל נשאה בעלות שכרם של שני מנכ"לים-משותפים - שמעון אלקבץ הרוויח כשמונה מיליון, מישל סיבוני קצת יותר - כ-9.2 מיליון שקלים. מול נתונים אלה נראית עלות השכר של מנכ"ל "מגדל", יונל כהן (שפרש מתפקידו בדצמבר האחרון), כמעט צנועה: כ-6.5 מיליון שקלים לשנת 2013. קצת יותר מחצי מיליון שקלים לחודש. 

הקשר בין יכולת חברות הביטוח לשלם למנכ"ליהן שכר עצום כזה, ובין ביטוח החובה שאתם ואנחנו משלמים על פי חוק, ישיר לגמרי.  שהרי השכר המרשים שמשלמת חברת הפניקס למשל למנכ"ל, מורכב - לפחות בחלקו - מתשלומי חובה שנגבים מהציבור הישראלי - תשלומים שמועברים לחברות הביטוח מדי שנה. כדאי גם לזכור כי תשלומים אלה אינם תלויים ביכולת הניהול של המנכ"ל או הצלחתה הפיננסית של החברה. כך למשל, ב-2013 הרוויחה הפניקס כ-141 מיליון שקלים מתחום ביטוח חובה לרכב (רווח לפני מס), ורק ברבעון הראשון של 2014 הרוויחה כ-36 מיליון שקלים מתחום זה.

את מי מסבסדים הנהגים - רוכבים או מנכ"לים?

למשוואת השכר של מנכ"לי חברות הביטוח ראוי להוסיף עוד משתנה שכמעט ונשכח: על-פי נתוני משרד האוצר, נהגי מכוניות שילמו כ-90 שקלים בממוצע שנתי בין 2002 ו-2012 לכיסוי עלות התאונות של רוכבי אופנועים וקטנועים (באוצר כינו זאת "סבסוד"). התשלום שנגבה באמצעות פרמיות ביטוח החובה של כל נהג ונהגת, נועד לכסות את הגירעון של "הפול" - תאגיד ביטוח שמבטח את הרוכבים, ונמצא בבעלותן של חברות הביטוח. גם כאן תרמו נהגי ישראל ליכולת החברות לשלם למנכ"ליהן, שכן בעזרת אותו "סבסוד", הקטינו תושבי ישראל את הפסדי חברות הביטוח שנבעו מתאונות רוכבים.

וזה לא הכל. כדי להקטין את הפסדי "הפול" יושמה ב-2009 רפורמה בביטוח רוכבי הדו-גלגלי. מטרתה המוצהרת: להביא לכך שכל רוכב יישא בעלות הסיכון האמיתית באמצעות הנהגת דמי ביטוח דיפרנציאליים - רוכבים "בטוחים" ישלמו פחות, רוכבים "מסוכנים" ישלמו יותר. בפועל הביאה הרפורמה להתייקרות משמעות של פרמיית הביטוח לרוכבים, עד כדי מחאת רוכבים המונית. מה הקשר לשכר המנכ"ל? כאשר משרד האוצר מייקר את ביטוח החובה של כל נהג בכ-90 שקלים כדי לכסות את הפסדי חברות ביטוח שנגרמים כתוצאה מבעלותן בתאגיד "הפול", האם עדיין ראוי לאשר שכר שנתי של 10 מיליון שקלים, או אפילו קרוב ל-20 מיליון?

ובכלל, מכיוון שהציבור אחראי - על-פי חוק - להגדלת רווחי חברות הביטוח, יש מקום לשאלה פשוטה: האם יש תמורה חברתית כלשהי לשכר העצום שמוענק למנכ"לים?