הישראלים שעשו "ג'יימס בונד" והתיעוד הנדיר: מבצע מילוט ספינות הטילים בים סוער
ישראל שאחרי ששת הימים. הברית האסטרטגית עם צרפת מתפוררת. ספינות המלחמה כבר נקנו ונבנו בשרבורג, אבל דה גול פוקד: אמברגו נשק. לקראת ציון 45 שנים ל"מבצע נועה" וצלילה מיוחדת, גיבורי חיל הים ובנו של המפקד הנערץ נזכרים איך הרדמנו את כולם והדהמנו את העולם - כדי לשוט הביתה עם הנכס היקר. צפו בסרטון נדיר מהספינות
מבעד חלונות הבתים של עובדי המספנה בנמל שרבורג שבצרפת הבהבו הנורות על עץ האשוח בערב חג המולד, 25 בדצמבר 1969. בחוץ התחוללה סופה, תושבי עיר הנמל היו ספונים בבתיהם וחגגו את כריסמס. שעת השין הגיעה. רעש עז נשמע לפתע כשחמש ספינות הסער הישראליות הניעו 20 מנועים. בשבועות האחרונים כבר הספיקו התושבים להתרגל לרעש הבלתי נסבל. גנרטורים לתוספת חימום בלילות הקרים – זה היה התירוץ שסיפקו אנשי חיל הים למשטרה המקומית. איש לא חשד באותו הלילה שהכול בעצם תרגיל הונאה.
בספטמבר הקרוב תיערך צלילת הצדעה באילת אל ספינת הטילים אח"י סופה, לציון 45 שנה למבצע מילוט הספינות הישראליות מנמל שרבורג בצרפת לנמל חיפה, בעיצומו של האמברגו הצבאי שהטילה ממשלת שארל דה גול על ישראל. מעל 200 צוללים ירדו לעומק הים מול חופי אילת, אל האתר שבו שוקעה הסטי"ל, במסגרת תחרות צילום תת ימי שנחשבת לגדולה בעולם. לקראת האירוע פורסם לראשונה תיעוד נדיר - סרטון שצילם אחד הקצינים בזמן המבצע הדרמטי במצלמת 8 מ"מ, ומובא בנגן הווידאו שלמעלה.
שינוי אסטרטגי
מאמצע שנות ה-60 הבשילה בפיקוד חיל הים התובנה כי עידן המשחתות, ששלטו בים ממלחמת העולם השנייה, מגיע לקצו והאסטרטגיה הימית כולה משתנה. הרוסים היו הראשונים לבנות ספינות טילים קטנות ומהירות והמצרים והסורים תגברו את חיילות הים בספינות החדשות. החותם הטראגי היה ב-21 באוקטובר 1967 מול חופי סיני. המשחתת אח"י אילת שפטרלה באזור במסגרת ביטחון שוטף נפגעה מטילים שנורו לעברה מספינת טילים מצרית בפתח נמל פורט סעיד. אח"י אילת טבעה במצולות, 47 חיילים קיפחו את חייהם באסון הימי ועשרות נפצעו.
החולשה הישראלית שנחשפה לכול והאיום הימי שנשקף ממצרים וסוריה, חייבו את ישראל להתאים עצמה למציאות המשתנה. עוד לפני האסון, במשרד הביטחון הוחלט על רכישת ספינות טילים ממספנה בגרמניה על בסיס מפרט ספינת טורפדו גרמנית מסוג יגואר. אולם הגרמנים ביטלו את הפרויקט כדי לא להתעמת עם מדינות ערב. ישראל פנתה לשותפה האסטרטגית הגדולה שלה באותם הימים – צרפת, שנאותה לבצע את המשימה: בניית 12 ספינות טילים, בשנת 1965 על ידי חברת CMN - Constructions Mécaniques de Normandie, במספנה בנמל שרבורג.
"התכלית של הספינות הייתה להחליף את כל הכוח הימי הלוחם", מספר ל-ynet תא"ל במיל' הדר קמחי, מפקד שייטת הסטי"לים שפיקד על מבצע נועה. "להחליף את האוניות הגדולות שיוצאות מכושר מבצעי ולעבור לספינות מהירות יותר, קטנות יותר שנושאות טילי ים-ים במקום תותחים. היינו הראשונים במערב להציב טילים על ספינות".
יחסי ישראל-צרפת בסוף שנות ה-60 ידעו ימים יפים יותר. אחרי שנים של תמיכה בלתי מתפשרת בישראל וסיוע צבאי נרחב שכלל את מטוסי המיראז', התהפכה מדיניות צרפת כלפי ישראל לאחר מלחמת אלג'יריה ושינוי האינטרס הצרפתי באזור. מתמיכה גורפת, עברה צרפת של דה גול למדיניות של קווים מקבילים - יחסים עם ישראל ועם הערבים בד בבד. זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים הטיל דה גול אמברגו על ייצוא נשק צרפתי לישראל. השותפות האסטרטגית בין השתיים החלה להתפורר.
ההתקררות לא חלחלה מיד לדרגי השטח. "דה גול הפך לעוין, במיוחד לאחר שהפצצנו מטוסים בלבנון ב-1968", מוסיף קמחי. "אבל דרג הביניים שניהל איתנו עסקים, לא בקלות ניתק את הקשר". ישראל זכתה ליחס חם ואוהד באותן השנים ממרבית אזרחי צרפת, ויצרניות הנשק והציוד הצבאי ידעו להעריך את הפרנסה שסיפקה לאלפי עובדים. חיל הים החזיק יחידה בשרבורג שליוותה את תהליך הבנייה של הספינות ובדקה אותן בטרם הושטו ארצה. בשנים הראשונות לפרויקט התגוררו ישראלים בתוך המתחם הצבאי של חיל הים הצרפתי בנמל וזכו לאירוח חם.
הפקודה - לצאת
את הכינוי "מוקה" קיבל מרדכי לימון, מפקדו לשעבר של חיל הים, עוד בילדות. הנער שהעדיף את הים על בית הספר כונה כך בגלל עורו השזוף. בגיל 17 השתתף במחזור הראשון של פל"ים, בגיל 18 כבר לקח חלק במאמץ בנות הברית במלחמת העולם השנייה, כשהתנדב לשרת על אוניות סוחר שהעבירו אספקה לבעלות הברית שהיו מטרה קלה לצוללות הטורפדו הנאציות. הוא פיקד על אוניות מעפילים, עם הקמת המדינה הצטרף לחיל הים ובגיל 26 בלבד מונה על ידי בן גוריון למפקד החיל.
עם פרישתו מצה"ל פנה ללימודים והפך לסמנכ"ל משרד החוץ. בשנת 62' מונה לתפקיד החשוב - ראש משלחת משרד הביטחון בפריז שבצרפת, בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל. לימון היה אחראי על קניית ואספקת הנשק לישראל בשנים שבהן היחסים בין ישראל לצרפת פרחו. ספינות הטילים היו במידה רבה הפרויקט שלו.
משנת 1967 ועד דצמבר 1968 יצאו לישראל שש ספינות טילים שנבנו במספנה בשרבורג. הנוהל היה קבוע – צוות השטה הגיע מהארץ, עבר אימון והכשרה בת שבועיים על הספינה ובסיומה הפליג לגיברלטר, מנוחה ראשונה ותדלוק לאחר כ-1,000 מייל, משם הפלגה נוספת של 1,000 מייל לנמל אוגוסטה בסיציליה, הפסקה ותדלוק, ושליש אחרון של שיט לחיפה – 1,000 מייל נוספים.
ב-28 בדצמבר 1968 יצאה לדרך הספינה השישית במספר. על סיפונה הדר קמחי. באותו הלילה, בעקבות מתקפת מחבלים על מטוס אל על באתונה, פשט צה"ל על שדה התעופה בביירות שבלבנון והשמיד 12 מטוסים. בצרפת ראו בכך הסלמה, דה גול נשא נאום חריף והאשים את היהודים כי הם עם נחוש ושתלטן ולא פלא שהוא נמצא בקונפליקט תמידי. הוא הודיע כי האמברגו על ישראל יוחרף. הטלפון במשרדו של לימון בפריז צלצל: "האם שמעת את נאומו של דה גול, מה עושים?"
לימון לא היה צריך עוד הסברים כדי להבין לאן נושבת הרוח. "הוא הבין שהרחבת האמברגו תכלול את הספינות, והורה לאנשי חיל הים להוציא אותן ארצה", מספר בנו צביקה. הספינה השביעית הייתה אז בניסוי. ראש הצוות של ניסויי הים, משה טבק, שקיבל את ההנחיה מלימון, מיהר לפנות לאנשי המכס בשרבורג ולבקש את שחרורה בטרם ירדה ההנחיה של דה גול לשטח. איש המכס חתם, הספינה יצאה לדרך.
"לא הייתם ג'נטלמנים"
את הספינה השביעית שהוביל משה טבק פגש הדר קמחי בדרכו חזרה לשרבורג. כשהגיע לנמל הצרפתי, חיכתה לו הפתעה. "הוזמנתי אל האדמירל הצרפתי, כל ראשי המחלקות מסביב לשולחן, כולם ממתינים לי בעמידה והוא פונה אליי ונוזף בקול רם: 'לא הייתם ג'נטלמנים, קיבלתם את כל השירותים מאיתנו והוצאתם ספינה מכאן, ידעתם שיבוא האמברגו והוצאתם את הספינה לא לפי הנוהל המקובל, בלי לבדוק מזג אוויר, בלי ללחוץ ידיים'. הוא חשש שבממשלת צרפת יחשבו שהצי בשרבורג סייע להבריח את הספינה, ולכן הורה לגרש אותנו מהמעגן של הצי וביטל את אישורי הכניסה שלנו. 'תן לי ארבע שעות להתפנות', ביקשתי, והסתלקנו מהמעגן של הצי. עברנו לעגון ליד מזח המעבורות האזרחי".
"התקשרתי למוקה לימון כדי לנסות ולשכנע אותו להמשיך בבנייה למרות האמברגו, אבל הוא כבר היה משוכנע", מספר קמחי. "ממשיכים כמובן, או שהפריץ ימות או שהאמברגו יירד, משהו ישתנה בקרוב", אמר לימון לקמחי. בשיחה, מספר קמחי, עלה ביניהם הרעיון של פעולת קומנדו. "כאיש שייטת 13, הצעתי לקחת את הספינות בפעולה. ההצעה הגיעה לדרגים הבכירים אבל גולדה חששה מפגיעה בחוק הצרפתי. היא נתנה אישור לפעולה, בתנאי שתהיה זו תוכנית הטעיה מספיק טובה שתשכנע את הצרפתים לחתום על שחרור והוצאת הספינות באופן חוקי".
משחק את המשחק
לימון, מפקדו לשעבר של חיל הים, הגה ויזם תוכנית מילוט מבריקה של חמשת הספינות מצרפת. היא כללה מספר מוגבל של שותפי סוד ומבצע הונאה ודיסאינפורמציה מתוחכם. על פי התוכנית, תוותר כביכול ישראל על הספינות התקועות ותמכור אותן לגורם שלישי פיקטיבי. אותו גורם יציג עצמו כגורם מתווך – שאמור למכור את הספינות שוב, הפעם לחברה נורווגית שמחפשת נפט בים (באותם ימים התגלה מצבור נפט מול חופי נורווגיה ולכן הטיעון היה משכנע). כך ישראל לא תחזיק בבעלות על הספינות, והגורם השלישי הוא שיקבל אישור רשמי מממשלת צרפת להוצאת הספינות מגבולה. הספינות יוצאו מצרפת, מבלי לעבור על חוקיה.
מרדכי פרידמן, מנהל חברת נתיבי נפט, קישר בין לימון לאיש ספנות נורווגי בשם מרטין סיאם, מנכ"ל מספנות אקרס בארצו וידיד של ישראל. לימון פנה לסיאם, וביקש ממנו לשתף פעולה. סיאם נעתר לבקשה והסכים שייעשה שימוש בשמו. לרשויות בצרפת הוא הוצג כמי שמייצג חברה פנמית: STARBOAT S.A. הצרפתים, שהכירו את סיאם, לא מצאו סיבה לחשוד בכוונותיו כשזה פנה, בהכוונת ישראל, לצרפתים וביקש לרכוש את חמש הספינות שעומדות במזח ושבנייתן כמעט והושלמה. התרגיל יצא לדרך.
בעלי המספנה CMN קיבל לידיו את בקשתו של סיאם, ומיד יצר קשר עם לימון. "מה לעשות עם זה?" שאל. "אני בעד להסיר את האמברגו ושניקח את הספינות, אבל אם זה לא הולך, תגלגל את הבקשה בוועדה לייצוא אמצעי לחימה", השיב לימון. מנהל המספנה אכן עשה כך – הטלפון מהוועדה הממשלתית, בדיוק כמו שתכנן לימון, לא איחר לבוא והוא המשיך לשחק את המשחק. "אבא השיב כמובן בשלילה לבקשה ואמר שהספינות חשובות למדינת ישראל ועל הצרפתים להסיר את האמברגו ולשחרר אותן, אך עם זאת, הבטיח לדווח לממונים עליו ולחזור עם תשובה", מספר צביקה הבן.
בכל אותו הזמן בישראל נערכו כ-120 שותפי הסוד למבצע המורכב וחיכו לשעת השין. הצוותים התאמנו על שליטה בספינות ותדלוקן בלב ים. רב-סרן גדי בן זאב, שפיקד על אח"י חנית במבצע נועה, זוכר היטב את ההכנות מול נמל חיפה חודשיים לפני המבצע. "עיקר האימונים התמקדו בתדלוק בלב ים בגלל המרחק בין צרפת לישראל. בשבתות היינו יוצאים בספינה אחת ומתאמנים אחד אחרי השני בתדלוק מאוניות סוחר. אשתי הייתה מתבוננת בי מתאמן מהמרפסת של הבית".
מבצע שכזה, מסביר הדר קמחי, שפיקד על הפעולה הצבאית, דרש דיוק ועיתוי נכון. "צריך להבין שבמושגי המספנה, מדובר בספינה גדולה שיושבת על עגלה, והעגלה יושבת על פסי רכבת שיורדים באלכסון אל תוך הים. כדי שהספינה תתנתק מהעגלה ותצוף כשהיא יורדת למים, הם צריכים להיות גבוהים ב-4.80 מטר מעל הגובה התחתון. במים יותר נמוכים, הספינה פשוט לא מתנתקת. גובה כזה יש יומיים בחודש – כשהשמש והירח באותו הכיוון, כל שש שעות".
מכשירי קשר מחנויות צעצועים
לימון וקמחי ניהלו את המבצע בדיסקרטיות. כדי להשיט את הספינות ארצה נדרשו עשרות אנשי צוות, ועל מנת לא לעורר את חשדם של הצרפתים, הצוותים הגיעו לשרבורג בטפטופים. חלק בטיסה, חלק ברכבת. "לו האווירה הכללית הייתה אנטי ישראלית, סביר להניח שהיינו נתפסים", מודה קמחי. "אבל האווירה הכללית בצרפת הייתה שהאמברגו לא הוגן כלפי הישראלים. בשרבורג תיעבו את הרעיון של האמברגו". צים העמידה לרשות חיל הים שתי אוניות סוחר ששימשו כאוניות תדלוק. לאוניות הסוחר היתה משימה פיקטיבית לפרוק פוספטים בנמל רואן שבצרפת.
תאריך היעד שנקבע - ערב חג המולד. בישראל העריכו כי בזמן שהצרפתים יחגגו, יוכלו מתחת לאפם להניע את המבצע. בן זאב פיקד על שליחת הצוותים לשרבורג. יומיים בלבד לפני שעת ה-ש' הגיע גם הוא עצמו למקום.
קמחי, שפיקד על המבצע כולו, נדרש לתת מענה לכל בעיה שעלולה לצוץ. "לפי התכנון, נדרשנו להשיג מזון לעשרה ימים עבור 120 איש. איך עושים את זה בלי להדליק נורות אדומות? רכשנו מזון בעגלות סופר מכל הסופרמרקטים בסביבה בשש מכוניות שונות", נזכר קמחי. "אילו היו רודפים אותנו, היו שמים לב גם לזה, אבל הם היו עסוקים בכריסמס. גם אמצעי קשר לא היו על הספינות, שחלקן אפילו לא עשו שעת מנוע אחת. קניתי מכשירי קשר של ילדים בחנויות צעצועים, וקבענו לשוט קרוב אחד לשני כדי לתקשר על הגל. כמו כן קבענו קוד מסוים בתאורת התורן שהיה מוסכם על כולם".
שבועות בודדים לפני המבצע התעוררה עוד בעיה שצריך לפתור - איך מניעים שש ספינות, בכל ספינה ארבעה מנועים של 3,000 כוחות סוס כל אחד, מבלי להעיר חצי עיר? לימון וקמחי מצאו פתרון: שבועות קודם למבצע החלו להניע את המנועים במקביל. הרעש העצום, שנשמע כמו ירי פגז, עורר מיד את המקומיים שמיהרו לדווח למשטרה. כשזו הגיעה לברר, נאמר לה על ידי אנשי חיל הים שמדובר בהפעלת גנרטורים שנועדו לחמם את הספינות בחורף הקר. השרבורגים התרגלו לרעש המנוע, פעם אחת בערב. זה הספיק.
והים סוער, הרוח מנשבת
ב-22 בדצמבר 1969 הושלמה החתימה על חוזה המכירה. הצרפתים בלעו את הפיתיון, חמש הספינות הועברו מרשות משרד הביטחון הישראלי לידי מספנת CMN וממנה לרוכש הפיקטיבי - STARBOAT. כעבור יומיים חתם המכס הצרפתי על המסמכים - הספינות שוחררו באופן חוקי, בדרכן, כביכול, לנורווגיה.
רגע האמת הגיע ב-25 בדצמבר בשעת ערב. הצוותים עלו לספינות והמתינו לפקודה. אלא שמזג האוויר סיבך עוד יותר את המבצע: סערה גדולה ורוח עזה פקדו את האזור. קמחי בדק את השטח, הממצאים היו מדאיגים – רוח מערבית, גלים של תשעה מטרים. "כשהרוח והגלים נושבים באותו הכיוון הגלים יורדים על מדרון תלול ומייצרים מערבולות ירידה", הסביר קמחי. "החלטתי לדחות כי זו הייתה סכנה של ממש וזה היה הימור גדול. אתה מסתכל על הספינות הקשורות מיטלטלות על הרציף. זו השעה הכי קשה שלי, אתה מסתכל על האנשים שלך ויודע שכל אחד מהם עוד מעט יעמוד מול הים הגדול והמאיים הזה בחוץ".
בסביבות 2:00 לפנות בוקר השתנה המזל, הרוח התחלפה לצפון מערבית. "הגל הגדול אמנם נשאר אבל הגל החי שרוכב עליו, שמומרץ על ידי הרוח, כבר חותך באלכסון את הספינה", מסביר קמחי. "הוא מכה בספינה, נשפך על הסיפון, אבל מבחינת האנרגיה פחות מסוכן. יצאנו לדרך".
מוקה לימון, הוגה המבצע, הגיע מפריז לשרבורג והוביל מהשטח. "אותי הוא שלח לחבר שלו, אמי ואחותי נשארו בפריז והוא בשקט נסע לשרבורג", מספר צביקה הבן. "נתן את ההוראה האחרונה לשוט ארצה".
במשך שישה ימים היטלטלו חמש ספינות הטילים בדרכם ארצה, תנאי מזג האוויר היו קשים ביותר. בן זאב מעיד כי "היינו צריכים לעבור את הסערה בשלום. מרוב טלטולים קשרנו את עצמנו לספינה כדי לא להיזרק, אני איבדתי חמישה קילו בדרך מרוב מאמץ, רעב ועייפות".
מאבטח בדרך לבית הספר
תדהמה גדולה וכעס רב התעוררו בצרפת כשגילו שהספינות שעזבו את שרבורג עושות דרכן לישראל. הזעם גבר כשהבינו שהתרגיל נעשה מבלי להפר את החוק. ישראל הצליחה להערים על השלטונות ולהוציא מידיהם את הספינות שלהן חיכו בחיל הים כל כך הרבה זמן. זמן קצר לאחר המבצע הורו בצרפת על גירושו של לימון מהמדינה. "אני זוכר שפתחתי טלוויזיה וראיתי תמונה של מישהו שדומה לאבא שלי, ואמא התקשרה ואמרה שאנחנו צריכים לעזוב את צרפת. אבא עזב ימים בודדים אחרי האירועים ואני, אמי ואחותי נשארנו עוד חודשיים עד שקיפלנו הכול ועזבנו", מספר צביקה.
הבן לא ישכח כמה הדים עשתה הפרשה, ואיך השפיעה על חייו. "ההמולה בצרפת הייתה גדולה, הצרפתים הרי התבזו, עשו מהם לצחוק וללעג. אני זוכר את המון העיתונאים ממתין מחוץ לבית כי הדבר זכה לחשיפה עולמית. אני באופן אישי הלכתי בחודשיים הללו עם מאבטח לבית הספר, כי חששו שיפגעו בנו".
חמש הספינות ועליהן עשרות אנשי הצוות התקבלו בישראל בכבוד מלכים, כמי שלקחו חלק במבצע הלקוח מסרטי ג'יימס בונד. ארבע שנים לאחר המבצע המהולל, הוכחה נחיצותו הגדולה.
12 ספינות הטילים שהגיעו ארצה לקחו חלק מרכזי בקרבות מול חיילות הים המצרים והסורים במלחמת יום כיפור וזכו בניצחון מוחץ, בלי שאף ספינה ישראלית תיפגע.
בן זאב, שהפך לדמות מרכזית בענף התיירות באילת, נפגש בספינת הטילים פעם נוספת במהלך חייו, לאחר שהשתחרר. אח"י סופה ניצבה אז במספנות חיל הים באילת לשיפוצים, שבמהלכם החליט חיל הים כי לא כדאי עוד להשקיע בה ויש להטביעה. יחד עם התאחדות הצלילה הישראלית, מימן את שקיעתה מתחת למים ומאז הפך מקום טביעתה לאתר צלילה מבוקש מול חוף אלמוג. 24 מטרים בעומק הים, אנדרטה חבויה לתעוזה הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
