אף אדום במלחמה: ליצנים ללא גבולות בסוריה
לא חייבים להיות רופאים כדי לסייע בשדה הקרב: ארגון "ליצנים ללא גבולות" שולח מוקיונים לגבול סוריה כדי להצחיק מעט את הילדים מוכי הטראומה
האם עובדי סיוע צריכים תמיד להיות רציניים? האם חייבים להיות רופאים כדי לעבוד בקו החזית או להיות עובד בארגון סיוע כדי לחלק מזון לפליטים? דיוויד קליי, ליצן מאורגון שבארה"ב, חושב שלא.
עוד כתבות בחג ב-ynet:
פעם הוא היה עובד בניין, אבל היום קליי מתנדב בארגון "ליצנים ללא גבולות", ארגון בינלאומי ללא-מטרות רווח שמשתמש בצחוק כדי להקל מעט את הסבל של ילדים במחנות פליטים, אזורי סכסוך ואזורים מוכי אסון.
קליי ושלושה ליצנים אחרים - אמריקני, צ'יליאני ולבנוני - להטטו בפני הילדים, שבהתחלה נראו מאופקים אבל בהמשך החלו להריע ולמחוא כפיים ככל שההופעה הלכה והתארכה.
קליי מתאר את עצמו כאדם הומניטרי. הוא עבד בעבר באינדונזיה, בפיליפינים ובהאיטי, שם נהרגו בשנת 2010 יותר מ-250 אלף איש ברעש אדמה. הוא אומר כי ארגוני סיוע אחרים התייחסו בעבר בהסתייגות לעבודתו והטילו ספק בהשפעה שלה על ילדים במצבים שבהם יש לחץ רב.
"רופאים היו קרים כלפינו, אבל הגישה שלהם השתנתה באופן ברור", הוא אומר בעודו מתכונן להופעה בפני ילדים בבית ספר במרכז לבנון. "כשהרופאים שמעו את האנשים האלה צוחקים, במיוחד באגף הילדים, הם ראו שזו הפעם הראשונה שחלק מהילדים מגיבים בכלל למשהו אחרי רעש האדמה".
את המסע שלו מממן "ליאן", ארגון סיוע שמושבו בכווית, והצוות ינדוד ברחבי לבנון בשבועיים הקרובים. כמיליון ילדים פליטים מסוריה חיים ברחבי האזור, רבים נוספים תקועים במרכז הסכסוך בתוך סוריה וחוקרים מתחום בריאות הציבור ועובדי סיוע אומרים כי הם מפגינים סימני של טראומה נפשית. ארגון הסיוע "Save the Children" אומר שאחד מתוך שלושה ילדים שנסקרו בשנה שעברה הכיר חבר טוב או קרוב משפחה שנהרגו במלחמה.
במהלך השירה והריקודים ביום שני השבוע משך קליי ילד קטן, אחמד, מתוך הקהל ונתן לו מגב עץ כדי שירכוב עליו כמו על סוס. מורו של אחמד סיפר כי הילד ביישן באופן יוצא דופן בכיתה ונמלט מהעיר רקעא בסוריה ללבנון. רקעא סבלה מהפצצות חוזרות
ונשנות של חיל האוויר הסורי והיא מוקד לחימה בין ארגונים מורדים איסלאמיסטיים. אל-קאעידה ביצע שם הוצאות להורג בפומבי בכיכר המרכזית.
בתחילה לא נראה שאחמד נהנה מתשומת הלב, כשהוא צעד אחרי הליצן קליי, אבל ליצנים אחרים ביקשו מהילדים לעודד אותו. חיוך רחב התפרש לפתע על פניו, והוא צבר תאוצה בעוד חבריו צועקים: "אחמד! אחמד! אחמד!".
לפנייה לכתב/ת 
