דוגמן, סטודנט לרפואה, אקטיביסט, קופץ במוט

אמו ממוצא תימני, אביו ממוצא בוכרי-פולני, הוא עצמו צבר אבל מדבר רוסית. "למדתי רוסית רק בזכות העיסוק שלי בקפיצה במוט. כמעט כולם שם, המאמנים וגם רוב הקופצים, מארצות ברית המועצות לשעבר ומדברים בינם לבין עצמם רוסית", מספר אודי קרני. לא רק שפה הוא למד בעיסוקו שהפך בשנים האחרונות לתחביב.

אודי, 31, היה בעשור האחרון, הצבר היחיד בין הקופצים למוט. הוא רצה להיות כמוהם, להגיע להישגים כמוהם, אבל תמיד משהו התפנצ'ר. בכל פעם שעלה על הגל, או אם תרצו על הרף הנכון, הגיע עולה חדש ברמה גבוהה שהשיג תוצאות טובות ממנו. כשבתחילת העשור השלישי לחייו נמצא בשיאו האישי, עם 5.25 מטרים, קרתה לו תאונת אופנוע. ולמרות הכל אחרי10 שנים, ובעיסוקיו הרבים, עדיין ממשיך לקפוץ באותה תשוקה ולהתאמן ככל שזמנו מאפשר לו.

תמיד צץ מכשול חדש. אודי קרני(צילום: מאיר ארזי)

העיסוקים הנוכחיים של אודי קרני מתפצלים להרבה כיוונים. הדבר הכי חשוב הוא לימודי רפואה שבהם הוא כבר עושה סטאז' בבית החולים בנהריה. אודי פעיל חברתי בקרב חבריו האתלטים, וקרא בזמנו להדחת היו"ר הוקדם שלמה בן-גל. בעברו הלא רחוק היה דוגמן מוכר בסוכנות "יולי" וגם בשטח הזה רשם 5 שנות קריירה טובה. בכל מקרה ובכל מצב, הוא תמיד ימצא את הזמן להשחיל עצמו לעניין האהוב עליו, הקפיצה במוט ובהישגים טובים יחסית לזמן ההשקעה.

הוא נולד ב-1983 בפ"ת, לפני שהמשפחה עברה לבני-ברק. הוא זוכר עצמו כילד היושב מול הטלוויזיה ומתאהב באתלטיקה. "אף אחד לא כיוון אותי לכך, גם לא חשבתי על מקצוע ספציפי. פשוט אהבתי אתלטיקה. נולדים לתוך זה".

והוא גם לומד רפואה(צילום: אביהו שפירא)

לפני שהגיע לגיל 14, יצא לאצטדיון הדר-יוסף לבדוק אפשרויות אימון שם פגש במאמן גרש גרשקוביץ' ממכבי ת"א. גרשקוביץ' בחן אותו בקפיצה במוט, וכבר בקפיצה הראשונה אודי עבר 2.50 מ' והבין שזה הכיוון שלו.  קרני נשלח להתאמן אצל האחים התאומים ואלרי ופאבל קוגן. את פאבל איתר בפעם הראשונה כשהוא ישן על המזרן בהדר-יוסף. בן 14 כבר קפץ 3.82, אחר-כך התקדם ל-3.98. בתיכון עבר 4.30 והמשיך ל-4.70.

כאמור, בכל פעם שהתחיל לפרוח, הגיע קופץ חדש מברית-המועצות לשעבר. פעם יבגני (ז'ניה) אולחובסקי שאיתו התאמן בהמשך, פעם דימה קבקוב. ושלא לדבר על עלית הקופצים במוט הבוגרים שעשו מישראל מעצמה לא קטנה בתחום.

ובכל זאת, למרות האהבה לספורט, שום דבר לא היה ברור מאליו. מול האימונים עמדו טיולים בתנועת הנוער והוא נאלץ לבחור. קרני רצה ללכת ליחידה קרבית בשירותו בצה"ל, ושוב נדרש לבחור. אותה בחירה היתה תמיד הספורט, והוא אפילו שכר דירה סמוך לאצטדיון הדר-יוסף כדי שיוכל להתאמן. "בחרתי בספורט, כי ידעתי שבשנים הבאות כבר לא אוכל לעסוק בדבר שאני באמת אוהב, וזה היה הספורט", הוא אומר.

בתקופתו כדוגמן(צילום: רפי דלויה)

במקביל, למד ביולוגיה ועבד כדוגמן עם רבות מהחברות הגדולות. קנה לעצמו שם בתחום וממנו הצליח להתפרנס. כשכבר השאיר כמעט בקביעות את הרף בגובה של יותר מ-5 מ' מתחתיו, נפצע כאמור, בתאונת אופנוע. עוד דבר שעצר אותו.

מול אפשרויות כל-כך רבות, תמיד העדפת את הקפיצה במוט. מה מדבר אליך בעיסוק הזה?

"קפיצה במוט היא סוג של אקסטרים. יש בכך אתגר, פחד וריגוש. אתגר להצליח, פחד שלא יקרה לך משהו כשאתה מעל הרף, וההרגשה להיות שם. וכשאתה שם, זהו בהחלט ריגוש מיוחד שאתה לא מוותר עליו בקלות".

"אתגר, פחד וריגוש". קרני והמוט(צילום: עמיר חיל)

חוץ מקפיצה במוט, אודי הוכיח עצמו כאתלט רב-גוני. הוכתר כאלוף הנוער בקרב-10 ואחר-כך (לפני שנתיים כאלוף הבוגרים). למרות שלא עשה קריירה כמו אלכס אברבוך, ואפילו לא דני קרסנוב, הכול אצלו בתחום האתלטיקה נעשה מאהבה.

יכול להיות כי אילו העדיף להתמקד בתחומים אחרים, הדוגמנות שבה הצליח למשל, היה יכול להרוויח יותר. הרי כבר נישא לקתרינה (קטיה) פיסצקי שייצגה את ישראל בהתעמלות אמנותית באתונה 2004 ובבייג'ינג 2008. יש לו התחייבויות.

קטיה פיסצקי. האישה שאיתו(צילום: עוז מועלם)

מצד שני, הוא מלא סיפוק מעיסוקו באתלטיקה. גם בגיל 31, לאחר שהשיג תואר בביולוגיה והתחיל לעבוד כמתמחה בבית-החולים, הוא אינו מוותר. את הקריאה הבהולה להתייצב לתחרות בראשון-לציון שבה לב סקוריש שבר את שיא הנוער במוט, הוא קיבל בעת משמרת בבית-החולים בנהריה. קרני לא הספיק לישון, יצא לביתו בת"א ומשם המשיך לראשון-לציון כדי לא לאחר.

אודי קרני אולי אינו גדול האתלטים, אבל בהחלט מוסיף לענף הקפיצה במוט המון אישיות. ולא פחות חשוב, אהבה. רופא? הוא יהיה. דוגמן? הוא היה. פעיל חברתי? הוא יישאר. אתלטיקה? הוא תמיד יבוא אליה מאהבה.