"קוד שרוף": לא סקסי, ולא יודע את זה
הסדרה החדשה "קוד שרוף" מתייחסת לעצמה בשיא הרצינות ומנסה בכל כוחה להיות אפלולית סקסית, ולהוכיח שגם אנשי מחשבים יודעים להתגלגל בין הסדינים ולגנוח שורות קוד. בינתיים היא לא משכנעת במיוחד
"קוד שרוף", הסדרה החדשה של רשת AMC האמריקנית שהחלה אתמל (שבת) ב-yes, רוצה לשכנע את הצופים שלה בדבר אחד: מחשבים זה נושא סקסי. עכשיו, אפשר להגיד הרבה דברים על עולם התוכנה, החומרה, השבבים, הקוד והרשת – הוא טרנדי. הוא אקטואלי. הוא נוגע לחיים של כולנו. הוא חשוב, מורכב ומסקרן. אבל סקסי? זה לא כל כך בטוח.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"אחת אפס אפס": אגדה מנחמת למרות הגוויות
"70 מיליון סיבות לעושר": הימור מוצלח
"מד מן" מסיימת עונה: צעד קטן לאדם, ריקוד גדול לסדרה
ובכל זאת, "קוד שרוף", לפחות לכל אורך הפרק הראשון שלה, מסגלת לעצמה ארשת מסתורית ומלאת חשיבות עצמית וסקסית, בדיוק כמו זו של רוב סדרות הכבלים המוערכות של השנים האחרונות. "מד מן", למשל, הסדרה ששמה את רשת AMC על המפה.
"קוד שרוף" רוצה כל כך להיות נועזת ואפלה כמו החברות המוצלחות שלה, שכבר בתחילת הפרק יש סצנת סקס פרועה בין הדמות הראשית – איש מחשבים מעונב (ומסתורי!), לבין מתכנתת מבריקה ואנדרוגנית. למה צריך את זה? כי בלי להיות מסובכים ומסתוריים וסקסיים, לא יוצרים דרמת איכות - תשאלו את "משחקי הכס". אז מה אם אנחנו חננות מחשבים, גם אנחנו יודעים להתגלגל בין הסדינים ולגנוח שורות קוד, תראו אותנו.
אז אף שטרם עלייתה הוצגה "קוד שרוף" כדרמה הגדולה הבאה – ויכול להיות שהיא עוד תתפתח לכזו בהמשך, נחזיק לה אצבעות – בינתיים היא קצת מאכזבת. הסדרה (שקרויה במקור "Halt and Catch Fire", על שם פקודת השמדה עצמית שגורמת למחשב להפסיק לתפקד) מתרחשת בשנות ה-80 המוקדמות, ונותנת הצצה – דרך דמויות פיקטיביות שאינן מבוססות על אנשים אמיתיים – לתוך מהפכת המחשב האישי שהסעירה אז את העולם.
כבר בתיאור הזה אפשר לזהות כמה בעיות, בעיקר במילים "שנות ה-80", תקופה שלא ממש הוכיחה את עצמה ככזו שעובדת היטב על המסך הקטן (ע"ע סדרות כמו "יומני קארי בראדשו" שבוטלה לאחרונה אחרי שתי עונות, או הקומדיה הבינונית "הגולדברגים", שדווקא שורדת בינתיים). המזל הוא שמעבר למחשבי קופסה עצומים, בגדים מכוערים ותסרוקות מפוקפקות, היתה באייטיז גם מוזיקה מעולה שמלווה את הסדרה, אז בכל זאת הרווחנו משהו.
במרכז העלילה יש לנו את ג'ו מקמילן (לי פייס מ"החיים על פי נד" ו"ההוביט"), סוכן מכירות של IBM לשעבר וסוג של וונאבי סטיב ג'ובס בכל הנוגע לשאפתנות ויחסי אנוש. מקמילן מנסה לשכנע גאון מחשבים מיואש בשם גורדון קלארק להתניע מחדש את הפרויקט השאפתני והכושל שעליו עבד בעבר ושגרם לו לאבד את התשוקה למקצוע, ועכשיו, בעזרת המתכנתת הלוהטת ההיא והרבה פטפוטים טכניים שלא משרתים את הדרמה, הם עומדים לשנות את כל מה שחשבנו על תוכנה, חומרה ושבבים. זה סקסי ואפלולי, אל תשכחו.
כמו ב"מד מן", גם כאן מרחפת תחושה שהכוונה היא להשתמש בחידושים הטכנולוגיים של התקופה ההיא כדי להגיד משהו
על היום. ונראה שבכל זאת יש כאן פוטנציאל וכתיבה ברמה גבוהה מספיק כדי לממש את הרצון התסריטאי הזה. אבל מתבקש יותר להשוות את "קוד שרוף" דווקא ל"עמק הסיליקון", סדרת מחשבים נוספת שעלתה לאחרונה ב-HBO.
יש משהו משותף בין הסדרות – בשתיהן הדמות הראשית היא די בלתי נסבלת. ההבדל העיקרי ביניהן הוא שבניגוד לחשיבות העצמית והפאתוס של "קוד שרוף", "עמק הסיליקון" מראה לצופים שלה שהסטארטאפיסטים הגאונים האלה הם לא מסתוריים ואפלוליים וסקסיים, אלא פתטיים וקטנים ומגוחכים כמו כולנו. ואף שגם לה יש בעיות משלה, למסקנה הזו קל יותר להתחבר. "קוד שרוף" עוד עלולה להתגבר על הבאגים שלה ולהפוך לסדרה חכמה וראויה, אבל בינתיים, לפי הפרק הראשון? המחשב עולה באש.
