יהודי וערבי טסו בכביש, נחשו מי מהם ילך לכלא
שני נהגים נתפסו בעבירת מהירות חמורה במיוחד - 100 קמ"ש מעל המותר. האחד ערבי מדרום הארץ, השני עובד היי טק מהמרכז. למרות גיליון הרשעות דומה, אחד נכנס לכלא, השני קיבל על-תנאי
בהפרש של שלושה ימים, הגיעו לבתי המשפט מחוזיים בתל-אביב ובאר-שבע שני עברייני תנועה שנתפסו בעבירה חמורה במיוחד - נהיגה במהירות גבוהה ב-100 קמ"ש מהמותר. האחד נהג במהירות של 202 קמ"ש בכביש שבו המהירות המותרת היא 100 קמ"ש, האחר נתפס נוהג במהירות של 181 קמ"ש, בכביש שבו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש. העונש שקיבלו לא היה זהה, אפילו לא דומה. שכן אחד משני הנהגים נשלח לארבעה חודשי מאסר בפועל, ורישיונו נשלל לשש שנים. האחר ישלם 3,000 שקלים קנס, ויקבל את רישיונו בחזרה בתוך פחות משנה. וזה כנראה המקום לציין כי אחד מהשניים הוא בן מיעוטים מדרום הארץ, והאחר הוא סמנכ"ל בחברת הייטק מאזור המרכז.
אדם נורמטיבי ובעל משפחה
ר', סמנכ"ל בחברת הייטק שהוגדר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב כ"אדם נורמטיבי (ו)בעל משפחה", נתפס כאשר הוא נוהג במהירות של 181 קמ"ש בכביש עירוני, בו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש בלבד. ניחשתם נכון, בית המשפט לתעבורה בתל-אביב גזר עליו פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 11 וחצי חודשים, קנס בגובה של 3,000 שקלים ומאסר על-תנאי.
מ', בן מיעוטים מאזור הדרום, מפרנס יחד במשפחתו לפי סנגורו, מטפל באביו המרותק לכיסא גלגלים ומנהל אף הוא אורח חיים נורמטיבי. גם מ' נתפס במהירות גובהה ב-100 קמ"ש מהמותר - 202 קמ"ש בקטע דרך מהירה בו המהירות המותרת היא 100 קמ"ש. העונש שהוטל עליו בבית המשפט לתעבורה בבאר-שבע כלל מאסר בפועל לארבעה חודשים, פסילת רישיון לשש שנים, מאסר על-תנאי וקנס בסך 1,000 שקלים.
לשני הנהגים יש "עבר תעבורתי": לחובת ר' נרשמו 14 הרשעות בעבירות תנועה מאז החל לנהוג ב-1991, ולחובתו של מ' נזקפו 12 עבירות מאז החל לנהוג ב-1996, בהן הרשעה אחת בגין נהיגה בפסילה. עם זאת ראוי לציין כי כתב האישום נגד השניים היה דומה: עבירה אחת של מהירות מופרזת, ללא עבירות נוספות או נסיבות מחמירות.
כיצד אם כן הגיעו בתי המשפט לתעבורה לתוצאות כה שונות בתיקים דומים, ומדוע הוטל על מ' עונש חמור של מאסר בפועל ופסילת רישיון לתקופה ארוכה, מול קנס ופסילה קצרה לר'? פסקי הדין לא מסבירים זאת.
"לנהגים אסור לטוס בדרכים"
בתביעה המשטרתית אכן סברו שהעונש של ר' (איש ההיי-טק) קל מדי, וערערו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. "המשיב (ר') בכל זאת נהג בדרך עירונית במהירות מסחררת", הסביר נציג התביעה לשופט רענן בן-יוסף, "גם לנהגים אסור לטוס בדרכים... אנו חושבים שהיה מקום לפחות לשקול את הנושא של ריצוי מאסר, ולו בעבודות שירות, בהקשר של הנהיגה המסוכנת והמסחררת הזו". אלא שהשופט בן-יוסף דחה את טענות התביעה. "בדרך כלל... המדינה לא עותרת להטלת עונשי מאסר בפועל בנסיבות דומות למקרה שלנו, וממילא לא מוטלים עונשים כאלו", כתב בפסק הדין, והחליט אף לקצר את תקופת המאסר על-תנאי שהוטלה במקור.
ומה עם ערעורו של מ'? בניגוד לשופט בן יוסף, השופט יואל עדן מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה את כל טענותיו של מ', וקבע כי בעוד כחודש יחל לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו. "הגעה למהירות כזו (202 קמ"ש) מעידה כי המבצע בחר להעמיד בסכנת חיים של ממש משתמשים אחרים דרך", כתב השופט עדן בפסק הדין. "אינני מוצא שהענישה שהוטלה על הנאשם (מ') מחמירה", הוסיף.
וכך, שני נהגים שביצעו עבירות זהות בנסיבות דומות, ירצו עונשים שונים לחלוטין: מהאחד תישלל החירות לארבעה חודשים, והאחר יוכל להמשיך בשגרת חייו כמעט באין מפריע. ובפסקי הדין של השניים לא ניתן למצוא הבדלים מהותיים שיכולו להצדיק פער כה גדול בענישה – למעט היותו של אחד הנהגים יהודי, והאחר בן מיעוטים.
לפנייה לכתב/ת 
