אמנדה סייפריד: "המשחק מרחיק אותי ממחשבות על המוות"
אם זה היה תלוי בה, ראיון עם אמנדה סייפריד היה מתחיל באיזה דרינק ושיחה נינוחה. שנכיר זו את זו לפני שיצפו ממנה לשפוך את הלב. אבל היא מוכנה לשלם את מחיר התהילה: "בלי החדירה לפרטיות היה לי פחות חופש אמנותי ופחות כסף", היא אומרת. ופחות כסף אומר פחות פוחלצים
קשה להאמין, אבל עשור חלף מאז הפעם האחרונה בה הופיעה השחקנית אמנדה סייפריד בתפקיד קומי. ב-2004 היה זה "ילדות רעות" של טינה פיי, לצדן של לינדזי לוהן ורייצ'ל מקאדמס. הקאמבק ההומוריסטי שלה מגיע ב"מיליון דרכים להתפגר" (במקור "A Million Ways To Die In The West") שם היא מגלמת את לואיז, האקסית של גיבור הסרט.
כתבות נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
- ועכשיו למשהו מצחיק לגמרי: מצעד המערכונים של מונטי פייתון
- צריך לפחד ממפלצות? הגנטיקה ההוליוודית והגנטיקה האמיתית
- אמילי בלאנט על "קצה המחר": "רוצה עוד אקשן, אבל בלי שיריון"
בתפקיד הראשי מככב מי שגם כתב וביים את הסרט - סת' מקפארלן, יוצר הסדרה "איש משפחה" והסרט "טד". ב"מיליון דרכים" הוא מגולל את סיפורו של אלברט סטארק, רועה כבשים רגיש מדי בתקופה קשוחה, שחברתו ההפכפכה נוטשת אותו אחרי שהוא נסוג מדו-קרב. וכאילו העלבון לא מספיק צורב - היא חוברת לפוי השחצן (ניל פטריק האריס), בעל האמצעים והשפם, שמעניק לה כביכול את כל מה שאלברט לא היה מסוגל. אבל כשיפהפיה מסתורית וקטלנית (שרליז ת'רון) מגיעה לעיר, אלברט זוכה לגלות מחדש את האומץ שלו - ועוד כמה דברים שחסרים לו בחיים.
סייפריד מזהה חוט מקשר בין הקומדיה ההיא מ-2004, שהפכה מאז לסרט פולחן, וההרפתקה הקומית החדשה שלה. "לסת' ולטינה יש הומור דומה", היא טוענת. "שניהם לא מפחדים מכלום. לא חוששים להעליב אנשים. בכלל, אני חושבת שאם אתה מפחד - עדיף שתישאר בבית. סת' משכיל מאוד, יודע על כל מה שקורה בעולם, והוא מכניס את זה להומור שלו. אנשים טוענים שהוא גזען, או נגוע בשנאת נשים, ואני טוענת שהם פשוט מפספסים את הנקודה. הוא צוחק על גזענים ושונאי נשים, בטח לא כזה בעצמו. צריך להיות חכם מאוד בשביל להיות כל כך מצחיק".
הכימיה הטובה בין מקפרלן לסייפריד כנראה התאימה לשני הצדדים - השחקנית הוזמנה בינתיים לככב ב"טד 2", שצילומיו ייצאו לדרך בקרוב בלוס אנג'לס. בסרט תזכה סייפריד להפגין גם את כישוריה המוזיקליים. "סת' בדיוק העביר לי שיר שכתב, שאני אמורה לבצע בסרט. עדיין לא קראתי את התסריט ואני לא יודעת מה בדיוק החלק שלי בו. דברים כל הזמן משתנים. אנשים רבים, אנשים מתחלפים, והם נאלצו לשנות את הסיפור, אז אני מחכה. בזמן הצילומים ל'מיליון דרכים להתפגר' לא הפסקתי לנדנד לסת' שילהק אותי ל'טד' ואז הוא התקשר ואמר שאני בפנים. הוא אמר שלא יהיה תסריט ממש עד ההכנות לצילומים. 'זה מגוחך', אמרתי לו, ובאותה נשימה שאלתי איפה חותמים. אני פשוט רוצה לעבוד איתו. אני מרגישה בת מזל שהוא רוצה לשתף אותי בסרטים שלו".
גם במקרה הנוכחי, מתברר, סייפריד נכנסה לעניינים מבלי לבדוק יותר מדי. למעשה, היא מספרת, כשקראה את התסריט בפעם הראשונה כלל לא ידעה איזה משלושת התפקידים הנשיים המרכזיים הוא התפקיד שלה. "מאוד רציתי את התפקיד של רות הזונה (אותה גילמה בסוף שרה סילברמן - ש.ג.), אבל סת' ממש התעקש שאגלם את לואיז", היא אומרת. "בסופו של דבר רק טוב יצא מזה - כי אם נחזור להשוואה ל'ילדות רעות', רות היא קצת כמו קארן, שאותה גילמתי שם. זה אמנם כיף לגלם מישהו שכל כך לא ערה למה שקורה סביבה, מישהי קצת מטומטמת, אבל לואיז היא יותר כמו רג'ינה שגילמה רייצ'ל - דמות ביצ'ית ומאוד מרוכזת בעצמה. כזו דמות עד עכשיו לא יצא לי לשחק".
סייפריד טוענת שגם עם הומור פרוע כמו של מקפרלן, חשוב לשמור על גבולות. "אם הייתי מרגישה שסת' הולך רחוק מדי, לא הייתי משתפת פעולה", היא מבהירה. "מצד שני, אני חושבת שהומור הוא שפה אוניברסלית שיכולה לעזור ולהקל על ההתמודדות עם הרבה דברים שונים. לי אישית יש חוש הומור מורבידי, ואני משתמשת בו כמעט בכל מצב בחיים שלי".
הומור מורבידי, לבלונדינית בעלת פני הפורצלן והעיניים הכחולות? נשמע מוזר, וחקירה קצרה בנושא מעלה לפני השטח נושאים מטרידים. "אחותי ואני אוספות פוחלצים", היא מודה. "אנחנו מאוד אוהבות חיות - גם אחרי שהן מתות. כל עוד הן מתו באופן טבעי ורק אז פוחלצו, אין לי בעיה עם זה. הפוחלץ היקר ביותר ללבי הוא סוס מיניאטורי שעונה לשם אנטון. הוא הפוחלץ הראשון שקניתי והוא נמצא בבית שאני חולקת עם אחותי בלוס אנג'לס. חסרה לו אוזן ואני מוכנה להישבע שהארוס שלי אשם בזה. הוא בטח התעסק איתו כשלא הייתי בסביבה".
העיסוק החצי משועשע הזה במוות מסתיר אובססיה עמוקה יותר לנושא. "מישהו שאל אותי לא מזמן אם אני מפחדת להזדקן, ועניתי שכן", היא מודה. "זה מקרב אותי למוות, וזה דבר שמאוד מפחיד ומלחיץ אותי. זה משהו שאני חושבת עליו כל יום. אני מקפידה לאכול נכון ולעשות ספורט, אבל יש לי תחושה שהעיסוק האובססיבי שלי בבריאות שלי ושל הסובבים אותי שואב ממני חלק מהחיים, חלק מההווה. אני לא מקבלת החלטות בהסתמך על הפחד הזה, אבל הוא תמיד שם ברקע. אני חושבת שאולי ירשתי את זה מאבי, שסבל כל חייו מסוכרת. הוא תמיד היה חולה, תמיד חש לא בנוח ותמיד היה מודאג מהמוות שלו, ואין ספק שזה חילחל אליי. הלקח שלי מזה הוא שחשוב להיות מאוד זהיר בכל מה שקשור לדברים שאתה אומר ליד הילדים שלך. לצערי, אני עכשיו נגועה בזה. על הסט, לעומת זאת, אני רגועה. זה פחות מטריד אותי. כשאני מרוכזת במשהו שאני אוהבת, בעבודה שהיא גם התחביב שלי, זה ממלא אותי ומצליח להרחיק ממני מחשבות טורדניות שכאלה".
בגלל זה את גם לא נותנת לעצמך לאבד שליטה?
"בהחלט. זו גם הסיבה שמעולם לא עשיתי סמים, ואני אומרת את זה בגאווה. אני מאוד שיפוטית כלפי מסוממים, אולי מפני שאני מכירה הרבה אנשים שהם מכורים ולא יודעים את זה, או כאלה שהם מכורים ויותר מדי גאים בשביל להודות בזה. במקום הזה המשחק עוזר לי. מכיוון שאני כל כך זהירה, וקצת טוטאלית, ומפחדת לאבד שליטה, אני מרשה לעצמי ללכת לאיבוד בדמויות. בדיוק עכשיו סיימתי לצלם סרט שהוא הקשה ביותר שעשיתי עד היום, 'Fathers and Daughters', לצדו של ארון פול מ'שובר שורות'. הכי נהנתי מהסצינות בהן הדמות שלי היתה צריכה למרר בבכי. בחיים האמיתיים אני נבוכה מדי בשביל זה, אפילו אם אני לבד. אז הדמות הזו עזרה לי לשחרר הרבה לחצים ופשוט לבכות בלי להרגיש אשמה. נתתי להכל לצאת וכשאמרו 'קאט' פשוט ניגבתי את העיניים והמשכתי הלאה".
"עד לא מזמן הייתי אנונימית"
סייפריד בת ה-28 עובדת נון-סטופ מגיל 15, אז הופיעה לראשונה באופרת הסבון "כשהעולם מסתובב". למרות המראה הבובתי שלה, היא תמיד התנגדה לכך שיתייגו אותה, ובבחירות התפקידים שלה דווקא מחדדת את הישירות והמוזרות שבה: מתפקידים רומנטיים כמו ב"ג'ון היקר", דרך "מאמא מיה" המוזיקלי, ועד התפקיד הקשה ב"לאבלייס" בשנה שעברה - שבו גילמה את דמותה של של כוכבת "גרון עמוק" לינדה לאבלייס. סייפריד מעידה על עצמה שהיא לא מפחדת מאתגרים בעבודה, בין אם זה לשיר על הבמה בטקס האוסקר או לחילופין סצנת סקס לוהטת עם מייגן פוקס ב"הגוף של ג'ניפר".
למרות הרזומה המרשים, סייפריד משוכנעת שעד השנה שעברה לא היתה מפורסמת, ואף אחד כלל לא הקדיש מחשבה לחייה הפרטיים. אבל אז הגיע "עלובי החיים", ודברים השתנו. "זו היתה הצלחה בינלאומית, עם קאסט מדהים, ולסרט הזה היתה השפעה גם על החיים הפרטיים שלי. לפניו הייתי עוד איכשהו אנונימית", היא מסבירה.
יש מחיר לפרסום?
"כן. יש בזה הרבה זיוף, וזה מעצבן אותי לפעמים. יש חוסר איזון בהרבה סיטואציות שאני נמצאת בהן. קחי לדוגמה את המצב שלנו ממש עכשיו. אני לא יודעת עלייך כלום, אבל יש ציפייה ממני להיכנס לחדר וישר להתחיל לדבר על עצמי. לספק את הסחורה. אין שום דבר טבעי בסיטואציה הזאת. באופן רגיל, היינו שתינו משוחחות עכשיו, אולי שותות איזה דרינק, אני הייתי מספרת על עצמי ואת על עצמך, אבל זה לא מה שקורה פה. כדי להתגבר על מקרים כאלה, החלטתי להתייחס לזה באופן קצת טיפולי. אולי בגלל זה אני נכנסת לצרות כשאני מדברת יותר מדי ובפתיחות רבה מדי".
וזה שווה את זה?
"לדעתי כן, אחרת לא הייתי פה. אפילו עניין המעריצים והחדירה לפרטיות: אני חושבת שבזכותם נותנים לי לבחור בתפקידים יותר טובים, ומשלמים לי יותר. ברור שלא במישרין בגללם, אבל בהחלט בעקיפין. אם לא הייתי זוכה להצלחה, אם לא היו מתעניינים בי, היה לי פחות חופש אמנותי ופחות כסף, זה בטוח".
