מלך הפופ: האיש שהפך את הספרס לאימפריה

אוהדים שלא עקבו אחרי סן אנטוניו מימיו הראשונים של גרג פופוביץ' בקבוצה, בוודאי תוהים מי היה האיש המבריק שהחליט לתת לו את האחריות ולמנות אותו למאמן. ובכן, האיש שנתן לפופוביץ' את המפתחות היה הוא בעצמו! ועכשיו, המוח שמאחורי השושלת של הספרס מצוי בעיצומו של קרב מול מיאמי בסדרת הגמר השישית שלו, אולי בדרך לאליפות NBA חמישית. הוא יכול לטפוח לעצמו על השכם.

• מונדיאל 2014 - היכנסו לעמוד המיוחד של ynet ספורט
  

פופ מונה ב-1994 לג'נרל מנג'ר של סן אנטוניו, אחרי ששנתיים קודם לכן נזרק מהקבוצה בתור עוזר מאמן. ב-1996 הוא כבר הקפיץ את עצמו לתפקיד המאמן, אחרי פתיחת עונה גרועה תחת בוב היל. זו הייתה יריית הפתיחה האמיתית למה שפופוביץ' עשה במועדון, לדרך בה עיצב אותו בדיוק כפי שרצה והפך אותו למכונה.

גרג פופוביץ'. נזרק כעוזר, חזר כג'נרל מנג'ר(צילום: AFP)

מאיפה מתחילים? מהתיכון. פופוביץ' היה שחקן לא רע, אבל מהסיפור של מאמנו ג'ים ורמיליון אפשר להבין שמראש היה ברור לאן הוא הולך. פופוביץ' ביקש ממנו עותק מהמפתחות לאולם, ולאחר מכן עשה את ההפך מכל החברים. ורמיליון: "כשנער נכנס לאולם, הוא מתחיל לקלוע. אבל לא גרג. הוא התאמן על תנועות בהגנה, ועשה אותן לבדו. מעולם לא ראיתי שחקן צעיר עובד כל כך קשה".

כשהגיע לקולג', פופוביץ' בחר בחיל האוויר. הוא שיחק בנבחרת, אבל גם שירת מספר שנים כחייל. כשסיים עם הצבא, הוא ויתר על הכדור ובחר במשרוקית - אבל נשאר באותה חממה, כאשר הפך לעוזר המאמן של קולג' חיל האוויר. משם עבר לאמן את הקולג' הקטן פומונה-פייזר, ומצא את מקומו ב-NBA - כעוזר בספרס (אצל לארי בראון, איתו עבד גם בקנזס) ובגולדן סטייט. אותו קידום ב-1994 פתח בפניו את הדלת להצלחה.

לארי בראון. נתן לפופ את הצ'אנס(צילום: AP)

את מלאכת ההרכבה התחיל פופוביץ' אחרי אותה עונה גרועה בה לקח על עצמו את הקבוצה. המאזן סידר לספרס את הבחירה הראשונה בדראפט ואת המתנה בדמות טים דאנקן. אבל בראון טען בעבר כי הגדולה של פופוביץ' הייתה בבחירת השחקנים האחרים: "הוא חיפש שחקנים ותיקים וקשוחים. הוא האמין שחייבים להיות בקבוצה שחקני משנה שיתרמו את הדקות ויילחמו".

זוכרים שמות כמו אייברי ג'ונסון, שון אליוט, סטיב קר? נכון, לסן אנטוניו היה את השילוב של דאנקן ודייויד רובינסון, אבל הצוות שפופוביץ' הרכיב היה משמעותי לא פחות. וכך, מקבוצה נרפית ולא מחוברת, סן אנטוניו הפכה במהירות שיא לסנסציה וזכתה ב-1999 באליפות הראשונה בתולדות המועדון.

טים דאנקן. הבחירה הראשונה(צילום: AP)

היה אפשר לחשוב שהכל יתפרק עם פרישתו של רובינסון בעשור הבא, אבל עם השנים פופוביץ' עיצב מחדש את המועדון שרק השתפר. הוא שלף את טוני פארקר מהמקום ה-28 בדראפט 2001, אבל רק אחרי שערך לו אימון מיוחד בו בחן את הדרך בה הצרפתי מתמודד עם שחקנים חסונים ואגרסיביים (כי חשב בתחילה שהוא רך מדי). מאנו ג'ינובילי נבחר במקום ה-57 ב-1999 בתור פוטנציאל, ואחרי שפשוף באירופה הגיע כדי להפוך לחלק מרכזי בקבוצה.

היה קשה להאמין שזה יקרה, אבל הספרס נותרו אימתניים גם אחרי הפרישה של רובינסון ב-2003. פופוביץ' עשה את ההתאמות הנדרשות, וגם ב-2005 וב-2007 סן אנטוניו חגגה. פציעות והתבגרות השחקנים המובילים הובילו לאחר מכן לנפילות בפלייאוף, אבל פופוביץ' חשב לעומק והנחיל שיטה חדשה, בה הוא מאפשר לכוכביו מנוחה ארוכה יותר במהלך העונה ומוותר עליהם במשחקים מסוימים, כדי שיגיעו מוכנים לרגעי ההכרעה. אלמלא אותה שלשה של ריי אלן, זה היה מסתיים עם אליפות נוספת בשנה שעברה.

פופ בשיא הטירוף(צילום: AP)

הסוד של הכדורסל שפופוביץ' אוהב לא מסובך, ומאפשר לשחקנים כמו דני גרין, למשל, לצאת מאלמוניות אל אור הזרקורים. הספרס מזיזים את הכדור ללא הרף, בשיטתיות, בהתמדה, כדי למצוא את השחקן הפנוי והחם. סטפן קרי מגולדן סטייט נשמע מיואש מהעניין אחרי אחד ההפסדים לספרס: "זה נראה כאילו הם כל הזמן בעמדת מתקפה. הם מכריחים אותך לקבל החלטות בשני צדי המגרש".   

"רוצה לצחוק" 

פופוביץ' כבר קנה לעצמו מעמד שמאפשר לו להתנהג אחרת מכל מאמן אחר. קשה להאמין שמאמן טרי היה מרשה לעצמו להתעלל בכתבי קווים ובעיתונאים בצורה כזו. פופוביץ' מצטיין ב"ייבוש" כל מי שמעז לשאול אותו שאלה. לשאלות הזריזות בין רבעים בזמן משחק הוא נוהג לענות במילה אחת, ומסיבות העיתונאים בסיום הן חגיגה בפני עצמה.

פופוביץ' במסיבת עיתונאים. מייבש(צילום: AFP)

אחרי ההפסד במשחק השלישי בגמר המערב לאוקלהומה סיטי, הוא הוריד לרגע את המסכה - אולי מתוך תסכול - ואפשר היה לשמוע חלק מהאמת שלו. פופ נשאל מה מצבו של מאנו ג'ינובילי, וענה: "הוא בסדר. או שיחמיץ את שאר הפלייאוף". אחרי שרעמי הצחוק נרגעו, הוא המשיך: "אתה חייב לכייף גם אם אתה מפסיד. זה כדורסל. אני רוצה לנצח, אבל גם לצחוק קצת".

מה שקרה במשחק הראשון לא שייך להמשך הסדרה, והכל עדיין יכול לקרות. אבל דבר אחד בטוח - עוד לפני שיפרוש (והוא רק בן 65 ולא מתכוון לעשות את זה בקרוב), פופוביץ' הוא כבר אחד מגדולי מאמני הכדורסל בהיסטוריה. וזה לא בגלל האליפויות, אלא בגלל שגם אם הספרס יפסידו, הוא ימצא דרך חדשה להחזי להם את הדומיננטיות, כפי שעשה מאז 1996.