מתכון א-סיסי: פרופיל נמוך מול נשיא מצרים
בעולם הזה הידיד של אויבי הוא אויבי המר, ולכן אסור לישראל לפגוע באמינות המצרים באמצעות קשרים הדוקים מדי עם המשטר החדש בקהיר. במקביל יש לנצל את הזדמנויות "האביב הערבי" ולטפח קשרים טובים עם שכנות נוספות
חסד עשה הנשיא החדש של מצרים, עבד אל פתאח א-סיסי, עם בנימין נתניהו ושמעון פרס כשנמנע מלהזמין אותם לטקס השבעתו. כל עוד לא התייצבו הדברים במצרים, ובעצם בעולם הערבי כולו, ישראל צריכה לשמור על פרופיל מדיני ותקשורתי נמוך בקשריה עם קהיר. זה צריך להתבצע לא רק עם המשטר החדש במצרים אלא בקשריה עם כל מדינות האזור, שכמה מהן מדברות איתנו מתחת לשולחן.
ישראל צריכה להיות פתוחה לנצל את ההזדמנויות שנוצרו בעקבות "האביב הערבי" כדי לטפח ולפתח קשרים טובים עם השכנים, ובה בשעה לא להיות מזוהה יתר על המידה עם אחד מהם.
במצב העניינים הנוכחי, קשר גלוי מדי בין ירושלים לבין משטר או גורם ערבי שעמו אנחנו מבקשים ליצור תשתית של הבנות ושיתופי פעולה עלול לטרפד את המהלך. מזיק לנו בזירה הבינלאומית וגם בזירה האזורית להיות מזוהים עם גורם זה או אחר בעולם הערבי, כל עוד לא שקע האבק מעל הטלטלה האזורית.
מצרים גם צריכה להיחשב גורם מייצב באזור וזה עוזר לנו, כי למצרים יש עניין לשמור על הסכם השלום עם ישראל כדי להמשיך בקשריה הטובים עם ארצות הברית ולקבל ממנה סיוע. גם ביחס לקשרים עם סעודיה, לישראל
למעשה, בעקבות הטלטלה הערבית נוצרה מעין שותפות אינטרסים שקטה בין ישראל, ירדן, ערב הסעודית ומצרים, אבל את זה לא צריך לזעוק בראש חוצות. מדוע? כי קיימת גם אפשרות שכלכלת מצרים תמשיך להידרדר ואז זעם ההמונים יופנה נגד ישראל ואולי גם הצבא המצרי יצטרך לפעול. לכן עדיף שמדינת ישראל תסייע בשקט למשטר החדש במצרים והוא יפעל בשקט לטובת האינטרסים שלו, שמשרתים גם את ישראל.
להתאים את תפישת הביטחון להתפתחויות האזוריות
עניין זה מחייב גם תפישת ביטחון חדשה של מדינת ישראל, שהשותפויות השקטות עם מדינות האזור משחקות בה תפקיד. כך טוען פרופסור אלכס מינץ, שניסח יחד עם פורום של אנשי ביטחון ומדיניות מסמך מקיף בנושא. הם טוענים ששלוש הרגליים המסורתיות של תפישת הביטחון הישראלית - הרתעה, התראה והכרעה - כבר אינן מספיקות. הטלטלה האזורית שעדיין רחוקה מסיום מחייבת את מדינת ישראל להוסיף עוד כמה רגליים לתפישת הביטחון, ובהן שיתוף פעולה אזורי, ומה שפרופ' מינץ מכנה אדפטביליות, כלומר הצורך להתאים תכופות את תפישת הביטחון להתפתחויות האזוריות.
במקרה של מצרים זה חשוב ביותר, מפני שהמשטר החדש במצרים הוא מקרה נדיר שבו מחזיקה ישראל עבור המשטר הזה את כרטיס הכניסה לוושינגטון ולסיוע הכלכלי והצבאי שהיא יכולה לספק, ואילו המשטר החדש במצרים מחזיק בידו את המפתח לשקט בגבולה המערבי של מדינת ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
