"לא התגעגעתי לסאונדגרדן, אבל כיף לנו יחד"
קים ת'איל היה מוכן מצידו לנוח בבית ולהשתעשע מדי פעם בפרויקטים קטנים עם החברים מסיאטל. "אהבתי את המוזיקה בלי כל הביזנס שמסביב, לא הרגשתי שחסר לי משהו בחיים", הוא אומר. אבל האיחוד של סאונדגרדן הגיע, ולדבריו זה "אפילו יותר מהנה בסיבוב נוכחי". מזל, כי עוד רגע הם כאן
את השבועות האחרונים בילו חברי "סאונדגרדן" בעיקר בהופעות חגיגיות ונוסטלגיות לציון 20 שנה ל-"Superunknown", האלבום המצליח ביותר שלהם. אבל כשאני שואל את הגיטריסט הוותיק קים ת'איל אם בביקורה הקרוב של הלהקה אצלנו (18 ביוני באצטדיון בלומפילד, במסגרת פסטיבל רוקנרולר) ישמיעו לקהל בעיקר שירים מהאלבום ההוא מתור הזהב של הגראנג', אפשר לשמוע נימה קלה של כעס בקולו. "אנחנו הולכים לנגן חומרים מכל הקריירה שלנו, גם מהאלבום האחרון 'King Animal'", הוא מדגיש. "סאונדגרדן חזרה כלהקה פעילה לכל דבר, שיוצאת לסיבובי הופעות ומקליטה אלבומים. לא חזרנו רק כדי לנגן את החומרים הישנים שלנו".
"ננגן גם שירים ישנים, אבל לא רק", מרגיע ת'איל, ולוקח את הדיון למקום שבו סאונדגרדן נמצאת היום - מקום שקט יותר. רחוק מאוד מהתסכול שהביא אותם להתפרק אי אז בסוף שנות התשעים, קצת אחרי צאת האלבום המצוין "Down On The Up Side", ורגעים לפני שהסולן כריס קורנל החל להשתעשע באלבומי סולו שונים סגנונית זה ומזה ובסופרגרופס קצרי חיים.
"Blow Up The Outside World" מ-1996. קצת אחר כך זה נגמר
קורנל, אגב, כבר ביקר בישראל פעמיים במסגרת קריירת הסולו שלו וגם ביצע להיטים של להקתו לשעבר (ואפילו כאלה של טמפל אוף דה דוג, סופרגרופ המחווה שלו עם חברי פרל ג'אם). אבל הפעם מדובר בדבר האמיתי, ביצועים חיים של אחד ממהרכבים הבולטים בתופעה שזכתה לשם הכולל "גראנג'".
יצא לכם לשמוע משהו על ישראל מכריס, שכבר ביקר פה?
"אני יודע שכריס היה אצלכם, אבל זה היה במסגרת סיבובי ההופעות שלו כאמן סולו. אני יודע שהוא גם עשה אצלכם חומרים של אודיוסלייב. הוא סיפר לנו דברים טובים, אבל לא הכין אותנו יותר מדי למה שעומד לקרות".
"למוזיקת הרוק מעולם לא הייתה נוכחות גדולה יותר בתרבות הפופולרית מאשר בשנות השבעים המאוחרות. בסוף הסבנטיז, אצטדיוני בייסבול או פוטבול בארצות הברית היו מלאים בחובבי רוק. זה קרה בגלל דור הבייבי בום, שרוב מי שנמנה עליו נולד בין 1945 ל-1960, שנות השישים המוקדמות. אני נולדתי בסוף הבייבי-בום, כך שזכיתי ליהנות מתקופה שבה הרוק היה ממש גדול, אבל גם מתקופה שכללה את ההתחלה של הפאנק-רוק והדיסקו. בדיוק למדתי איך לנגן בגיטרה אז, הייתי מבוגר מספיק כדי להכיר את אירוסמית', בלאק סאבאת' ולד זפלין, וצעיר מספיק כדי להקים להקה ולנגן שירים של הראמונס, סקס פיסטולס ודיבו. כך שקשה להשוות כל תקופה למה שהיה אז. אני חושב שגם היום מוזיקת הרוק מאוד פופולרית, היא פשוט מתחלקת להמון תתי ז'אנר וזנים שונים".
ועדיין, אם הייתם מתחילים היום היה לכם הרבה יותר קשה לפרוץ, בתור להקת גיטרות קלאסית.
"יש תרבויות מסוימות שאוהבות את מוזיקת הרוק שלהן בדרך מסוימת. אז אם אתה לוקח את כל הספקטרום של להקות הרוק ואתה שם אותן ביחד, אתה מגלה שיש קהל גדול, תשומת לב וכסף במוזיקת הרוק גם היום. אבל באופן ספציפי, אה לא רואה את האהדה הגדולה שהיתה כלפי הרכבים כמו לד זפלין בסבנטיז, ואן היילן באייטיז או יו-2 בניינטיז. יו2 עדיין יכולים לנגן באצטדיונים גדולים, גם פול מקרטני ולפעמים פרל ג'אם. אם אתה שם את כל הלהקות הללו ביחד, שפונות לטעם ספציפי, יש לך קהל רוקנ'רול די גדול ורחב".
"Spoonman" היה הופך ללהיט גם היום?
יש לכם מדי פעם חשש שלא תספקו את הסחורה כפי שסיפקתם בעבר? איך אתם נמנעים מלפול למלכודות שנפלתם בהן כצעירים?
"ובכן, אני לא בטוח שנפלנו לאיזשהן מלכודות. אני חושב שהדבר היחיד ששונה עכשיו הוא שאנחנו מבוגרים יותר. אנחנו פחות מנסים לקפוץ מסביב לבמה כל כך הרבה, אנחנו מרגישים את הברכיים שלנו הרבה יותר, אבל עדיין יש לנו התלהבות מהמוזיקה. אולי אנחנו יותר מאוזנים מבחינת התחושות והתיאבון הרגשי שלנו, כי אנחנו כבר לא ילדים. כשאתה צעיר אתה פועל בתוך ספקטרום רגשות די רחב, אתה עובר מחם לקר ומשמאל לימין מאוד מהר. כשאתה מתבגר אתה הופך קצת יותר ממוקד ומיושב".
אז אין סיכויים שמטענים מהעבר יעלו שוב?
"אני חושב שאנשים מבוגרים יותר הם גם בוגרים וסבלניים יותר, והם מכבדים את החברים שלהם יותר מבעבר. כשאתה צעיר אתה נוטה להיות תשוקתי ורגשי יותר. לאנשים צעירים יש דרך אחרת לנהל את הרצונות האישיים שלהם ואת הבעיות שלהם. חוסר היכולת לאזן את עצמם יוצר מערכות יחסים חברתיות משונות, ולכן כשאתה צעיר אתה לא מחזיק בעבודה במשך אותו הזמן, וכנ"ל לגבי מערכות יחסים. זוגות נפרדים יותר בקלות בשנות העשרים והשלושים שלהם. כשאתה מבוגר יש לך הבנה טובה יותר של הגבולות שלך ואתה מכבד את אלו של החברים שלך".
בוא נדבר קצת על הזמן שלכם בנפרד מהלהקה. לקחת חלק בכמה וכמה פרויקטים על דעת עצמך. יוצא לך לפעמים להתגעגע לחופש הזה לעשות מה שאתה רוצה, עכשיו שאתה שוב חלק מהרכב פעיל?
"כן, אהבתי את העצמאות להשתתף באילו פרויקטים שאני רוצה או לא לעשות כלום אם זה מה שאני בוחר. לא שהיו לי באמת הרבה פרויקטים. בדרך כלל הייתי קופץ לעזור לחברים ומפיקים בפרויקטים שלהם. אם אדם קספר (מפיק מוכר בסצנה הסיאטלית, שעבד עם שמות כמו סאונדגרדן, פרל ג'אם, הוואצ'מאן וקווינז אוף דה סטון אייג' - ע.פ) קרא לי ואמר לי 'היי, אני עובד על תקליט אדיר, רוצה לבוא ולנגן כמה סולואי גיטרה?', אז עניתי: 'בטח, אבוא לעשות את זה'. בעיקר הצטרפתי באופן ספונטני לפרויקטים האלה, נעניתי להצעות שהוצעו לי מצד חברים. אם זה היה נשאר כך יתכן שהייתי מנגן רק עם חברים ולא הייתי דואג בכלל מסיבובי הופעות, לנגן בפני קהל או להקליט. אהבתי את המוזיקה בלי כל החלק של הביזנס שכרוך בה".
מוזיקה נטו, בלי כל המסביב. "Ice Cold Man" מתוך הפרויקט "פרובוט"
אתה חושב שזה גרם לך במידה מסוימת לרצות לחזור לנגן כחלק מלהקה?
"בכלל לא היה לי עניין בלנגן עם סאונדגרדן, אם לכך אתה מתכוון. לא התגעגעתי לזה. התפרקנו לתקופה ארוכה והסתכלתי בחיבה על התקופה שבה ניגנו ביחד, אבל לא התגעגעתי לזה. לא הרגשתי שמשהו חסר בחיי. אבל כשחזרנו לנגן יחד ולדבר זה עם זה, זה שוב היה כיף כמו פעם. אפילו יותר כיף בסיבוב הזה. כך שזה לא היה עניין של סיפוק רצון או צורך. כשחזרנו לנגן כלהקה נהנתי ולכן עשיתי את זה".
הייתה לך ביקורת על מה שאנשים אחרים מהלהקה עשו בזמן שהייתם בנפרד? למשל, כשכריס הקליט את "Scream" שהיה מאוד שונה מכל דבר שסאונדגרדן אי פעם עשתה, מצאת את עצמך אומר "זה לא משהו שאני הייתי עושה"?
"ובכן, אני מרגיש כך לגבי אמנים ולהקות כל הזמן. יש דברים שטובים ומעניינים בעיני ויש שדברים שלא. אבל הרבה מהאמנים שהוציאו דברים כאלה נדרשו למידה מסוימת של סיכון, וכריס בהחלט לקח סיכון גדול והוציא משהו שונה ממה שאנשים התרגלו לזהות איתו. במובן מסוים זה אמיץ לקחת את הסיכון הזה, לנסות לגדול. זה לא תמיד עובד, אבל זה סיכון שאתה צריך לקחת אם אתה רוצה לעשות משהו חדש במוזיקה".
לקח סיכון גדול. "Scream" משנות הסולו של קורנל
המון מעריצים של סאונדגרדן לא קיבלו יפה את השינוי הזה.
"זו לא היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של הרוק שמשהו כזה קורה. היו לנו להקות שהתפרקו והזמר הלך ועשה דבר אחר ולפעמים זה עבד. אוזי אוסבורן עשה עבודה די מגניבה אחרי שהוא עזב את סאבאת'".
זה אומר שיש מצב שתנגנו כחלק מהאיחוד חומרים מהפרויקטים האישיים שלכם?
"לא, לא. אנחנו עושים רק שירים של סאונדגרדן".
