סיפורו של האמריקני שישחק במדי איראן
סטיבן ביתאשור נולד בקליפורניה, חי כל חייו בסן חוזה ומשחק ב-MLS. אבל המגן הימני הוא בן למהגרים איראניים, ואחרי שהבין שלא יקבל הזדמנות אצל יורגן קלינסמן בנבחרת ארה"ב, נענה לפנייה של איראן וייצג אותה במונדיאל. על הכישרון שאמו לא הורשתה להיכנס לאצטדיון בטהרן כדי לצפות בו משחק
גם אם איראן תתקרב למערב, תפתח את עצמה לעולם ותצא לעידן חדש נטול עמימות – הסיפור של סטיבן ביתאשור (27) יצליח להעלות חיוך מיוחד על פניהם של אחמדינג'ד וחבריו. אחרי הכל, לא תמצאו כל יום שחקן שנולד בקליפורניה ובוחר לייצג את איראן במקום את ארה"ב.
חגיגת מונדיאל ב-ynet ספורט:
הסיפור התחיל כאשר אדוארד ביתאשור הגיע בשנות השישים מטהרן כסטודנט לארה"ב. הוא שיחק כדורגל באוניברסיטת סן־פרנסיסקו, אבל בחר בכיוון אחר והתפתח כמהנדס בחברת "אפל". המשפחה השתקעה בסן חוזה, ואחד משני בניה, סטיבן, המשיך את הקו של האב – בלי קשר למחשבים ואלקטרוניקה, אלא על המגרש. כילד הוא ערך שני ביקורים אצל קרובים באיראן, אבל צמח כאמריקאי למהדרין.
הכישרון הטבעי שלו היה ניכר מגיל צעיר, והוא מצא את עצמו בקבוצת הכדורגל של קולג' סן־דייגו סטייט. בזמן שהשלים תואר בתקשורת, ביתאשור בלט כמגן ימני איכותי, וסן־חוזה ארת'קווייקס שעקבו אחריו מקרוב בחרו אותו במקום ה־30 בדראפט 2010. בתחילת העונה הנוכחית הוא עלה צפונה בטרייד לוונקובר ווייטקאפס, הפעם כבר בתור שחקן מבוסס שהוכיח את יכולתו לתרום להתקפה.
רק שבארה"ב התמהמהו. יורגן קלינסמן זימן אותו פעמיים לסגל הנבחרת, לראשונה לפני שנתיים, אבל לא נתן לו דקות. לביתאשור הייתה אפשרות להמתין ולהמשיך להיאבק על מקומו, והוא באמת חיכה וחיכה, רק שהזמן דחק. ובינתיים, חלון אחר נפתח כאשר ההתאחדות האיראנית פנתה אליו. ביתאשור סיכם את הנושא בפשטות: "אם הייתה לכם הזדמנות לשחק במונדיאל, הייתם מסרבים לה? אין דבר גדול יותר מגביע העולם. לא חשבתי על פוליטיקה, חשבתי על כדורגל".
לפני עשרה חודשים הוא ערך את הבכורה הרשמית במדי איראן, במשחק מול תאילנד. כשעלה מהספסל, הקהל שר לו באנגלית צחה: "סטיבן, ברוך הבא לאיראן". אמו פארי, ששהתה בטהרן באותו זמן, לא הייתה יכולה לצפות בו מקרוב בגלל האיסור על כניסת נשים למגרשים. אבל סטיבן הרגיש בבית: "בתוך 5־10 דקות הרגשתי ששאר השחקנים הם האחים שלי". באיראן, אגב, מעדיפים לקרוא לו מהדרד ולא סטיבן.
המגן מתחמק בדיפלומטות מענייני הדיפלומטיה כאשר נדרש להם, ומנסה לחיות בין שני העולמות. הוא מבין פרסית ומדבר מעט, ובבית המסורת נשמרה חלקית בזכות האם המוסלמית (אביו נוצרי־אשורי). כשנשאל ע"י הניו־יורק טיימס את מי עודד במונדיאל 1998, כאשר איראן ניצחה את ארה"ב 1:2, ביתאשור ענה: "הייתי בעד משחק טוב".
חבר ילדות של סטיבן הסביר את הדואליות שברקע של השחקן: "התרבות שלו מגיעה מאיראן, משם באו הוריו. בו בזמן, הוא גדל בארה"ב, למד עם אמריקאים ודיבר אנגלית. הוא מרגיש קשר לשתי המדינות ולא יכול להעדיף אחת על פני האחרת".
אבל עד כמה שיתחמק מהשאלות הפוליטיות, ביתאשור לא יכול לברוח מהסיפור שמלווה אותו. בזמן שייאבק על מקום בהרכב של קרלוס קיירוש, הוא ישמע ללא הרף אזכורים של "האמריקאי שמשחק באיראן". אפילו ימיו כתלמיד נושאים עימם הקשר כבד, לאומי מאוד. הספורטאי המקצועני הבולט השני שיצא מתיכון לילנד הוא פאט טילמן – שחקן הפוטבול שפרש בשיא הקריירה כדי להתגייס לצבא ונהרג באפגניסטן ב־2004.
אבל מבחינת ביתאשור, בשורה התחתונה כל זה לא חשוב. השייכות האמיתית שלו היא לכדורגל – והוא נוסע לברזיל.
לפנייה לכתב/ת 
