מנמיכים צפיות: שחיקת הפריים טיים
תוך שנתיים איבדה רצועת הפריים טיים של ערוץ 2 עשרה אחוזים מצופיה. רובם לא נטשו לערוצים אחרים - שיעור הצפייה הכללי ירד בהתאם. בקרב צעירים, שבלאו הכי צופים פחות, נרשמה הנטישה היחסית הגבוהה ביותר. האם מדובר במגמה שתמשיך לכרסם ברייטינג, ומה גורם לה? מאחורי המספרים
כלפי חוץ - עסקים כרגיל. כשהמספרים נוחים משוויצים, כשהם קצת פחות מעודדים, משתדלים להדחיק, או מכריזים על "פגרת מונדיאל". אז מה אם "האח הגדול" מעוררת קצת פחות באזז. אז מה אם "תדליקו" יורדת ו"המיזם" מדשדשת. זו עדיין מדורת השבט, לא?
אבל השבט הזה, מתברר, הולך ומתכווץ. על-פי נתונים שהועברו לבקשת ynet מהוועדה הישראלית למדרוג, במהלך החודשים ינואר עד מאי 2014 זכה הערוץ השני ל-21.3 אחוזי צפייה בין השעות 21:00 ל-22:00. זאת לעומת 23.1 אחוזי צפייה ב-2013, ו-23.9 אחוזים ב-2012. או במילים אחרות, תוך שנתיים איבד הערוץ יותר מעשרה אחוזים מתוך כלל צופיו בשעות אלו ב-2012.
למעשה, למעט חודש מרץ - שהיה השנה נקי מחגים, בניגוד ל-2013 אז חל בו חג הפסח - נרשמה השנה ירידה בכל החודשים שנבדקו לעומת השנה שעברה. גם רצועת החדשות חלשה השנה מהרגיל - 20.2 אחוזי צפייה בממוצע, לעומת 21.6 אחוזים בשנה שעברה.
ערוץ 10, שנתוני הצפייה שלו יציבים פחות, רשם אמנם עלייה קלה בתקופה המקבילה - אבל זו רחוקה מלהסביר את הפער אצל המתחרים. למעשה, הנתונים של ערוץ 2 כמעט חופפים לסך הצפייה בשעות האלה - שירדו מ-68.7 אחוזים ב-2012 ל-66.5 ב-2013 ו-65.8 ב-2014. הצופים החסרים לא זולגים לערוצים אחרים, הם פשוט לא נמצאים מול המסך.
קשה להגיד ששיבוץ חלש יותר גרם לשינוי. בטח כשמודדים ממוצע צפייה לאורך תקופה ארוכה כל כך. בטח כשחמשת החודשים הללו כללו השנה כמה מהתוכניות החזקות ביותר של הערוץ - "מאסטר שף", "האח הגדול", "ארץ נהדרת" ו"אקס פקטור". לדעת רבים, לא מדובר בתוכנית ספציפית או אירוע נקודתי, אלא בתהליך טרי יחסית - עד 2012 נרשמה דווקא עלייה בנתונים - שמביא לידי ביטוי שינויים בהרגלי הצפייה. גורמים יש בשפע. פיתרונות? זה כבר עסק מורכב קצת יותר.
מי הבוס
לפחות סיבה אחת לשינוי נראית ברורה לעין: אם פעם הטלוויזיה כמדיום פופולרי הכתיבה לנו את סדר היום - חדשות בשמונה, בידור בתשע - השליטה היום נמצאת ברובה בידי הצופה. "אנשים אימצו את שיטת הצפייה המאוחרת", אומרת נורית דאבוש, לשעבר יושבת ראש מועצת הרשות השנייה. "היא הפכה מברירת מחדל לאופציה הראשונה. היום אתה פשוט מתכנן את לוח הזמנים שלך כפי שאתה רוצה - לא מעניין אותך מתי דברים משודרים בכלל. אם אתה רוצה לראות סדרה, אתה פשוט מוריד אותה".
עדות לכך מוצאת דאבוש דווקא הרחק מהפריים טיים המסחרי - בשידורי הכבלים, כמו למשל במקרה של הסדרה המדוברת "זגורי אימפריה". "אם היית מודד אותה בזמן שידור פרק, היית מגיע אולי לחצי אחוז רייטינג. אבל בגלל כל הפלטפורמות האפשריות לצפייה - מיליונים נחשפים אליה וכולם פתאום מדברים 'זגורית'".
"הטלוויזיה נמצאת במשבר", מוסיפה ד"ר נועה לביא, ראש החטיבה לתקשורת פוליטית במכללה האקדמית תל אביב-יפו, "יש לא מעט חוקרים שטוענים שאנחנו בעצם נמצאים בעידן הפוסט-טלוויזיה, בעקבות השינויים הטכנולוגיים. חלק טוענים שהמדיום הזה כמו שאנחנו מכירים אותו ייעלם בעידן הנוכחי, אחרים טוענים שמדובר בבנייה מחדש. זה תהליך אוניברסלי וישראל נמצאת בתוך הסיפור הזה - אבל צריך לזכור שכאן צורכים הרבה יותר טלוויזיה מאשר ברוב מדינות העולם".
גורם בכיר בתחום הטלוויזיה מחדד את הנקודה האחרונה: "הירידה ברייטינג היא למעשה תהליך של נורמליזציה - המספרים היו גבוהים מדי בשנים אחרונות, באופן חריג, גם בהשוואה לעבר וגם בהשוואה למדינות אחרות. זו מגמה טובה, אנחנו הופכים לחברה בריאה יותר. בעיניי זה ממש לא מצביע על איזשהו משבר, רק שם את הטלוויזיה במקום שהיא צריכה להיות בו ולא המקום המוגזם שהיא היתה בו עד היום מבחינת הקהל הישראלי. הערוצים שמשדרים להמונים אולי יאבדו קצת מכוחם, אבל עדיין יהיו חזקים".
מציאות מדומה
ואולי סתם נוח יותר להאשים את האינטרנט והקדמה, ולא לחפש את שורש הבעיה בתוכן שמציע הפריים טיים הישראלי. תוכן? הגדרה קצת רחבה מדי בשביל מנת יתר של ריאליטי, עם תיבול קל ועדין של דוקו, דרמה וסאטירה. "כשערוץ 2 משדר ארבעה ימים בשבוע תוכניות דומות כמו 'הכוכב הבא' מול 'אקס פקטור' ו'משחקי השף' מול 'מאסטר שף', הוא בעצם אומר למי שלא מתחבר לתוכניות האלה: אין לכם מה לחפש אצלי", טוען נתי דינר, שכיהן בעבר כמנהל בכיר בשני הערוצים המסחריים.
לדעתו, השפעה של הקצנה כזו בז'אנר מסוים עלולה לגרור למטה תכנים שונים בתכלית, כאלה שדווקא אמורים להוות אלטרנטיבה. "מי שלא רואה את תוכניות הריאליטי האלה, גם לא יראה את הפרומו ל'עובדה' או לאמנון לוי. וזה לא עוצר שם: אלמנט נוסף והוא הדחקת הדרמות לשוליים. כשלא נותנים כבוד לדרמות הישראליות ומשדרים אותן ב-22:45, מי שלא אוהב ריאליטי לא יישאר לראות 'פלפלים צהובים', למשל". אז למה להמשיך לדבוק בז'אנר? דינר סבור שפשוט אין תחליף, לפחות לא אחד בטוח מספיק. "הזכייניות ממחזרות את התוכניות שלהן לעונות נוספות כי זה סוג של הצלחה בטוחה, למרות הכל. מבחינתן, עדיף ללכת על הצלחה נשחקת ולא על הרפתקה לא מוצלחת".
המגמה הזו לא ייחודית לישראל. "אמריקן איידול", שהיתה ספינת הדגל של פוקס, סובלת מירידה תלולה במספר הצופים מאז 2007. גם "הישרדות" האמריקנית מדשדשת, ו"האח הגדול" רחוקה מאוד מימי השיא. "כרגע הריאליטי עדיין עוזר לטלוויזיה הישראלית כי הוא מייצר איזה סוג של אירוע, אבל לא ברור כמה זמן זה עוד יימשך", מסביר ד"ר יובל ג'ונסקי, ראש המסלול לעיתונות במכללת ספיר. "עדיין לא נמצא התחליף לז'אנר - אבל מבחינת הרגלי הצפייה, אנחנו כבר שם".
ד"ר לביא טוענת שהשורשים לכרסום בפופולריות של הריאליטי נמצאים במחאה החברתית של 2011. "אם פעם היו מתחברים לסיפור הסינדרלה ומצביעים לו בסמסים - היום מבינים שהמרוויחות הגדולות הן הזכייניות", היא טוענת. "הצופה הישראלי מודע לכך, והוא כבר לא נאיבי. לא הולך שבי בעקבות האשליות של הטלוויזיה". גם נורית דאבוש מסכימה: "פעם הריאליטי הביא את האינדבידואל לחלום שהוא הכוכב הבא, והיום? את הקולקטיב זה לא מעניין בכלל. מעניין אותם לשנות את החברה. הזכייניות לא מתכתבות עם הצופים ועם הרצונות שלהם. יש פער עצום בין מה שקורה בחברה הישראלית לבין מה שמשודר".
הולך ופוחת הדור
מאחורי המספרים מסתתר נתון נוסף, אולי אפילו מדאיג יותר מבחינת קברניטי רשת וקשת. במסגרת בדיקת המידע של הוועדה למדרוג, הגיעו לידי ynet גם נתוני צפייה לפי קבוצות גילאים. ברובן נרשמה ירידה כזו או אחרת - אולם הירידה היחסית החדה ביותר הופיעה בקרב בני 24-18, שם איבד הערוץ בהדרגה כשליש מהצופים שלו בין 2012 ל-2014. גם בקרב בני 17-12 נרשמה ירידה, מוגבלת יותר (כ-13 אחוזים). ואף שמדובר בפלח אוכלוסייה שמלכתחילה צופה פחות בטלוויזיה בשעות הללו - כזה שלא משפיע באופן משמעותי על הנתונים הכוללים - יש המזהים דווקא במגמה הזו את שורשי הבעיה.
"בני 24-18 נחשבים להקהל הקשה ביותר של הטלוויזיה", אומר בכיר בתחום. "המפרסמים לא ממש בונים עליו כי הוא עסוק בדברים אחרים. אבל מצד שני, אתה חייב שהוא יהיה איתך, ברמה מסוימת. כי ברגע שאתה מאבד אותו בגיל 24, יהיה לך קשה מאוד להביא אותו בהמשך, ובכך אתה מאבד נתח גדול מאוד של צופים עתידיים. האוכלוסייה הזו נשאבת בין היתר להורדות ברשת וצפייה מקוונת, וצריך לבדוק מה עושים כדי למשוך אותה בכל זאת למסך. זה לא קל".
"אין ספק שהצעירים שלא צופים קשורים לשינויים הטכנולוגיים", מחדדת לביא. "אני לוקחת את הסטודנטים שלי כדוגמה - כל עולמם הוא הרשתות החברתיות והסמרטפונים. חוויית החיים שלהם השתנתה, ובהתאם חוויית הצפייה בטלוויזיה כמעט זרה להם". האם זה אומר שהמגמה הזו תלווה אותם גם בגילאים מבוגרים יותר? "עוד מוקדם לשפוט, היא טוענת. "מה שבטוח, יצרני התוכן יצטרכו ללמוד את הצעירים".
עוזי פלד, מייסד ומנכ"ל טלעד לשעבר, מסכים עם הטענה: "יכול להיות שיש באמת שובע מצפייה בטלוויזיה, לעומת הרשתות החברתיות והסמרטפונים. קברניטי הטלוויזיה צריכים לקחת את זה בחשבון. אולי הבעיה טמונה בהיצע בלתי מספיק, אבל אולי הנקודה המשמעותית יותר היא שהצעירים פחות להוטים לצפות בטלוויזיה". עם זאת, גם הוא סבור שמדובר בתהליך ארוך. "שיעורי הצפייה פה עדיין פנטסטיים", הוא מדגיש, "עוד מוקדם להספיד את הפריים טיים".
