עוף יפואי: חומוס, צ'יפס סלט ומתכון

שעת בוקר מאוחרת. אני והגברת צועדים במסלול הרגיל והבטוח של שבת בוקר, חוצים את הטיילת בין עשרות הצועדים, הרצים והטרנד האחרון של ספורט הפנאי - רוכבי האופנים המהוקצעים, אלו שמשקיעים סכום ניכר באופניים וסכום ניכר עוד יותר בתלבושות מדוגמות. 

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

• קנטטה לקרוסטטה: מאפה פירות
• הנשיא הצמחוני הראשון: ראובן ריבלין
• פתיתים כמו אשפים
  

בעודנו עסוקים שלא להתנגש בעוללים שבעגלות ובמבוגרים עם הליכונים בין כל הספורטאים, הגענו לקטע האהוב עלי בהליכה: זה שבו יפו העתיקה נגלית לעינך על רקע של ים כחול וחול לבן. זה גם השלב המכריע שבו אנחו מחליטים מה והיכן אוכלים, כי אני לא יודע אם הצבא צועד על קיבתו אבל מה שבטוח שאני כן.

על אופניו הגיע לפתע חברנו הוא התחמק באלגנטיות מהמכשולים האנושיים ונעמד לצידנו. "די כבר עם המסלולים הקבועים שלכם", הפטיר. "הגיע הזמן להכיר משהו חדש. בואו אחריי". אז באנו. בשארית כוחותינו שברנו לכיוון רחוב קיבוץ גלויות, אל פארק החורשות המוצנע שבליבו כנסיה רוסית עם חצר גן ומגדלים כאילו היתה בחו"ל.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

טיילתי בחצר הקסומה, נהנה מהאווירה והצל, עד שהרעב הכל להציק ברצינות. "המקום הראשון שאני רואה – אנחנו נכנסים לאכול בו", פסקתי בשם הבטן המקרקרת.

יצאנו מהפארק ומולינו נגלתה תחנת דלק שבעיבורה מסעדת יונס הוותיקה. הבטחה זו הבטחה, וכך מצאנו את עצמנו בפנים. היינו, איך לא, ראשונים. הצוות היה עסוק בלאכול אבל כנראה שלא אומרים "לא" או חלילה "אל תאכל" ללקוח שמן, תרתי משמע.

כנהוג במסעדות מהז'אנר המזרח תיכוני, אליה משתייכת יונס, השולחן התמלא בין הרף בשפע צלוחיות, חלקן אכילות, אחרות טובות וביניהן גם כמה שהיו לא משהו בכלל. אכלנו את הטובים והתעלמנו מהשאר.

אני לא יודע איך הגיעו תירס מיונז ופטריות מקופסא למטבח הערבי אבל חברים – אחרי שנים של טיולים בצפון, לדעתי מיצינו את הנושא, לתשומת ליבם של המסעדנים. מי כן הצטיין? סלט גרגיר מעולה, חציל קלוי וחציל קלוי עם טחינה שהיו טובים מאד, סלט עגבניות שום חריף ושמיר שבו העגבניות נכבשו בטעמי הרוטב והיה מצויין וגם סלט קולרבי טעים. דווקא הפלאפל ניחן במרקם עדין מידי, כמעט תעשיתי, והיה מטוגן ממש לא טוב והחומוס - מימי ותפל (אבל ליד טחינה מעולה עם שבבי פלפל חריף טרי בפנים!). מילאנו לנו שוב ושוב את הסלטים והגישו גם קנקן לימונדה, מהסוג הפחות הטבעי.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

הזמנו דג לברק צלוי על הגריל ועוף בגריל. וכך, בעודי מפנטז על חצי עוף עם עצמות, חתוך לאורך ומשוטח וצלוי עם תבלינים אקזוטיים, הגיעו לשולחן 2 נתחי פרגיות - כלומר, 2 ירכי עוף ללא עצמות. לא שזה היה רע.

הן היו פריכות ומתובלות היטב, ואפילו היה מעט עור שהוסיף לטעמן. בדיעבד, התברר כי לא התעמקתי היטב בנבכי התפריט, שכן בזה המפורט התלוי מחוץ למסעדה היה כתוב בפירוש חצי עוף תחתון, מפורק מעצמות. נו מילא.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

קינחנו בעוגיות עטייף מטוגנות, ופתחנו בהליכה ארוכה שהחזירה אותנו שבעים ועייפים הביתה.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

חצי עוף בגריל

על המנה הזו פינטזתי.

המרכיבים ל-4 סועדים:

2 עופות לא גדולים, חתוכים לאורך

למשרה:

1/2 כוס שמן זית

1/2 כוס מיץ לימון טבעי

4 שיני שום כתושות

1 כפית שטוחה גרגרי כוסברה

1 כף רוטב סויה

1 כפית שטוחה פפריקה מתוקה מעושנת

1 פלפל חריף טרי, קצוץ דק

מספר טיפות שמן שומשום

מלח, פלפל שחור - לפי הטעם

אופן ההכנה:

1. מערבבים את כל מרכיבי המשרה, ומעסים בה היטב את העוף כך שיחדור גם מתחת לעור. מעבירים לקירור למשך 24 שעות, תוך כדאי הפיכת העוף ברוטב מפעם לפעם (המשרה מתחיל לבשל את העוף וצבעו מקבל גוון לבן יותר).
2. צולים את העוף: מניחים את העוף על רשת צלייה, הרחק ממקור האש, כשהעור פונה כלפי מטה למשך שעה. תוך כדאי צלייה הופכים את העוף, ומידי 10 דקות יוצקים עליו את המשרה. כשהעוף מתרכך טובלים אותו פעם נוספת במשרה, ומניחים על הרשת התחתונה למשך מספר דקות מכל צד.
3. מגישים עם בצל ועגבניות צלויים על האש ולצד אורז לבן.
   

לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר