לדבר על HIV דווקא בשבוע הגאווה

אתחיל מהסוף: יש סיכוי לא קטן שאחרי שתסיימו לקרוא את הטור הזה, תרגישו שהוא טרחני במקרה הטוב, ושיפוטי, מטיף או מחנך במקרה הפחות טוב. כי למה צריך לדבר על התפשטות ה-HIV/איידס בקהילה הגאה בישראל דווקא ביום חגה? השבוע נראית תל אביב כמו מפגן עוצמה צבעוני אחד גדול, אז בחייאת, למה עכשיו? תנו לחגוג, או לפחות לדבר על שוויון בנישואים, על הזכות להביא ילדים לעולם ועל המלחמה בהומופוביה. במילים אחרות, תנו לנו לחבק את הקונצנזוס. על החצר האחורית שלנו נדבר מחר או מחרתיים, או בכלל לא.

עוד בערוץ הדעות של ynet

די למונופול הדתי על חיי הזוגיות / גליה וולוך

בעשור האחרון חוותה הקהילה הגאה בישראל את תור הזהב שלה מבחינה חברתית, פוליטית ומשפטית. פוליטיקאים רוצים להיות החברים שלנו, חברות מסחריות מחזרות אחרינו ובתי המשפט לרוב בעדנו. אנחנו אהובים ופופולריים מתמיד. עשינו את זה. התקבלנו למועדון הזה שנקרא המיינסטרים של החברה הישראלית, שבמשך שנים שאפנו להתקבל אליו.

לצד כל ההישגים המרשימים שצברנו בשנים האחרונות, אנחנו צריכים גם להסתכל לחצר האחורית שלנו. בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במספר הנדבקים ב-HIV בקהילה הגאה בישראל. בשנת 2001 קיבלו 32 הומואים ישראלים תשובה חיובית ל-HIV. בשנת 2011 מספרם עמד כבר על 165. גברים הומואים נדבקים כיום ב-HIV יותר מכל קבוצה אחרת בישראל. לפי הערכות אחרונות שביצענו לקראת יום האיידס העולמי בשנה שעברה, גילינו כי אחד מתוך 10הומואים המתגוררים בתל אביב הוא נשא HIV ובכל שבוע מקבלים בישראל שלושה הומואים תשובה חיובית ל-HIV.

אנחנו רוצים להיות אבות ואמהות, אנחנו רוצים להקים משפחה ואנחנו רוצים לזכות בשוויון זכויות מלא בכל תחומי החיים, אבל מה עם הבריאות שלנו? מה עם האחריות שלנו כלפי עצמנו? למה אנחנו לא מדברים על זה שבעוד מספר שנים תל אביב עלולה להפוך לברלין, לונדון או ניו יורק מבחינת האפידמיולוגיה של HIV בקהילה הגאה, כשאחוזים גבוהים מאוד יהיו נשאי HIV?

בקמפיינים האחרונים בארצות הברית כבר אומרים בפה מלא כי אחד מכל חמישה הומואים המתגוררים בערים הגדולות במדינה הוא נשא HIV. האם אנחנו מוכנים לקבל את המציאות הזו, או מעדיפים להילחם בה? הגיע הזמן להסיר את הכפפות ופשוט להגיד את זה: יש לנו בעיה, אז בואו נתחיל להתמודד עם זה. זה לא קל להסתכל למציאות בעיניים, אבל אנחנו יכולים להפוך למודל ולהשראה עבור קבוצות אחרות בחברה הישראלית שבוחרות בהתעלמות כדרך ההתמודדות המרכזית עם בעיות פנימיות.

זה הזמן לשלב כוחות, כי למען האמת, כבר אין לנו מה להפסיד. אני רוצה להיות אבא ואני רוצה להיות אזרח שווה זכויות, אבל קודם לכן אני מעדיף שחבריי ואני נהיה בריאים. פשוט כך. ייתכן שאם נדבר על העניין הזה בקול רם יעלו קולות מתוך הקהילה שיגידו כי הדבר ישחק בדיוק לידם של אלו שלא רוצים בטובתנו, שאם נדבר על הנושא הזה, זה יגביר את ההומופוביה וישיב אלינו את הסטיגמה שניסינו במשך שנים להתנער ממנה, אך אתם יודעים מה? קהילה חזקה באמת היא כזאת שגם יודעת לעצור, לערוך בדק בית ולהתמודד עם ביקורת מבפנים ומבחוץ.

אנחנו חזקים משאנחנו חושבים. עם ההשלכות נדע להתמודד. אם הדבר אכן ישרת גורמים הומופוביים כאלו ואחרים, זה מחיר ששווה לשלם אותו עבור הבריאות של כולנו. מנהיגים, פעילים, חברים וכל מי שרק אכפת לו מהקהילה הגאה בישראל: בואו פשוט נדבר על זה. בפייסבוק, עם החברים על בירה, בעבודה ובכל מקום אחר בו אנחנו נמצאים. בואו נתחיל לדבר אחד עם השני על HIV/ איידס. בואו נתחיל לדבר על כך שחשוב להשתמש בקונדום כי זהו האמצעי היעיל ביותר למניעת הדבקה ב-HIV. בואו נתחיל לשאול אחד את השני מתי נבדקנו ל-HIV בפעם האחרונה.

בואו נתחיל לדבר על סטטוס ה-HIV של כולנו, ובמקביל לניסיונות להימנע מהדבקה, נקבל ולא נדיר אנשים החיים עם HIV מהקהילה הגאה, כי כקבוצת שוליים - אין לנו את הפריבילגיה לעשות לעצמנו שוליים. לדבר על HIV/ איידס בקהילה הגאה זו התחלה מעולה בדרך לשינוי.

חג גאווה שמח לכולם.

אדיר ינקו, ראש מערך הסברה ומניעה בקהילה הגאה, הוועד למלחמה באיידס

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il