שתף קטע נבחר

שרון דוידוביץ

שירה בתנועה: סיכום משחק מספר 3 בגמר

את המחצית הראשונה צריך להוציא כקלטת ילדים עם הכיתוב - "כדורסל". גרג פופוביץ' וסן אנטוניו העבירו לכולם שיעור כיצד צריך להיות משוחק המשחק. קוואי לאונרד הוכיח שהעתיד של המועדון כבר כאן. שרון דוידוביץ' מסכם את ה-92:111 של הספרס על מיאמי ומבקש - שאף אירוע אחר לא יסיט את תשומת לבכם מהסדרה הנפלאה הזו

רק דבר אחד היה חסר (ד') הלילה לסן אנטוניו ספרס  במחצית ראשונה המושלמת שלהם. זאת אומרת, כמעט מושלמת. רעש הכדרור. הצליל הכל כך אלמנטרי ומוכר במשחק כדורסל, כמעט לא היה קיים. במקום זה, קיבלנו הרמוניה מתואמת להפליא של חריקות הנעליים על הפרקט, זכר לתנועה בלתי פוסקת.

 

  • מונדיאל 2014 - כל העדכונים האחרונים בעמוד המיוחד של ynet ספורט

 

את המחצית הראשונה בה קלעו הספרס 71 נקודות מול מיאמי היט (בדרך לניצחון 92:111), צריך להוציא כקלטת ילדים, לשים על מדף החנות ליד טיף וטף ומיכל הקטנה ולהריץ לגיל הרך עם הכיתוב - "כדורסל". האמת? קלטת שצריכה לצאת גם לשחקני ומאמני ה-NBA.

 

כולם זזים, כולם נהנים, כולם מנצחים. דיאו, לאונרד וגרין (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
כולם זזים, כולם נהנים, כולם מנצחים. דיאו, לאונרד וגרין(צילום: רויטרס)

 

כמובן, האחוזים היו פסיכיים. 75.8 מהשדה (שיא NBA למשחק גמר במחצית) עם רצף קליעה שמתחיל ב-19 מ-21. זה לא יקרה שוב. אבל הכל מתחיל מהתנועה. שחקן אחד תופס את הכדור, לאו דווקא מכדרר וממתין לראות ארבעה שחקנים סביבו רצים. הגבוה זז לחסימה, הגבוה השני מפנה את הצבע, הקלע יוצא לפינה, השחקן הרביעי חותך לסל. פעם, אחר פעם, אחר פעם. סימפוניה.

 

והכל מתחיל אצל גרג פופוביץ'. הבוקר הוא שם את בוריס דיאו בחמישייה והפך את ההתקפה שלו לקלילה וחכמה יותר, עם רכז נוסף בצבע. הוא גם שינה אסטרטגיה. אחרי שהסתפקו בזריקות מחצי מרחק במשחק השני עם 7 מ-23, החצי הראשון של סן אנטוניו הסתיים עם שתי (!) זריקות בלבד מחצי מרחק. או שהולכים פנימה, או שלוקחים זריקות טובות מחוץ לקשת. או שאתה מקשיב לפופ, או שאתה לא חלק מהספרס.

 

אז מי אמר שסן אנטוניו קבוצה משעממת?

 

העתיד של סן אנטוניו. קוואי לאונרד (צילום: AFP) (צילום: AFP)
העתיד של סן אנטוניו. קוואי לאונרד(צילום: AFP)

 

העתיד כבר כאן

קוואי לאונרד הוא העתיד של סן אנטוניו. השחקן בן ה-22 שנבחר במקום ה-15 בדראפט 2011 על ידי אינדיאנה והועבר בטרייד תמורת ג'ורג' היל הרכז, הוא האבטיפוס של תבנית המועדון. חכם, יעיל ובעיקר - שקט. השחקן היחיד בעולם עם פחות הבעות שמחה מאשר טים דאנקן. כשטימי יפרוש ואליו יצטרפו פארקר וג'ינובילי - הוא יהיה הפנים של הספרס.

 

אחרי שהפצרנו בו להתעורר משני המשחקים הפושרים שלו, האיש עם תספורת אלן אייברסון (זה לא מיצה את עצמו?), החליט להיות אגרסיבי ולתקוף את הסל. זה הספיק ל-10 מ-13 מהשדה ושיא קריירה של 29 נק'. אבל יותר מהכל - כשמיאמי צימקה לשבע בסוף הרבע השלישי, היה זה לאונרד ששיתק את לברון ג'יימס.

 

ולחשוב שכל הריצה המטורפת בחצי הראשון, התרחשה עם שתי נק' בלבד של פארקר ומשחק סולידי/סטנדרטי של הטריו. דני גרין מוכיח שהוא הרבה מעבר לסתם צלף שלשות עם הגנה גדולה, חמש חטיפות וחדירות לצבע, פאטי מילס הוא כוח משמעותי מהספסל ובוריס דיאו הוא השחקן הכי מלהיב בגוף הכי פחות מלהיב. מה שאין לו בשרירים, הוא משלים באינטילגנציה.

 

המוח. גרג פופוביץ' (צילום: AFP) (צילום: AFP)
המוח. גרג פופוביץ'(צילום: AFP)

 

מיאמי מחפשת לעצמה "רון הארפר"

המדקדקים יגידו שההגנה של מיאמי הייתה מביכה בחצי הראשון. הצבע היה פנוי, העזרה הייתה איטית וכריס בוש היה חור. אבל זה לא הוגן לומר את זה מול שלמות התנועה של סן אנטוניו.

 

דווקא בשיא השפל שלה עם פיגור 26 נקודות, ריחפה באוויר גדולתה של מיאמי בשנים האחרונות. לכולם הייתה תחושה שהנה, עוד רגע הם חוזרים והופכים את זה לדרמה. וזה כמעט קרה, כשאריק ספולסטרה, האיש שהפך את הסמול בול לתורה, הלך הפעם על השיטה ההפוכה - חמישייה ללא אף רכז.

 

הבעיה הגדולה כרגע של מיאמי היט מריו צ'אלמרס. שתי נק', שלושה איבודי כדור ו-0 מ-5 לפנות בוקר, חמש נק' ב-32 דקות במשחק שתיים, שלוש נק', חמישה איבודי כדור וחמש עבירות במשחק אחד. אז נכון, מיאמי לא חייבת דה-פקטו "רכז", אבל רק נזכיר - שיקגו בולס הפכה לאימפריה בפעם הראשונה עם רכז יעיל כמו בי. ג'יי ארמסטרונג, בפעם השנייה עם רכז הגנתי מעולה כמו רון הארפר והלייקרס עשתה זאת עם דרק פישר והתרומה שלו במאני טיים. מיאמי חייבת את צ'אלמרס. היא ממש לא חייבת את "אוהדי הרולקס" שלה שנמלטו באמצע הרבע האחרון.

 

נוכח-נפקד. מריו צ'אלמרס יחד עם ריי אלן על הספסל (צילום: AFP) (צילום: AFP)
נוכח-נפקד. מריו צ'אלמרס יחד עם ריי אלן על הספסל(צילום: AFP)

 

מדד הלברון היומי

לברון ג'יימס היה היחיד שתיפקד במחצית הראשונה אצל מיאמי, כשהמשיך עם האחוזים המצוינים שלו (9 מ-14 במשחק). אבל דווקא בקאמבק של ההיט הוא נחלש,

לא היה מספיק אגרסיבי ורשם את כמות האיבודים הגדולה בקריירה בגמר עם שבעה.

 

ונכון לעכשיו, נדמה כי הסדרה מתפתחת לקרב אחד מרתק - הקבוצה המושלמת מול השחקן המושלם. אם רוצים להגזים, אפשר לומר שיש כאן קרב על זהות הכדורסל שאנחנו רוצים לראות. אם לא רוצים להגזים, לא חייבים לומר. באמת. אבל כן חייבים להמשיך ולקום מוקדם בבוקר לראות את הסדרה המופלאה הזו.

 

ורק אל תגידו לי שיש משהו אחר שהולך להסיט לכם את תשומת הלב בתקופה הקרובה.

 

  • אוהבים NBA? בואו לדבר על זה בעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
קוואי לאונרד
צילום: רויטרס
מומלצים