נדחה סוחר נשק שתבע מיליונים מאירונאוטיקס

משה בריטש טען שהיה המתווך בעסקת מזל"טים בין החברה הישראלית לצבא אנגולה, שהוערכה בכ-3 מיליון דולר. המחוזי והעליון חשבו אחרת

עו"ד ראובן נחוםפורסם: 12.06.14 , 19:17

האם חברת המזל"טים אירונאוטיקס הפרה התחייבות כלפי סוחר נשק בנוגע לעסקה שחתמה ב-2002 עם ממשלת אנגולה? הסוחר טען שהחברה נטשה אותו לאחר שניצלה את קשריו עם הממשל במדינה ותבע פיצוי של ארבעה מיליון שקל. הפרשה הגיעה עד לבית המשפט העליון, שקבע שהסוכן לא הוכיח הפרת הסכם ולכן הוא לא זכאי לפיצוי.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

חברת אירונאוטיקס הוקמה ב-1997 כסטראט-אפ מודיעיני הפועל בעיקר באמצעות מזל"טים, וכיום היא אחת החברות הביטחוניות הגדולות בארץ. בשנת 2000, כשעוד הייתה בחיתוליה, פנה אליה סוחר הנשק משה בריטש והציע לקדם עבורה עסקאות מכירת מזל"טים לצבא האנגולי.

בפגישה שנערכה בינו לבין סמנכ"ל השיווק דאז של אירונאוטיקס, צבי נווה (כיום מנכ"ל החברה), סוכם כי תינתן לבריטש ההזדמנות לתווך בין הצדדים. באותה פגישה הוציא נווה מכתב למשרד הביטחון של אנגולה, ובו הודיע כי בריטש משמש כסוכן החברה ומוסמך לדבר בשמה בכל הנוגע למו"מ עסקי. במסמך, שנכתב באנגלית, כונה בריטש "sole agent".

מילים אלה עמדו במרכזה של התביעה שהגיש בריטש ב-2006 לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד החברה, נגד המנכ"ל דאז אבי לאומי ונגד נווה.

התביעה הוגשה לאחר שאירונאוטיקס התקשרה עם משרד הביטחון האנגולי באמצעות החברה LR Avionics Technologies Ltd. בריטש טען שבכך הפרה אירונאוטיקס הסכם שכרתה עמו בעל פה, ולפיו יהיה הסוכן הבלעדי שלה באנגולה. לדבריו, עסקת המזל"טים הוערכה בכשלושה מיליון דולר, ובגינה אמור היה לקבל עמלה בשיעור של 30%, שהם כ-900 אלף דולר. לטענתו, אירונאוטיקס נטשה אותו אחרי שהשתמשה בשירותיו ובקשריו.

המחוזי דחה את התביעה לאחר שקבע שבריטש לא הוכיח שנחתם עמו הסכם בלעדי, ובכל מקרה הוא גם לא הוכיח שאירונאוטיקס הסכימה לשלם לו עמלה של 30% או שהיה "הגורם היעיל" בעסקת הנשק. למעשה נקבע שכלל לא היה מעורב בעסקה שנחתמה. בריטש לא התייאש וערער לעליון.

לא הוכחה הבטחה לבלעדיות

המשנה לנשיא, השופטת מרים נאור, קבעה שאין להתערב בהכרעת המחוזי, ש"לא התלהב" מהעדות של המערער. מעבר לכך הוסיפה השופטת שלא הוכחה כל הבטחה לבלעדיות, ושאת המילים "sole agent" בהחלט ניתן לפרש כסוכן יחיד שאינו בלעדי.

יתרה מזו, לעמדת השופטת נאור קשה לקבל שהמשיבה ניסחה הסכם שהעניק לבריטש בלעדיות לזמן בלתי מוגבל והבטיח לו שיעור עמלה גבוה. זאת בפרט כשבאותה תקופה עוד לא היו בידיה המזל"טים, והעסקה הסופית נחתמה רק בחלוף שנתיים.

לעמדה זו הצטרפה השופטת דפנה ברק-ארז, אשר הדגישה שהמערער לא הצליח להוכיח שום תנאי מתנאי ההסכם, כמו משך ההתחייבות כלפיו ופרטיה.

לעומתן סבר הנשיא אשר גרוניס שיש במכתב ובעדותו של המערער כדי להוכיח שנקשר עמו הסכם סוכנות בלעדי בעל פה: המכתב שהציג משלים את עדותו, והעובדה שנכתב בו במפורש "our sole agent in Angola" שרק עמו ניתן לדבר, מעידה שהוסמך לייצג את המשיבה באופן בלעדי באנגולה.

עם זאת, הנשיא הסכים שעל הערעור להידחות, מהסיבה שבריטש לא הוכיח את שיעור העמלה שהובטח לו על עבודתו. בסופו של דבר התקבלה עמדת השופטות, והמערער חויב בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.