"התינוקת נדקרה בת"א, המדינה מתעלמת"
חצי שנה לאחר שנדקרה התינוקת האריתריאית, המשפחה מתקשה לטפל בה ללא סיוע מגורמי הרווחה. "משפחה ישראלית כבר הייתה מקבלת מנהל תיק"
"מי ירצה לדקור תינוקת בת שנה וחצי?!". ירדנוס יאמנה (28), מבקשת מקלט מאריתריאה, אינה מצליחה לשכוח: "זה היה יום שישי בערב. הלכתי ברגל לתחנה המרכזית בתל אביב. התינוקת שלי ר' הייתה על הידיים שלי, והבת הגדולה החזיקה בידי. פתאום ראיתי שמישהו נותן מכה לר', אבל לא האמנתי שמישהו דוקר אותה. כשהסתובבתי, ראיתי ביד שלו מספריים, והיא הייתה מלאה בדם".
- עוד סיפורים - בפייסבוק שלנו
חצי שנה חלפה מאז, והחיים של ירדנוס, של בעלה מולו ושל שתי הבנות הקטנות "הפכו לגיהנום", לדברי האם. ר' הובהלה לבית החולים איכילוב במצב קשה, ובמשך כמה שבועות טופלה, מורדמת ומונשמת. "היא הייתה בין חיים למוות, ולא חשבנו שהיא תחזיק מעמד", אומרת האם.
הדוקר נתפס והואשם בניסיון רצח. "תקפתי מחבלים שחורים", אמר לשוטרים לאחר שנעצר. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הפסיק בפברואר את ההליכים נגדו והורה לאשפזו בבית חולים פסיכיאטרי, אבל בזה לא תם הסיוט של המשפחה. "אפילו עכשיו אני לא מאמינה שזה קרה לנו. אני כל הזמן חושבת על הרגעים ההם, ועדיין מפחדת לצאת לרחוב", מספרת ירדנוס. בתה בת השלוש, שהייתה עדה לדקירת אחותה, סובלת מבעיות שינה ומבכי. "היא לפעמים אומרת 'יש לה דם', ופוחדת מאנשים לבנים שהיא רואה".
אחרי שלושה חודשים, שבמהלכם עברה הבת הקטנה שני ניתוחים, היא הועברה למוסד שיקומי בתל אביב, וכיום היא ממשיכה להגיע לטיפולים במקום. השפעות הפציעה לטווח ארוך יתבהרו רק לאחר קבלת תוצאות של בדיקות שנערכו לה. מאז שחרורה מהאשפוז במוסד השיקומי לפני כחודש היא התחילה לצעוד בעצמה, אך היא צולעת. "היא לא רגועה ולא ישנה טוב. הייתי רוצה שהיא תוכל לצאת מהבית ולהיות במעון עם ילדים בגילה", אומרת אמה.
שבורים ונטולי זכויות
בהיעדרה המוחלט של מערכת רווחה ובריאות לטיפול בכ-51 אלף מבקשי מקלט השוהים בישראל, בני המשפחה מצאו את עצמם נטולי כל זכויות רפואיות או סוציאליות. הטיפול הרפואי מומן על-ידי ביטוח רפואי פרטי שעשו ההורים, אבל לא ברור איזה טיפול שיקומי תקבל התינוקת בהמשך.
המשפחה נקלעה למצוקה כלכלית קשה. בחודשים הראשונים היו ההורים מרותקים לבית החולים ולא יכלו לעבוד. בהמשך חזר האב לעבודה, אך האם מטפלת בר' בבית מאז ששוחררה מהאשפוז השיקומי, מכיוון שאין לה זכאות למסגרת אחרת, כמו מעון לילדים עם צרכים מיוחדים. לדברי אנשי ארגון א.ס.ף המסייע למשפחה, האם ובנותיה סובלות מתסמינים פוסט-טראומטיים ברורים. "המשפחה שבורה", מסבירה קרן, מתנדבת בא.ס.ף שמלווה את המשפחה מאז הדקירה, "יש כאן ילדה שנולדה בישראל ונדקרה כאן, אבל המדינה פשוט לא רואה אותה".
"בני המשפחה מצאו את עצמם לגמרי לבד וללא סיוע, מיואשים והולכים לאיבוד בסבך של בירוקרטיה. משפחה ישראלית שהייתה נקלעת למצב דומה הייתה מקבלת מנהל תיק, עובדת סוציאלית מטעם מחלקת הרווחה", מסבירה טלי אהרנטל, רכזת עבודה סוציאלית בא.ס.ף, שמלווה את המשפחה. לדבריה, "אותה עובדת סוציאלית הייתה מטפלת בקבלת קצבאות הביטוח הלאומי ובשיבוץ הילדה במעון מתאים".
אוזלת היד המוחלטת שמגלה המדינה בטיפול במשפחת יאמנה היא דוגמה אחת הממחישה את הביקורת החריפה של מבקר המדינה יוסף שפירא בדו"ח שפורסם בחודש שעבר: "בהיעדר טיפול רפואי מספק מוזנחים הצרכים הרפואיים של חלק מהזרים, עד שמצבם מידרדר לכדי מצב חירום. עולה חשש ממשי כי מתן גישה מצומצמת לשירותי בריאות לזרים הסובלים ממחלות כרוניות מסוימות או זקוקים לשיקום וסיעוד, אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".
על היעדר שירותי רווחה נכתב: "ספק אם ביכולתם של שירותי הרווחה לזהות זרים שנשקפת סכנה לשלומם, שכן נגישות הזרים לשירותי הרווחה מוגבלת ביותר".
לפנייה לכתב/ת 
