מקימים עסק חדש? אל תנהגו כ-12 המרגלים

עצות של מרגלים. פרשת השבוע, "שלח לך", מתעסקת בחטא המרגלים אשר מצליחים לשכנע את עם ישראל שכדאי לו לוותר על ארץ ישראל על אף השפע הכלכלי והטבעי שיש בה. השבטים מסוכסכים ורוצים לוודא שאף אחד לא יקבל נתח גדול יותר מהם.

טורים קודמים במדור פרשת שבוע כלכלית

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.

וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה בְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים (ספר במדבר פרק יג' פסוקים א'- כ')

לא סומכים האחד על השני 

מפרשי המקרא שואלים מדוע היה צורך לשלוח 12 מרגלים - למה לא להסתפק באחד או שניים? הרי כחלוף ארבעים שנה כאשר עם ישראל עומד להיכנס לארץ כנען, תחת הנהגת יהושע, הוא מסתפק בשני מרגלים בלבד. 

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ (ספר יהושע פרק ב' פסוק א')

הרי הרבה יותר קל לחשוד בקבוצה של 12 מרגלים מאשר בשני אנשים אנונימיים. למה להסתכן בשליחת כל כך הרבה אנשים - הסיכוי שהאויב יבחין בהם גדול פי כמה.

המפרשים מסבירים שהשבטים לא סמכו האחד על השני. הם ידעו שארץ כנען עתידה להתחלק בין השבטים, וכל שבט רצה לוודא שלא עובדים עליו ושחלקו אכן טוב לפחות כמו יתר השבטים.

למעשה, הם התעסקו בחלוקת פירות כיבוש הארץ במקום להתעסק במשימה עצמה. כאשר המרגלים חוזרים הם מציינים את השבחים של ארץ ישראל, אך שמים דגש על הקושי הכרוך בהשגת המטרה: בארץ כנען עמים חזקים שלא נוכל לכבוש אותם וממילא גם לא נהנה מהשפע הכלכלי של המדינה.

לרתום עגלה לפני הסוסים

וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה; וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה, וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ. וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ.

אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם. (ספר במדבר פרק יג' פסוקים כה' - לג')

יש פה לקח לחיים ובמיוחד בתחומי העסקים והכלכלה. כאשר אנחנו מקימים עסק או מיזם חדש בסופו של דבר אנחנו רוצים להרוויח ולהתפרנס, אולם כדי להצליח אנו צריכים להיות מחויבים שהמיזם או העסק יפתח את המוצר או את השירות הכי טוב.

מוטב לפתוח עסק חדש מתוך תחושה שכל המייסדים והעובדים מרגישים שותפות גורל להצלחת המהלך. חייבת להיות תחושה של שליחות. הצרה מתחילה אם אנשים מתחילים לספור מראש את פירות ההצלחה.

הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד