הפרויקט לפירוק מדינות. "דאעש" קונטרול
הארגון שמסונף לאל-קעאידה השתלט על שטחים בסוריה ובעיראק, מתכנן כיבושים נוספים ורוצה להקים חליפות איסלאמית במזה"ת שאינה נאמנה לאף מעצמה. על הדרך הוא נוקט באלימות אכזרית ובטרור כדי לאכוף את חוקיו
העולם כולו עסוק במונדיאל בברזיל, במשבר בין רוסיה לבין אוקראינה, בחטיפות הנערות בניגריה על ידי ארגון הטרור "בוקו חראם" ובגילויים מספרה החדש של מזכירת המדינה לשעבר הילרי קלינטון. התקשורת עוסקת רק בשולי החדשות בתהליך האיטי, העקבי והמסוכן של ההשתלטות של ארגון "דאעש" ("המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט") על שטחים נרחבים במדבר הסורי. העולם הוכה שלשום בהלם כשהארגון שמסונף לאל-קאעידה השתלט על מוסול, בירת הצפון של עיראק.
"ערבית מדוברת" - טורים אחרונים:
רגע המבחן: "סופר סיסי" יחסל את הטרור?
ביקור האפיפיור עורר בעיקר את השד העדתי
נאצר מחכה לסיסי: מצרים רוצה איש חזק
סוריה משליכה את ההיסטוריה שלה לפח הזבל
ימי הביניים בסוריה: זוועות בשם האיסלאם
הרצף הטריטוריאלי המתהווה תוך כדי ניצחונותיו של "דאעש" עלול ליצור מדינה חדשה מסוגה במזרח התיכון, שאינה נגזרת מהסכמי סייקס-פיקו ההיסטוריים, אינה מתחשבת בחוק הבינלאומי, אינה נאמנה לאף מעצמה, ואינה מכירה בשום גוף בינלאומי, כגון הליגה הערבית והאו"ם. מה יהיו השלכותיה האזוריות של הפיכת "המדינה האיסלאמית של עיראק והלבנט" מארגון לישות מדינית?
ארגון הטרור בגלגולו הקודם, "המדינה האיסלאמית בעיראק", פעל בעשור שעבר בעיראק כזרוע של אל-קאעידה שכיוון את מלחמתו נגד הצבא האמריקני ונגד השיעים השולטים במדינה. הארגון מייחס לעצמו ניצחון במשימה הראשונה - גירוש הכובשים האמריקנים, ועתה הוא עסוק במשימה השנייה - חיסול המשטר השיעי. לפני כמה חודשים אף נחשפה לכאורה זהותו האמיתית של מנהיג הארגון, המכונה אבו בכר אל-בגדאדי.
מנצלים ואקום ביטחוני ומשתלטים על שטחים
אל-בגדאדי היה נאמן למנהיג אל-קאעידה אוסמה בן לאדן ושמו האמיתי, איבראהים עוואד איבראהים, הופץ בתקשורת על ידי המודיעין העיראקי. השם אבו בכר מדגים את מטרותיו היומרניות של הארגון לייסד מחדש את החליפות האיסלאמית.
אבו בכר ההיסטורי היה לא פחות מאשר ממלא מקומו של הנביא מוחמד, ראשון החליפים שהוציא לראשונה אחרי מות הנביא את הצבא המוסלמי מחצי האי ערב, והחל בכיבוש עיראק מידי הפרסים וסוריה מידי הביזנטים במאה ה-7.
ארגון "דאעש" ניצל את הוואקום הביטחוני בסוריה בעקבות המלחמה בין האופוזיציה לבין משטרו של בשאר אסד וכבש את מחוז אל-רקה במהלך 2013. כעת הארגון נלחם נגד קבוצות אופוזיציה סוריות על השליטה במזרחה של סוריה, עם דגש על מחוז דיר א-זור. למחוז דיר א-זור חשיבות אסטרטגית-כלכלית כי הוא חולש על הגבול עם עיראק והוא גם עשיר בנפט. בעיראק השתלט "דאעש" על מחוז בייג'י העשיר בנפט.
איפה הכסף?
הצלחתו של אל-בגדאדי מעוררת קנאה וחשש בקרב הנהגת אל-קאעידה. ארגון אל-קאעידה כבר גינה את ארגון "דאעש" על חוסר צייתנותו ועל לחימתו בזרוע הסורית של אל-קאעידה - ג'בהת א-נוסרה.
כדי למנוע את "סגירת הברז" על ידי איימן אל-זוואהירי מנהיג אל-קאעידה, דואג אל-בגדאדי לבטח את עצמו כלכלית. בכדי לדאוג לתקציב עצמאי, דואג הארגון לייצר צינורות כלכליים עצמאיים משלו. הוא מתאמץ להשתלט על מקורות אנרגיה ומחסני נשק ולאסוף מיסים באזורי שליטתו.
מקורות המימון של "דאעש" הם בגדר תעלומה בלתי פתורה. כיצד יכולים כמה אלפי "מוג'אהידון ומוהאג'רון" - ג'יהאדיסטים עיראקים ומתנדבים מחו"ל - להילחם בו זמנית בכמה זירות: במערב נגד המשטר הסורי ונגד האופוזיציה הסורית ("החזית האיסלאמית" ו"צבא סוריה החופשי").
גוף מימי הביניים עם נשק חדיש
המוטיבציה הדתית-כלכלית-נרקוטית מניעה את לוחמי ארגון "דעאש" לבצע פשעים בשם הדת. חלק מצעירי הארגון מונעים על ידי אידיאולוגיה וחלק אחר על ידי טובות הנאה חומריות והתמכרות לסמים. הארגון לא בוחל בשום אמצעי והוא ידוע לשמצה בשל אכזריותו שאינה יודעת גבולות.
התיאורים של עדי ראייה חוזרים על עצמם: כשפעילי הארגון מגיעים לאזור מסוים, החיילים המקומיים והשוטרים נתקפים באימה, פושטים את מדיהם ונטמעים באזרחים המבוהלים. כשאחד מהם נתפס הוא מוצא להורג מול קהל, לצד "בוגדים" אחרים.
משחררים אסירים ומגייסים לשורותיהם
מלבד המתנדבים והעריקים שמעוניינים להצטרף לצד המנצח, "דאעש" מתחזק על ידי יצירת בעלי ברית חזקים שאינם נאמנים לשום מדינה. בערים שנמצאות תחת שליטתו בסוריה ובעיראק, פרצו אנשי "דאעש" פרצו לבתי סוהר, שחררו את כל האסירים וצירפו חלק מהם לארגון. את השבטים הבדואים החמושים, שהיוו סיכון עיקרי להשתלטותם, הם שיחדו בכסף וזכו לנאמנותם. הם משתמשים בעוינות לשיעים בקרב השבטים הסונים כאמצעי לגייס את הבדואים למה שהם מכנים "המלחמה בכיבוש השיעי של עיראק". באותה המידה, הם טוענים כי בסוריה הם נלחמים ב"כופרים העלווים".
יתרון אסטרטגי
השתלטות "דאעש" החמירה מאוד את בעיית הפליטים בסוריה ובעיראק. האוכלוסייה נמלטת מאזורי שליטת הארגון צפונה לעבר המחוזות הכורדיים מחשש לחיות תחת שלטון "דאעש" או להיפגע בהתקפות האוויר וארטילריה של המשטר העיראקי. החיילים שנמלטו על נפשם ממוסול הותירו אחריהם כמויות גדולות של נשק, שעתידות לשמש את הכובשים.
תנאי המדבר הסורי הקשים, בעיקר בחודשי הקיץ, יקשו מאוד על הצבא העיראקי או כל צבא אחר שינסה להילחם ב"דאעש", לכבוש מחדש את האזורים שנמצאים תחת שליטתו. אזור הגבול בין סוריה לבין עיראק הוא שטח עצום וקשה אם לא בלתי אפשרי לסגור אותו הרמטית בעתיד. אל-קאעידה פועל כיום בכל מקום, בו קיים ואקום גיאוגרפי (מדבר), שלטוני (אנרכיה) או צבאי (מלחמת אזרחים).
כישלון אמריקני
היווצרותה של "מדינת דאעש" צריכה להדאיג את המזרח התיכון ואת העולם כולו.
אם תוקם מדינה מעין זו, היא תיתן השראה לתאי אל-קאעידה באזורי מדבר נוספים, כמו למשל בסהרה, בסיני ובדרום חצי האי ערב. ארצות הברית הכריזה על שתי מלחמות במזרח התיכון: המלחמה בטרור והמאבק ב"ציר הרשע".
וושינגטון מתנגדת לדיקטטורים ותומכת בכינון דמוקרטיות בעולם הערבי. אולם בשטח, דווקא מנהיגים צבאיים חזקים, חלקם אף מ"ציר הרשע", הם שנלחמים בטרור בשעה שארה"ב אינה מתערבת בעצמה. התרחיש העיראקי של השתלטות "דאעש" וניצול חולשת הצבא שלא הוכן כראוי לפינוי, עלול בהחלט לחזור על עצמו עם הטליבאן, אחרי שהאמריקנים ייסוגו מאפגניסטן.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
