הדרך לספרי ההיסטוריה: סיכום משחק 4 בגמר
עד סן אנטוניו של 2014, לא ידענו שזה אפשרי לשחק כדורסל כל כך טוב. ככה זה כשלקבוצה אחת יש (היה) "ביג-טרי" ולשנייה "ביג-13". וגם: איך נדב הנפלד קם לתחייה בסדרה והאם מיאמי הנוכחית תהפוך בקרוב להיסטוריה? שרון דוידוביץ' על ה-86:107 של הספרס על ההיט
טוב, זה היה...זאת אומרת, ברור ש..., לפני הכל צריך לומר...אולי בעצם... טוב, סליחה. אין לנו מילים שיכולות לתאר את 48 הדקות שהציגה סן אנטוניו. בעצם, את 96 הדקות האחרונות שלה בסדרה. רק מילה אחת נשמעת סבירה מספיק כדי להסביר את ה-86:107 של הספרס על מיאמי – "וואו".
חגיגת מונדיאל ב-ynet ספורט:
קבלו בברכה: הסימון החדש של השופטים
פורטוגל מודאגת: רונאלדו נטש את האימון
מרביץ את דרכו לצמרת: על ווסלי סניידר
הרבה אנשים לא היו מודעים שאפשר, או אנושי, לשחק כדורסל כל כך טוב, כל כך יעיל. 59% מהשדה במשחק השלישי, 57.1% הלילה. כדורסל בו 8 שחקנים עולים על לוח התוצאות כבר ברבע הראשון. כדורסל בו 13 השחקנים שעלו לפרקט בחולצות שחורות, קלעו. דומיננטיות מוחלטת בה הספרס הופכים לראשונים שמנצחים שני משחקים רצופים ביתרון 15 נק' בגמר, בחוץ.
למיאמי יש (היה) את הביג-טרי, לסן אנטוניו יש את הביג 13. מלבד התקפה מדהימה, הפעם זו הייתה הגנה ששיתקה את ההיט. כל ניסיון כניסה לווה במגן, כל חדירה התקבלה בשמירה כפולה, עזרה מהצד החלש וערנות בלתי פוסקת. הפיזיות של טיאגו ספליטר בצבע בצד אחד, במקום ראשרד לואיס בצד השני. זה כל ההבדל. בית ספר.
אחרי שגברו על דאלאס ב-7 משחקים, טיילו מול פורטלנד האיכותית וגברו על אוקלהומה סיטי וה-MVP של הליגה, הם צריכים ויכולים לסגור את הסיפור בבית, ביום ראשון, עם אחת מהופעות הפלייאוף המרשימות בהיסטוריה.
נדב הנפלד הצרפתי
הגדולה של הספרס היא העובדה שגם אחרי 4 משחקים, לא ניתן לדעת מי ה-MVP שלה. לאף אחד מהטריו עדיין לא היה משחק ענק. כל הזמן משהו שנע בין יעיל (דאנקן הבוקר), לסולידי (ג'ינובילי הבוקר) עד לטוב ומנהיגותי (פארקר בשני המשחקים האחרונים).
אם המשימה תושלם, בתואר עשוי לזכות קוואי לאונרד, עם עוד משחק ענק של 20 נק', 14 ריב', 3 חט', 3 אס' ו-3 חס'. השחקן השני שרושם שורה כזו בגמר מאז 1985. הראשון היה טים דאנקן זה, יחד עם הגנה אדירה על לברון ודוויין ווייד, ובקצב הזה, בגיל 22 ו-11 חודשים, הוא יהיה ה-MVP הצעיר ביותר של סדרת גמר מאז מג'יק ג'ונסון ב-1982 (22 ו-10 חודשים).
אבל בקבוצה מיוחדת כמו הספרס, התואר צריך ללכת לשחקן מיוחד כמו בוריס דיאו. אם הוא היה נכנס לאולם בו אתם מזיעים עם החבר'ה בשישי אחר הצהריים, כנראה שהייתם בוחרים בו רק שלישי לחמישייה שלכם. אחרי ההוא שהקפיץ אתכם באוטו ואחרי ההוא בגובה 2 מ' שפעם שיחק בליגה ארצית.
משחק נוסף של כמעט טריפל דאבל (8 נק', 9 ריב' ו-9 אס'), יחד עם הנתון בו הוא מחזיק במדד ה-+/- הגבוה בסדרה, הופכים אותו מה-X פקטור לפני הסדרה, ל-THE פקטור. כל התקפה הכדור עובר דרכו ומוצא את הנתיב ברגע הנכון ובזמן הנכון ליעד הנכון.
אם רוצים הקבלה ארצ-ישראלית, אז בוריס דיאו הוא נדב הנפלד. רק עם כתפיים חלקות. אחד שמשחק כאילו הוא יכול להוציא 800 בפסיכומטרי. נכון לעכשיו, המהלך היפה של הסדרה שייך למסירת האמן מאחורי הגב שהוא נתן הבוקר לספליטר. לא לברון, לא ווייד, לא פארקר ולא דאנקן– ה-מהלך של שייך לדיאו. מדהים.
רואים את הסוף
בניגוד למשחק הקודם בו הקרדיט הלך בלעדית לספרס, צריך גם "להודות" למיאמי, שהציגה את המשחק הכי נרפה שלה מאז כינון הקבוצה הנוכחית ב-2010. היא הייתה כבויה, חסרת אנרגיה והפסידה כבר עם המבטים החלולים כעבור 8 דקות. סן אנטוניו הכניעה אותם. מאז 2010, היא מעולם לא פיגרה בבית ב-25 הפרש. בשלושה ימים זה קרה לה פעמיים.
אולי אפשר להבין אותם. בטח אחרי 86 משחקי פלייאוף ב-4 השנים האחרונות. זה אומר שהם שיחקו קצת יותר מ-5 עונות, ב-4 העונות האחרונות. תוסיפו את העובדה שמדובר בקבוצה המבוגרת בליגה, את הברכיים של דוויין ווייד שהציג את משחק הגמר הגרוע בקריירה (10 נק' ב-3 מ-13 מהשדה) ואת החוזה הנגמר בקיץ של לברון, ומי יודע – אולי זה מסע אחרון של הקבוצה הגדולה זו.
הרבע השלישי היה תמצית מזוקקת וכואבת להיט של יוני 2014. 19 נק' של לברון ב-8 מ-8 מהשדה, לעומת 2 נק' בלבד של השאר. זה הוא, נגד הספרס. אלמלא ההופעה הג'ורדנית שלו במשחק מספר 2, הסדרה כבר הייתה מוכרעת לפנות בוקר.
כעת הסטטיסטיקה אומרת שאף קבוצה לא חזרה מפיגור 3:1 בגמר. עוד מוקדם לדבר, אבל כרגע נראה שיש רק שני דברים שישאירו את לברון גם בעונה הבאה במיאמי – הבאת כרמלו אנתוני, או 3 ניצחונות רצופים בשבוע הקרוב.
דור הדאנקן
אם אתם אוהדים נייטרלים ועדיין לא החלטתם את מי לאהוד, קחו אתכם שני פרמטרים למדד – הקהל של מיאמי, מול טים דאנקן.
"קהל הפרארי/יגואר" מפלורידה, הוא הסממן הכי מגעיל ואנטי-ספורטיבי בתרבות הספורט האמריקנית. נכון, זה לא נדיר שם, אבל הפעם זה חצה גבולות. אחרי הבריחה ברבע הרביעי לפני יומיים, הגיעה השתיקה הרועמת הבוקר, ללא ניסיון לעזור או לעודד, שריקות בוז לשחקנים שהביאו אותם 4 פעמים רצוף לגמר והימלטות נוספת, הפעם סטייל גודזילה בדרכו לאולם.
מצד שני, יש את טים דאנקן. שהלילה עקף את קארים עבדול ג'אבר בדרך למקום ראשון בכל הזמנים לדקות משחק בפלייאוף ועבר את חברו ללייקרס, מג'יק, עם דאבל-דאבל 158 ומקום ראשון בכל הזמנים בפלייאוף. אותו דאנקן שגם בגיל 38, מנופף במגבת, מעודד מהספסל ונותן צ'פחות עידוד על הישבן לחברים.
באליפות הראשונה שלו ב-1999, בקושי היה לו שיער על הפנים. כעת, מרחק 48 דקות מאליפות חמישית, יש לו כבר שיערות שיבה על הזקן. ביום ראשון, הוא יוכל להפוך לשחקן הגדול בדורנו. הדור שאחרי מייקל ג'ורדן.
אוהבים NBA? בואו לדבר על זה בעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
לפנייה לכתב/ת 
