האנטישמיות הלא חדשה
טוביה טננבום כתב ספר על גרמניה, אך ההוצאה לאור ביקשה לצנזרו. "לא יפה להראות שיש גרמנים ששונאים יהודים, אבל ישראל - זה כבר סיפור אחר", אמר המוציא לאור שגנז את הספר. בסופו של דבר הוא פורסם בהוצאה אחרת והפך ללהיט
טוביה טננבום, עיתונאי ואיש תיאטרון, עכשיו אמריקני, שגדל כילד חרדי בבני-ברק, התבקש על ידי הוצאה לאור ידועה וחזקה בגרמניה, רובולט, לכתוב ספר רשמים על גרמניה. לא מחקר. לא שיחות עומק. רשמים. לאיש יש חוש הומור וכישרון כתיבה. זו הסיבה ששכרו אותו. ברגע שטננבום הגיש את כתב היד - ההוצאה נבהלה. טננבום לא חיפש את רוח הרפאים היהודית שמרחפת מעל גרמניה. אבל הוא מצא אותה. ועוד איך מצא. הוא מצא גרמניה חדשה עם הדמון היהודי הישן. אותו יהודי בדיוק. האנטישמיות עדיין שם. בוחשת ורוחשת ובעיקר מוכחשת.
ההוצאה נבהלה מכתב היד והציעה גרסה מצונזרת. טננבום מספר: "כל תיאור של אנטישמיות סולק במלואו מהספר. עוד קוצצו קטעים מראיונות מסוימים, בהם חשפו המרואיינים את האנטישמיות החבויה שלהם. במחי מחיקה הפכו המרואיינים לאוהבי יהודים מושבעים". טננבום מספר על ראש ההוצאה, אלכסנדר פסט, בנו של גרמני ידוע הרבה יותר, יואכים פסט: "במקומות שבהם מופיעה בספר המילה יהודים הוא תבע שאשנה אותה לישראל. לא יפה להראות שיש גרמנים ששונאים יהודים, אבל ישראל - זה כבר סיפור אחר; זה עניין פוליטי, והישראלים, אחרי־הכל, ידועים כאנשים רעים". טננבום סירב לשנות. ההוצאה סירבה לפרסם. הספר פורסם באנגלית וזכה לשלל שבחים. ובצדק.
טוביה טננבום. בגרמניה צינזרו את הספר
בסופו של דבר פורסם הספר בגרמניה, בהוצאת Suhrkamp, בגרסתו המלאה. ארבעה חודשים תמימים הוא שכן כבוד ברשימת רבי המכר של "שפיגל". הוצאת רובולט והעומד בראשה בוודאי מתייסרים. ואין כאן שום נחמה. משום ש-80 שנה עברו מאז שנות ה-30. יש גרמניה חדשה. ויש בה, לפי טננבום, גם את היהודי ישן.
גרמניה היא מדינה של סתירות. יש בה, מספר טטנבום, גם גילויים של אהבת ישראל. פעם אחת זו כנסייה שכל חבריה אוהבים את ישראל עד עמקי נשמתם, ופעם זה העיתון הנפוץ ביותר בגרמניה, ולמעשה בכל אירופה, "בילד"? כל עיתונאי שמעוניין לעבוד ב"בילד", מחויב לחתום על התחייבות שכוללת התנגדות לטוטליטריות, תמיכה בשוק חופשי, קידום הפיוס בין יהודים לגרמנים, ו"תמיכה בזכויות החיוניות של מדינת ישראל". עורך העיתון, קאי דיקמן, בשיחה עם טננבום, הגן בלהט על התמיכה בישראל. איך הגישה הזו, שאלתי את טננבום, מסתדרת עם האווירה האנטישמית שהוא מצא בגרמניה? אין סתירה, הוא מבהיר, משום שהעיתון כמעט שאינו עוסק בסכסוך הישראלי-ערבי, והוא אינו מעצב דעת קהל. את זה עושים כלי תקשורת אחרים, שרובם לוקים בעוינות תהומית לישראל. ותמיד יש, כמובן, את הישראלים דוברי הגרמנית, אנשי אקדמיה. הם לא עושים את זה רק בגרמניה.
חמאס ו"פעילי השלום" בגרמניה
בקתדרלה של קלן, הקרויה דום, יש תערוכה קבועה, קלאגֶמָאוּאֶר (כותל הדמעות של קלן), שמתכתב עם כותל הדמעות היהודי. התוכן - על טהרת הדמוניזציה הישנה. מה שאמרו פעם על יהודים, מה שאומר חמאס, אומרים עכשיו "פעילי השלום" על ישראל. הכותל מלא בתעמולה הידועה מתוצרת תעשיית השקרים: על הג'נוסייד שמבצעת ישראל בפלסטינים, על מעשי טבח, תוך הצגת תמונות שקשה להביט בהן. "פעילי השלום" הללו זוכים לשיתוף פעולה של WDR, ערוץ טלוויזיה חשוב. בשלב לנוכח הגודש האנטי-ציוני הזה שואל טננבום: "בעזה נמצא הריכוז הגבוה ביותר של אנשים המאמינים שיש להשליך את היהודים אל הים. מה יכולה להיות הסיבה שתניע אדם מבוכנוולד להצטרף אליהם?"אין אנטישמיות, אומרים לנו, זו בסך הכל ביקורת על ישראל. האמנם? טננבום, כאמור, לא עסק במחקר. רק רשמים. אלא שחוקר גרמני, לא יהודי, ד"ר קלמנס הני, שחי בברלין, טוען בדרך אקדמית לחלוטין את מה שטננבום כתב בגרסה חווייתית והומוריסטית. ובנוסף, הסקר האחרון בנושא, שהוזמן על ידי הבונדסטאג, מגלה ש-41% מהגרמנים חושבים שישראל נוהגת כמו הנאצים, ו-60% חושבים שישראל עוסקת ב"השמדה". 20% הביעו עמדות אנטישמיות. בנוסף, רוב הגרמנים חושבים ישראל היא "המדינה המאיימת ביותר על שלום העולם".
אלה נתונים מפחידים. במחשבה שנייה, יש קשר בין שנות ה-30' לשנים הללו. אז הופץ השקר הגדול ש"היהודי מאיים על האנושות". והיום מופץ השקר, בדיוק אותו שקר, שישראל מאיימת על שלום האנושות. המכנה המשותף הוא תעשיית שקרים. אז כמו עכשיו.
איך אפשר להסביר את נהירת הישראלים לברלין? או את קבלת הפנים האוהדת ליהודים מרוסיה, שהצעירים שביניהם הם סיפור הצלחה של הישגים והשתלבות? אין סתירה. הרי כבר היינו בסיפור הזה. מקומות שהיו גיא פריחה הפכו לגיא הריגה. האם זה עלול לקרות שוב? הספר של טננבום איננו מתיימר להציג נבואה. הוא נורית אזהרה.
השבוע יצא הספר בעברית, "אני ישן בחדרו של היטלר", בהוצאת סלע-מאיר. בעקבות הספר על גרמניה התבקש טננבום לכתוב ספר על ישראל-פלסטין. קראתי קטעים. הספרים מתכתבים ביניהם. יש שם גילויים מעוררי צמרמורת על "פעילי שלום", ישראלים, אירופים ופלסטינים. חשבתי שאני יודע הרבה על תעשיית השקרים. מתברר שיש לי מה ללמוד. ההמשך יבוא.
לפנייה לכתב/ת 
טוביה טננבום
מומלצים
