לנשיאות זה מספיק

בחירתו של הרע במיעוטו לתפקיד הנשיא העשירי של מדינת ישראל (יחי, יחי) מלמדת יותר מכל דבר אחר על מעמדו של המוסד מספר אחת ובעיקר על הכישורים הנדרשים כיום כדי לעמוד בראשו.

עוד בערוץ הדעות של ynet

הבית של רובי / יובל אלבשן

ראובן ריבלין, נץ שבנצים, הצליח להתחבב גם על חלקים בשמאל, בהם חברי כנסת, שהעדיפו אותו על פני מתחריו. בניגוד להם, ריבלין לא הדיף ריח חשוד של סחי פוליטי או מוסרי, וגם לא הצטייר כחוצן מוזר שקפץ לביקור בחיים הציבוריים.

הנשיא הנבחר, מוכרחים לומר, נושא עמו כמה יתרונות בולטים. הוא נקי כפיים (לפחות לא נחשד מעולם כמי שאינו כזה) ומנהל אורח חיים צנוע בסביבה הטובלת בכסף ובנדל"ן. הוא דמוקרט בנשמתו ואיש שלטון החוק בכל לבו, עקרונות שהקימו עליו אישים ומחסלים במפלגתו שלו. והכי מקסים: הוא מנטש. בן אדם חם ורגיש ומתרגש. הוא אפילו צמחוני - שינוי מרענן בנוף המורכב מאוכלי אדם.

את כל המטען הזה מביא ריבלין לבית הנשיא. מנגד, אפשר לחשוב על כמה פריטים שלא נמצאים באמתחתו. בקריירה הציבורית רבת השנים הוא לא רשם, בלשון המעטה, הישגים משמעותיים, וגם חותם של ממש לא הותיר.

שיעור קומתו לא מטיל צל על הפוליטיקה הישראלית, וניתן לומר בעדינות שאימת הזכייה בפרס נובל מעולם לא ריחפה מעל ראשו. גם בקרב חבריו הנאמנים ביותר לתנועה ולדרך נחשב תמיד איש מצוין, אבל מאור קטן.

כפי שהודה בכנות, ריבלין יתקשה להיכנס לנעליו של שמעון פרס (בינינו, מי יוכל?). לא רק תפישתו הלאומית העתיקה כהלצותיו תמנע זאת ממנו. מגבלותיו הדיפלומטיות ופשטותו המגושמת, זו שמוסיפה לו בצדק חן אנושי בעיני הבריות, עלולות לעמוד בדרכו בכמה מהמשימות הנשיאותיות. ייצוגי, מרשים, אלגנטי - נו, זה לא רובי שלנו.

העובדה שריבלין גבר בסופו של דבר על המועמדים האחרים ונבחר בצדק, מעידה על כך שהתפקיד הנשיאותי כל כך לא מהותי, כה ריק מתוכן מעשי, עד שיוכל להסתפק גם בנשיא שתוכנו לא עולה על גדותיו. למען האמת, מתברר שכדי לכהן כנשיא מדינת ישראל, די להיות חמוד. ומזה יש לרובי בשפע.

ואפשר גם להסתכל על כל העניין אחרת: ספק רב אם יש עוד צורך במוסד הפומפוזי והבזבזני הזה. אבל כל עוד מתעקשים עליו, ובעיקר על רקע ההיסטוריה הלא רחוקה שלו, הקריטריון מספר אחת הוא שהאיש שמאייש אותו יהיה בן אדם.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il