קרבות בוץ על מוסד מיותר
ייתכן שהאירועים המביכים שהתלוו למעמד ההתמודדות האחרון יחדדו את השאלות: אז מה היה לנו שם? ולמה כדאי שימשיך להיות לנו?
"אז מה היה לנו שם?", שאל אחד הגששים במערכון "המוסך". "היה לנו ריגולז', ברקס, פלגים, שמן ברקס, החלפנו לך גם את האלמנט. את האלמנט אל תכניס לו לחשבון. האלמנט עלינו, און דה האוס", הגיעה לבסוף התשובה.
אמנם רכיבים ברוח "רשימות המוסך" של הגשש החיוור לא היו לנו שם, בבחירות האחרונות לנשיאות, אך רשימות החיסול, "הצהרת ההון" המגוחכת וההסכם הסודי עם העוזרת (שטרית), ההיזכרות בדירה השלישית (דליה איציק), סרטוני השמצה, תככים, חקירות משטרה, טענות להטרדות מיניות לפני (סילבן שלום) ובדיעבד (מאיר שטרית), והפנטהאוז היפואי וכספת הדולרים הירושלמית (פואד) - כל אלו מעמידים במידה רבה את תחמנות המוסכניק הגששי באור חיוור למדי, ויוצקים תוכן חדש ומטריד לצירוף "האלמנט עלינו, און דה האוס".
עוד בערוץ הדעות של ynet
לנשיאות זה מספיק / זיו לנצ'נר
הבית של רובי / יובל אלבשן
זאת לא רק החבורה לעיל, שנשאה את עיניה למשרה המובטחת - ואליה, למזלנו, לא תבוא. אלה גם מריציה ותומכיה, שבימים כתיקונם מרבים ללהג על הצורך האקוטי של נבחרי הציבור בניקיון כפיים, בשקיפות ובטוהר מידות, אך שוכחים באחת את כל התורה כשהאינטרס הפוליטי ניצב לו מנגד.
כך, יכולים בוז'י ורוב ח"כי העבודה להריץ את פואד לתפקיד גם כשהעננה הכבדה של מימון הפנטהאוז ביפו מרחפת מעל, להמשיך לדבוק במשימת הרצתו גם אחרי שזומן לחקירה, ולחדול מכך רק לאחר שהסיר את מועמדותו. כך גם יכולה לבני, גם בסיוע הרצוג, לעשות כל שביכולתה כדי ששטרית ייבחר. אותו שטרית שחתם על הסכם שתיקה שערורייתי עם עוזרת הבית שלו (ששמועות על תוכנו המיני נפוצו בכנסת עוד לפני ההצבעה, וניתן לשער שהגיעו גם לאוזנה), שנאלץ "לעדכן" את מספר הבתים/הדירות שברשותו מאחד לחמישה ככל שגבר הלחץ הציבורי לעשות זאת, שנאנס לפרסם "הצהרת הון" אחרי שסירב לעשות זאת. וכך גם יכולה גלאון, "מגינת נשים" ידועה בימים כתיקונם, להצהיר שמרצ תתמוך בו בסיבוב השני, משום שלדבריה דעותיו המדיניות זהות לאלה של מפלגתה, ולהתעלם מאותו הסכם.
לא רק חבורת מריצי פואד-שטרית-איציק ותומכיהם פעלו כך, אלא אלו גם הדמויות שאיישו את המוסד הזה בשני העשורים האחרונים. זה עזר ויצמן, שנאלץ להתפטר מתפקידו בבושת פנים אחרי שהתגלה כי במשך שנים "מומן" בידי אדוארד סרוסי, מבלי שדיווח על כך. וזה עבריין המין משה קצב, שמעביר את ימיו ולילותיו במעשיהו אחרי שהורשע באונס ובהטרדה מינית. וזה, להבדיל, שמעון פרס, שעשה במהלך מרבית הקדנציה שלו כל שלאל ידו כדי להצדיק את הפסוק מ"פנקס שירות" של רבין, "חתרן בלתי נלאה", ככל שנגע הדבר בחתירתו המדינית המתמדת תחת ממשלות נתניהו הנוכחית והקודמת.
טענותיו כי "ברק ונתניהו פועלים בחוסר אחריות נורא", ניסיונו לבצע סיכול ממוקד למאמצי ישראל לאלץ את ארצות הברית להחריף את צעדיה כלפי איראן, התייצבותו המלאה לצד אובמה בוויכוח בין המדינות בשאלה האיראנית, ו"הסכם" שרקם, לדבריו, עם אבו מאזן לפני כשלוש שנים ושנתניהו "ברוב חוצפתו" טרפד - הם רק חלק קטנטן מפועלו החתרני הבלתי נלאה.
ואלה לא רק מעשיהם המבישים והמבאישים של ויצמן, קצב של פרס, ובוודאי לא רק פרסת התמודדותם של פואד, איציק ושטרית, אלא זה בעיקר המוסד עצמו, שהולך ומייתר את עצמו לדעת, שמשמש לרוב סידור עבודה לפוליטיקאים בשלהי דרכם, ושעלותו, גם בזכות פרס, הולכת ומאמירה ומסתכמת בלא פחות מחצי מיליארד שקל לקדנציה. רב בו הטקס, הפומפוזיות וההדר, וממילא התקוות שתלו בו שישמש סמל של אחדות וקונצנזוס מעולם לא מומשו.
שושלת הנשיאות, שהחלה כסידור עבודה ריק מתוכן של בן גוריון ליריבו, חיים ויצמן, מן הסתם לא תיקטע בתום כהונת ריבלין, אך ייתכן שהאירועים המביכים שהתלוו למעמד ההתמודדות האחרון יחדדו את השאלות: אז מה היה לנו שם? ולמה כדאי שימשיך להיות לנו?
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
