דרושה תגובה מהדהדת

יש כאן הזדמנות לשנות את כללי המשחק. ברוב המקרים בעבר שבהם נחטפו חיילים או אזרחים לצורך פיגועי מיקוח - היו בקרב מקבלי ההחלטות אישים אשר האידיאולוגיה המדינית שלהם הכתיבה את תגובתם לאירוע. בדרך כלל תגובה של הכלת האירוע. רציונלית. מדודה. תגובה מהסוג של "איפוק זה כוח". הטרור האיסלאמיסטי שמופעל מולנו מאז קום המדינה מחייב כנראה תגובה אחרת.

אין בשורות הבאות בכדי לבקר את מערכת הביטחון. צריך לפעול באחריות. אך הגיעה עת טירוף רציונלית. אני מודע לדיכוטומיה שבעניין - אבל זה בדיוק הנושא. התגובות שלנו שקופות וצפויות מדי. שוב, גל מעצרים נרחב, פריסה של כוחות וחיפושים מבית לבית. קטן עליהם.

כשחוטפים לנו נערים בחורי ישיבה תמימים שאך סגרו את דף הגמרא והיו בדרכם הביתה - בלילה, לאב ואם שממתינים בחלון והילד בושש מלבוא - צריך לפתוח את דלתות השאול. אין שום הצדקה מוסרית, אף לא בלקסיקון המעוות של תומכי הטרור האיסלאמיסטי, לפגיעה בנערים רכים. רק שוו בנפשכם את עיניהם המבוהלות כשחדרה להכרתם התמימה, הנערית, שעוד מעט קט הם בבית נאספים לזרועות ההורים והשבת המלטפת, שהם בעצם נחטפים ומועמדים להירצח. אין מחיר של כפרה למעשה טרוריסטי שכזה.

אך למראה הצעדים המדודים שצה"ל נוקט ב-48 השעות האחרונות, הפרחחים בשכונה שבה אנו גרים מפרשים אותנו שוב כחלשים. הפעילות הצבאית חייבת להיות מהסוג של הטלת אימה משתקת. מהסוג שגרם לחסן נסראללה בלבנון להודות לאחר חטיפת שני חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב ביולי 2006: "אם הייתי יודע שזו תהיה תגובתה של ישראל - לא היינו מבצעים את החטיפה".

אין צורך בקורבנות חלילה בצד השני. זה לא אופי המשחק שלנו. אך צריך שלא יעצמו עין - שהאסירים הטרוריסטים בבתי הכלא יזעקו, שהתושבים לא ידעו מנוחה - עד שהילדים ישובו הביתה. באנו לשנות, אמרו הפוליטיקאים החדשים. אז בואו נשנה.

רוב בכירי הקואליציה, בהם ליברמן ובנט, וגם יאיר לפיד ואף ציפי לבני, התבטאו בעבר ואמרו כי יש להפסיק את מעגל הקסמים המזרח תיכוני, שבו הרגלנו את אויבינו לקבל תמורה דמיונית על פעילות טרוריסטית קשה. ככל שהפעולה הייתה אכזרית יותר - כך תגובתנו הייתה רפה יותר. הסיבות של קובעי המדינות דאז היו רבות. ואולי צודקות. הבולטת שבהן הייתה תגובתה של ממשלת ברק באוקטובר 2000 בהר דב, אז חששה ממשלת ישראל לפתוח חזית נוספת בלבנון, ובעיקר לא רצתה להציג את נסיגת צה"ל מלבנון - שהייתה דגל הבחירות של ברק - ככישלון.

גם ממשלת אולמרט פעלה כך. לזכותו בהקשר זה ייאמר כי היה הראשון שניסה לשנות את כללי המשחק, ובעקבות חטיפת גלעד שליט הורה על מבצע "גשמי קיץ" שבמהלכו נהרגו 394 פלסטינים. אך הוא הבטיח כי צה"ל לא יפסיק להכות עד לחזרת שליט. צה"ל הפסיק. אולמרט תלה זאת בלחץ שהפעילו עליו שרים מתוך ממשלתו.

בהקשר זה, כיום יש לראש הממשלה נתניהו נבחרת חלומות. כולם ובראשם נתניהו מבינים שסוג הטרור המופעל נגדנו אינו בר-שיח. אין המדובר בטרור פוליטי, מדיני או אידיאולוגי שמולו אולי אפשר היה לשקול מדיניות שאפיינה את ממשלת ישראל עד כה.

מדובר בטרור דתי אשר לא מעוניין בפתרון כלשהו. הפתרון היחידי הראוי מבחינתו הוא מחיקתה של מדינת היהודים באזור. ולהמשיך הלאה לעבר שאר העולם.

 לכן, על רקע גלי הטרור האיסלאמי ששוטפים את עיראק ומעוררים אימה בקרב מנהיגי אירופה, הרי שגם האקלים המדיני באירופה ובארצות הברית בעל סנטימנט חיובי לטיפול שורש של ישראל בטרור המוסלמי.

קצנו בזילות של חיי יהודים בישראל. כשחוטפים יהודים צריך שתפרוץ מהומת אדירים. עם שאכפת לו מבניו - גובה עבורם מחיר נורא. קחו דוגמה: בשנות ה-80 פשתה בביירות מגיפה של חטיפות דיפלומטים על-ידי ארגון המוצא של החיזבללה שנקרא אז "ארגון המדוכאים עלי אדמות". רוב מדינות המערב הגיבו בהכלה ובאיפוק. בהתאם, מספר הדיפלומטים שלהם שנחטפו הלך ועלה.

עד שנחטפו ארבעה דיפלומטים סובייטים. הרוסים לא היססו לרגע. תוך יומיים חטפו סוכני קג"ב שני טרוריסטים מארגון המדוכאים. גופותיהם בותרו לחלקים ונשלחו במזוודות לכתובת הנכונה בביירות. מעולם לא נחטף דיפלומט סובייטי נוסף בביירות.

אין בכך המלצה חלילה למדיניות דומה. אך צריך שתדע כל אם עברייה שכשהיא מחכה בחלון לבנה שיופיע - הוא אכן יגיע.